ביום הולדתו ה-25 קיבל ליאב קבלצ'וק את הבשורה שחיכה לה: קמפיין גיוס ההמונים לסרט הגמר שלו הגיע ליעד הראשוני של 15,000 שקל. עבור הסטודנט בשנה השלישית בבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים, מדובר בהרבה יותר מהאפשרות לממן את הפקת הסרט. זו גם הידיעה שאנשים מוכנים לתמוך בו ולעזור לו לספר סיפור אישי וכואב, שהחל בחיפה כשהיה נער בן 16.5 ועבר תקיפה מינית. "זה מרגש, זה מדהים", הוא אומר, "זה חלום שמתגשם".
קבלצ'וק, חיפאי במקור ובוגר בית הספר עירוני ה', עבר לפני שלוש שנים לירושלים בעקבות לימודיו בבית הספר לקולנוע. לצד הלימודים הוא עובד בחדשות כאן 11. כעת, לקראת סיום לימודיו, הוא בוחר לחזור באמצעות הקולנוע לאחד האירועים הקשים בחייו, וללילה שבו נאלץ להתמודד עם השלכותיו.
"בגיל 16.5 עברתי תקיפה מינית", הוא מספר, "וזה קרה בחיפה". לדבריו, בית הקהילות הפנה אותו לקריה הרפואית רמב"ם לצורך בדיקות ראשוניות ואיסוף ראיות בעקבות הפגיעה. מי שהתלוותה אליו היתה המדריכה שלו באיגי – ארגון הנוער הגאה – שהיתה לצדו בשעות שבהן נדרש לספר לאנשי מקצוע זרים על מה שעבר.
הוריו כלל לא ידעו באותו ערב היכן הוא נמצא. בזמן שהם חשבו שהוא לומד למבחן באנגלית, הוא שהה בבית החולים והתמודד עם סדרת בדיקות ושיחות עם אנשי הצוות הרפואי והסוציאלי. "לילה שלם שיקרתי להורים שלי שאני אצל חברה, לומדים למבחן באנגלית", הוא משחזר, "בתכלס הייתי שם בחדר ונאלצתי להסביר לשורה של רופאים ועובדים סוציאליים מה קרה לי".
את המפגש עם אנשי הצוות הוא זוכר כחוויה קשה נוספת. לדבריו, במקום לחוש שהוא מקבל את התמיכה שלה היה זקוק כנער שנפגע מינית, הוא הרגיש כי האחריות למה שאירע מוטלת עליו. "זו היתה חוויה נורא משפילה כי האשימו אותי", הוא אומר.
אלא שבתוך הלילה הקשה הזה התרחש גם מפגש שהותיר בו חותם עמוק. המדריכה שליוותה אותו לבית החולים שיתפה אותו בכך שגם היא חוותה פגיעה כשהיתה צעירה. השיחה בין השניים, בין נער שנפגע לבין צעירה שמנסה לתמוך בו ונושאת בעצמה זיכרון כואב, הפכה שנים לאחר מכן לנקודת המוצא של סרט הגמר שלו. "החלטתי בעצם לכתוב את הסיפור הזה מנקודת המבט של המדריכה", הוא מסביר.
זו גם הבחירה שמייחדת את הסרט שהוא מבקש ליצור. אף שהעלילה נשענת על אירוע שהוא חווה בעצמו, קבלצ'וק אינו מציב את דמותו במרכז הסיפור אלא דווקא את מי שהיתה לצדו באותו לילה.
עלילת הסרט מתרחשת לאורך לילה אחד בחדר בבית חולים. מדריכת נוער מלווה חניך לאחר שעבר תקיפה מינית, ובמהלך הטיפול בו מתעוררת גם הטראומה שלה, שאותה היא עדיין לא הצליחה לעבד. המפגש בין שתי הדמויות מציף את הכאב שכל אחת מהן נושאת ואת השאלה כיצד אפשר להמשיך בחיים לאחר פגיעה מינית.
באמצעות הסרט מבקש קבלצ'וק לעסוק לא רק ברגע הפגיעה עצמו, אלא בעיקר במה שמתרחש אחריו – ההתמודדות היומיומית, הזיכרונות, הקושי לדבר על החוויה והאפשרות למצוא תמיכה אצל מי שמבינים את הכאב.
הדרך להפקת הסרט חייבה אותו להתמודד גם עם החלטה אישית לא פשוטה – לחשוף בפומבי את הסיפור שמאחורי התסריט. כדי לגייס את הכסף הדרוש להפקה היה עליו לספר לאנשים על התקיפה שעבר ועל החוויה בבית החולים. "זה אף פעם לא קל", הוא מודה.
לצד הקושי שבחשיפה, הוא רואה בה הזדמנות לפתוח שיחה על נושא שלדבריו עדיין מלווה בבושה, בפחד ובשתיקה. הוא מאמין כי עצם הדיבור על פגיעה מינית ועל החיים שאחריה עשוי לסייע לאחרים שחוו אירועים דומים. "אנשים לא מדברים על זה", הוא אומר. "אנשים עדיין מתביישים או מפחדים".
כבר במהלך העבודה על התסריט הוא פוגש אנשים שמזהים בסיפור חלקים מחוויותיהם האישיות. לדבריו, המפגשים האלה מאפשרים להם לדבר על דברים שלא תמיד קל להעלות בשיחה ומחזקים אצלו את התחושה שיש חשיבות ליצירת הסרט.
מבחינתו, אחת השאלות המרכזיות שהסרט מבקש להציב אינה רק מה קרה באותו לילה, אלא כיצד נראים החיים לאחר מכן. "השאלה היא באמת איך ממשיכים, איך אפשר להמשיך", הוא אומר.
למרות שהסרט מבוסס על חוויה אישית, קבלצ'וק אינו עושה את הדרך להפקתו לבדו. בן זוגו היה בין אלו שעודדו אותו לצאת בקמפיין גיוס ההמונים וסייע לו בתהליך. לצדו התגייסו חברים ובני משפחה, וגם המנחים בסם שפיגל ליוו אותו בעבודה על הסרט. הוא מדגיש כי לתמיכה שקיבל במסגרת לימודיו היה תפקיד משמעותי בהחלטה להפוך את הסיפור האישי ליצירה קולנועית: "גם הבחירה לצאת ולעשות את הסרט לא היה קורה בלי ההכוונה והתמיכה של בית הספר".
היעד הראשוני של קמפיין גיוס ההמונים – 15,000 שקל – הושג ביום הולדתו ה-25. מבחינתו, העיתוי הפך את ההצלחה למרגשת במיוחד. אבל אף שהסכום הראשוני כבר גויס, הוא מבקש להמשיך את הקמפיין ולגייס תרומות נוספות. לדבריו, כל סכום נוסף יאפשר לו ולצוות ההפקה להשקיע יותר בעשיית הסרט, לשפר את איכותו ולהתקרב לתוצאה שהם מבקשים להשיג. השאיפה שלו היא ליצור סרט שיהיה "כמה שיותר אמין, כמה שיותר מושקע".
מאחורי כל תרומה, שיתוף או הודעת תמיכה הוא רואה גם הבעת אמון אישית. עבור מי שבמשך שנים נשא עמו סיפור קשה, הידיעה שאנשים בוחרים להקשיב לו ולעזור לו להביא את הסיפור למסך אינה מובנת מאליה. "זה לדעת שרואים אותי", הוא אומר, "שמאמינים בי".
בהמשך הדרך הוא מקווה להביא את הסרט גם להקרנה בחיפה, העיר שבה גדל, ובה גם חווה את האירוע שעליו מבוסס התסריט. כך יוכל הסיפור שהחל בלילה קשה בבית החולים בעיר לחזור אליה, הפעם כיצירה קולנועית שמבקשת לעורר שיח ולהעניק מקום לחוויות של נפגעי תקיפה מינית ושל האנשים המלווים אותם.
לתרומות לחצו כאן.
ליאב קבלצ'וק
חיפאית קשישה
עוד חיפאי צעיר שברח מהעיר. מה יהיה עם חיפה? רק קשישים, חרדים ונרקומנים נשארים לגור כאן.