דעות

דבר לא הכין את מוטי ורסס ואת בתו ליהיא לתגלית שהם נחשפו אליה במהלך מסע בעיר הכחולה האגדית במדינת ראג'סטאן בהודו: גדוד פרשי ג'ודפור הוא ששחרר את חיפה מידי העותמאנים במלחמת העולם הראשונה

בעלי דירות שנפגעו בפגיעות ישירות בעיר מגלים שברגע האמת המדינה לא רואה בדירה שנהרסה "דירת מגורים". המשמעות: אין פטור ממס שבח, אין פטור ממע"מ, אין מס מופחת על שכירות, ולעתים גם אין ביטוח

אהוד בנאי ישב לצדי על הבר, ארקדי דוכין וערן צור הופיעו שם באופן קבוע, וגם מקומן של אבטיפוס וסטלה מאריס לא נפקד. מדי ערב נהרו אלפי בליינים אל עמק האלכוהול, ורק מעטים זוכרים למה ניתקו לשרמוטה מעופפת בהרים את החשמל בשיר השלישי

לאורך כל שנות ה-90. תרבות מסיבות הענק היתה לתופעה. מועדונים כמו המקסימוס, הבכחוס, אחותך, החורבה והבלונדי להטו בחורף, ומהאביב עד לסתיו היו גם מסיבות בחוץ, בעיקר בבוסתן ובנירוונה. והכל בזכות הגראז' בבית הוריו של אור שחף

במשך 25 שנה פעל הפאב של אנטוני במרתף של הבניין ברחוב העצמאות, ולמרות שכולם עדיין קוראים לו הפאב של אנטוני, אנטוני לי היה בעליו במשך שנתיים וחצי בלבד. הבעלים האחרון פיני גולדברג חולם עד היום שהוא ממשיך לנהל את המקום, שגילה לעולם את פבלו רוזנברג – והפך למחסן

פעם, תאמינו או לא, צנוברים היו מוצר זמין לכל ובחינם. ילדים היו משקיעים שעות באיסוף ובפיצוח באמצעות אבן מתאימה על המדרכה, וחוזרים הביתה עם ידיים דביקות משרף ועם בטן מלאה מצנוברים

היו זמנים שבהם גן האם היה אזור הבילויים הכי תוסס בחיפה. בין מועדון הפיבר לפאב הסקורפיון פעל פאב הסבתא האהוב עלי, עם בירה מכוסות חרסינה ענקיות, מוזיקה קלאסית ומרתוני שחמט. אז איך קרה שההורים שלי לא כעסו כשחזרתי באמצע הלילה שיכור כלוט?

בשבע וחצי בדיוק היינו אוכלים ארוחת ערב משפחתית, ככה זה היה באחוזה של שנות ה-70. על השולחן היו לחם, ביצים, גבינה פרה ירוקה 9 אחוז, קוטג', גבינה צהובה שנמכרה בבלוקים וכמובן סלט ירקות – עם הרבה מיץ שאי אפשר היה לוותר עליו

המקום שנקרא דהבייה פעל רק כמה חודשים, וזה היה לפני 40 שנה. ובכל זאת, קבוצת "סיפורי הנוסטלגיה של חיפה" חייבת את קיומה לאוהל הארעי ששימש מקום המפלט שלי בקיץ 84', על הגבעות שדרומית לחוף הדרומי

זה לא טור געגוע ליוז'י או למסעדת ליאון ויוז'י, אלא טור געגוע בכלל לכל המסעדות הרומניות שפעלו בחיפה – ואשר כמעט כולן (למעט יונק המיתולוגי) כבר לא קיימות מזמן. ובעצם כן, אלה כן געגועים ליוז'י

את הקריירה הלא מפוארת שלי בכתיבה התחלתי בגיל 16 ב"כלבו", ועכשיו אני חוזר לזירת הפשע. אז הייתי נער מתבגר, שטותניק, מלא תסביכים ובעיות. עכשיו לעומת זאת אני אדם בוגר, ועדיין שטותניק ומלא תסביכים ובעיות