שנתיים אחרי שהתקיימה הצעידה הראשונה, ביום שישי הבא, 25 במארס, יתקיים לאורך חופי חיפה אירוע נוסף של צעידת המנטוריות – "אחת שיודעת". הצעידה הנשית היא הזדמנות נפלאה ליצירת חיבורים וקשרים אישיים ושיתופי פעולה מקצועיים. מוזמנות
"פגשתי במהלך חיי המקצועיים עשרות נותנות שירות, מקצועיות ומנוסות שהרגישו "לא בנוח" לנקוב בשכר שמגיע להן עבור עבודה שאין ספק שיש להן את כל הכישורים לבצע. לעומת זאת, עוד לא פגשתי גבר אחד שגמגם ברגע ששאלתי לתעריף שהוא גובה" • סאלי גליצנשטיין, מנכ"לית חברת "יפה נוף" בטור מיוחד
למתנגדיה של קליש-רותם (גילוי נאות: אני אחד מהם) עוד מוקדם לחגוג את תבוסתה ולתומכיה עוד מוקדם להתאבל. הרבה מאוד עוד יכול (או עלול. תלוי בנקודת המבט) לקרות ב-20 החודשים שנותרו עד לבחירות
"היא הייתה אישה קטנה ענקית. היא לימדה אותי להיות יסודית, מדויקת, מעמיקה, רצינית ונחושה. היא לימדה אותי לחשוב לפני שאני מדברת, לדבר רק אחרי שאני בטוחה, לשקול כל מילה, ולהעריך את ערכן העצום של המילים" • ראש העירייה עינת קליש-רותם בטור מיוחד ליום האישה הבינלאומי
ואולי משהו טוב ייצא בכל זאת מהמלחמה באירופה. אולי גם כאן יפיקו את הלקח המתבקש ויזרזו את פינוי בזן ומעבר לדלקים ירוקים
הבעיה האמיתית עם המגלומניה היא שהיא מתגלית במלואה רק לאחר שהאוחז בה כבר הגיע לעמדת השפעה רבה, בדרך כלל למנהיגות עצמה. רק אז, כשהוא (או היא) נמצא כבר בעמדת כוח ושליטה ויכול להנחית הוראות, הנחיות או פקודות כלפי פקידים או גנרלים – רק אז מתגלית גם הסכנה הממשית שבמגלומניה – תאוות כוח בלתי נשלטת. ההיסטוריה […]
הזמן הוא ממזר לא קטן. הוא מהתל בנו ללא הרף, משבש לא אחת את תחושותינו, מעמיד פנים, משקר. כשאנו ילדים, הזמן כלל אינו מהווה פקטור לגבינו. תחושת זמן אינה קיימת. אין כל הבדל בין חמש דקות לחמש שעות. אבל עבורנו, המבוגרים, הזמן הוא הגורם המשמעותי ביותר בחיינו. נדירים הם הדברים המשמשים הן חבר, הן אויב, […]
אתי כרייף, השופטת לשעבר, היא עכשיו "סלב" מתהווה. החברה האנושית, שהוציאה מקרבה את לאונרדו דה וינצ'י, אייזיק ניוטון, פרידריך ניטשה, זיגמונד פרויד ואלברט איינשטיין, את הלן קלר ומארי קירי, טוני מוריסון וחנה ארנדט – החברה הזאת מייצרת עכשיו כוכבי אינסטנט, סלבריטאים בשנקל, שכל הישגם הוא העובדה שהם מוכרים, מושכי תשומת לב, "קובעי דעה", ואין זה […]
שלושה אירועי אקטואליה שהתרחשו השבוע בתחום התקשורת, נפרדים לחלוטין זה מזה לכאורה, לכדו השבוע את תשומת ליבי. הראשון – שורה של ראיונות שהעניק ראש הממשלה נפתלי בנט לעיתונים המרכזיים ולגופי תקשורת מובילים בסוף השבוע. בראיונות אלה התייחס בנט למצב בזירה האיראנית, למצב הפוליטי הרגיש, למאבק בקורונה, למצב הכלכלי וכמובן, לנמסיס הגדול – ראש הממשלה לשעבר […]
כבר שנתיים שאין תיירות נכנסת לישראל. למעשה, כבר שנתיים שאין תיירות עולמית כמעט בכלל. עד היום, בשנתיים של מגפה עולמית, המגזר המקצועי שנפגע יותר מכל מגזר אחר בעולם כולו הוא מגזר התיירות. התיירנים הישראלים, ובראשם סוכני הנסיעות, מלווי הקבוצות ומורי הדרך – אינם עובדים ואינם מתפרנסים כבר שנתיים. בחודשי המגפה הראשונים הם עוד זכו למעט […]
לו חברי ועדת השמות היו פותחים את ערך "החלוץ" בוויקיפדיה, היו מבינים מיד ששם הרחוב אינו נקרא על שמו של איזה חלוץ כדורגל אגדי. לו היו פותחים ספר מפות או אפילו את גוגל ומחפשים "רחוב החלוץ" היו מגלים שכמעט בכל עיר בארץ ישנו רחוב בשם זה
מדוע הורתה הנהלת העיר למנכ"ל המוזיאונים, יותם יקיר, להסיר מעל למוזיאוני העיר את כל שלטי הבד וכרזות הפרסום שמעטרים את קירות המוזיאונים ואף איימה עליו בקנסות כבדים של 700 שקלים שיוטלו על חברת המוזיאונים בגין כל שלט בכל יום שבו הוא תלוי?
עם סיום שנת 2021 ותחילת 2022 מצבה של מועצת העיר בכי רע. התקציב לא עבר ולא נראה כי יעבור בקרוב. אבל גם אם מטרתם של חברי "מועצת השינוי" היא גריפת קולות ולא דאגה כנה לעיר ולגורלה – אין לראש העיר על מה לבוא בטענות
בשכונות רבות בעיר יש מאות דירות ריקות. חובה למצוא דרכים יצירתיות לעודד את אכלוסן, כל עוד מחירן אינו בשמיים. בכך גם יסייעו ולו חלקית בפתרון משבר הדיור
תוכניות לחוד ומציאות לחוד. האם התוכנית הגרנדיוזית שעל קידומה הוחלט השבוע תקרב באמת את חיפה לים או שחופי חיפה יהפכו לשדרה של עמודי חשמל?
עקירתו של ציור הקיר הישן במבנה השירותים הציבוריים ברחוב לונץ בשוק תלפיות הוא פשע תרבותי ממדרגה ראשונה. עקירתו מחזירה את חיפה 20 שנים ויותר לאחור, לימים שבהם כל ציור רחוב היה ונדליזם וכל אמן רחוב היה "פרחח" ו"אנרכיסט"
ההחלטה לדחות את תוכניתה של עיריית חיפה להקמת מעגנה (מרינה) בחוף בת גלים היא גורלית לעתיד קו החוף העירוני, כיוון שעיגנה את העיקרון החשוב, לפיו חוף הים הוא משאב ציבורי ולא פרטי
בעת האחרונה אנו עדים ליותר ויותר אירועי תרבות עירוניים אשר שבים לעיר. אלה הם סימנים מבורכים של חזרה לשפיות אחרי שלוש שנות בצורת. אבל האם אלה הם גם סימנים המעידים על הכרה בטעות מצד קליש רותם וצוותה?
