בדיקת ראייה דחוף

האם כולנו לא רואים? האם כולנו לא מבינים כדורגל? יענקל'ה שחר הוא שועל קרבות ותיק, איש עסקים ממולח שמגלגל מיליונים. אין מצב שהוא לא רואה את מה שאחרון האוהדים רואה. אין מצב שעובדים עליו שוב. ושוב. ושוב.

אחרי עוד שלישייה מכבי תל אביב קשה לברוח מהתחושה שמשהו כאן רקוב. שנה עברה ודבר לא השתנה. אין דרך. אין שיטה. אין זהות. ובעיקר – אין תחושה שיש כאן קבוצה שיודעת לאן היא הולכת. לא ברור מה נעשה בקיץ הזה.

הבן שלי רואה את הקפטן החדש קנג'י חורה ושואל אותי: "אבא, איך שחקן שעשה חצי עונה במכבי מקבל את הסרט?". אני מסתכל עליו ואין לי תשובה. וזה אומר הכל.

מה קורה פה? איפה בעל הבית? יש כאן קהל אדיר. יש כאן מסורת. יש כאן מועדון שהוא הרבה יותר מעוד קבוצת כדורגל. אסור שמכבי חיפה תיראה ככה. אסור שזה יעבור בשקט. עזבו את התוצאה, אני מדבר על הדרך. להפסיד למכבי תל אביב זה כואב, אבל להסתכל על מכבי חיפה ולא לזהות אותה, זה כבר שובר את הלב.

ברק בכר נראה כמו מישהו שסובל כאן ורוצה רק לברוח. בכל ריאיון איתו הוא אומר "אנחנו לומדים, נשתפר ונהיה טובים יותר". מתי זה יקרה? אין לנו זמן. הליגה לא מחכה. שלב הלימוד היה צריך להיות בקיץ, לא עכשיו.

למשל העניין הזה של חמישה בהגנה. לא משנה כמה פעמים הוא ינסה, זה פשוט לא עובד. מכבי חיפה בנויה על 4-3-3. עלי מוחמד ועוד עשרה, ויסלחו לי ירין לוי ושות’. צונאמי הוא לא מגן שמאלי, לכל היותר בלם בינוני; סילבה קאני הוא לא חלוץ ובטח לא שחקן למכבי חיפה; איך יכול להיות שפדראו – שחקן מרותך – הוא מרכז ההגנה שלנו? איך יכול להיות שנייג'ל לונוויק – שחקן ליגה שלישית באנגליה – מתופקד לצדו? ומה עם הייבוש של נבות רטנר וגיא מלמד. ועדיין – כל מאמן יכול להוציא הרבה יותר אפילו מהסגל הנוכחי.

די, נשבר לנו הלב, אנחנו לא פראיירים. איך הגענו למצב הזה? איך יכול להיות שאנחנו ביציע רואים את מה שקורה על כר הדשא ושחר לא? אני נגד פיטורים, אבל מישהו או מישהם עוקץ/ים אותו, בדיוק כמו במערכון של "בובה של לילה".

מכבי חיפה ביכולתה הנוכחית, עם תקציב של יותר מ-100 מיליון שקל, היא קבוצת פלייאוף תחתון. ואנחנו רואים הכל ונשארים ללא תשובות. הלב מיואש וכבר לא יכול לשתוק.