בלי כסף אבל עם הרבה אמונה ועם גב של קהילת יוצאי אתיופיה, גברה (גבי) וורקו, שעומד בראש רשימת קול התושבים, מסתער על מקום במועצת העיר: “עד עכשיו כולם היו תמימים מאוד כמוני. חשבו שמי שמבטיח גם יטפל. אבל ראינו שזה לא קורה ושכל אחד מתעסק בסקטור שלו”
“מי שבא מלמטה יודע איך זה שם למטה. אני רוצה להספיק לעשות הרבה מצוות לפני שאקבל ציון בעולם הזה”. כך הפך יורם שטרית – מטיטה בשבילכם – מעבריין ובן למשפחת פשע לפעיל חברתי בשכונות שמתמודד על מקום במועצת העיר מטעם רשימת לחיים. נוע נוע
עזרא1 – האיש שייסד את חברת ההפקה גוסטאון, שמאגדת כמה מאמני הגרפיטי המובילים בעולם ובהם גם חבורת ברוקן פינגז החיפאית – מתכונן לקראת פסטיבל הקירות שיתקיים בסוף השבוע הבא בעיר התחתית. כך הפך ציור הקירות מאמנות מחתרתית לסוג של מיינסטרים
רק לפני שנה הפך אלי אטדגי לגרילמן מקצועי וכבר הספיק למנגל עבור מאור בוזגלו, נטע אלחמיסטר, אביבית בר זוהר, רוסלנה רודינה ורון שובל. בשנה הזו הוא גם הספיק לצבור 13,000 עוקבים באינסטגרם ולהפוך לכוכב של מסיבות רווקים (ורווקות). ומה עם להגשמת החלום? “זה יקרה, אין אופציה אחרת”
השנה האחרונה היתה הקשה ביותר בחייו של צלם האופנה עדי ברקן, שידוע כמי שהשערוריות נדבקות אליו. הוא עבר עוד צנתור (וכבר איבד את הספירה), הוא איבד את אביו (והביא את אמו לגור איתו), ובעמוד השדרה שלו התגלו גידולים (שבסופו של דבר אובחנו כלא פעילים). ואם תהיתם, הוא לעולם לא יחזור לחיפה (לפחות לא בחיים)
“הצפה” – סרט הביכורים של אושרי זיתוני שצולם בחיפה ועוסק באלימות בתוך המשפחה – נבחר להשתתף בתחרות לסרטים קצרים בפסטיבל הסרטים הבין לאומי: “לצערי זה סיפור של כל ילד רביעי בארץ”
לפני קצת יותר משנתיים תקפו את יהודית זוסמנוביץ’ כאבי תופת. היא אובחנה כחולה בסרטן המעי הגס, הובהלה לניתוח חירום, עברה טיפולים כימותרפיים והיתה בטוחה שיצאה מזה. אך כעבור שנה הגרורות חזרו. כעת יש לה רק בקשה אחת: להיות בריאה
לכבוד השנה החדשה פנינו אל המתמודדים לראשות העיר כדי לשמוע מהם, פחות מחודשיים לפני הבחירות, מה הם מאחלים לעצמם לשנה החדשה, על מה הם מתחרטים בקריירה הפוליטית שלהם ולמי מהמועמדים האחרים הם ישלחו תפוח בדבש. שנה טובה ומתוקה
יוסק’ה פינקוס חוגג תשעה עשורים – הזדמנות מצוינת לשמוע ממנו על ילדותו באירופה בזמן השואה, על עבודתו בצי הסוחר וכמובן על פאב העוגן שאיתו הוא מזוהה יותר מכל. כי את המקטרת הזאת אי אפשר לכבות
קבלו את היינות מהסדרות הגבוהות יותר של היקבים הישראליים שהושקו לקראת השנה החדשה, שאמנם לא נועדו לצריכה יומיומית אבל בהחלט קשה לוותר עליהם פעם בשבוע ובאירועים חגיגיים
על השכר: "עובד הוראה בתחילת דרכו צריך להרוויח כ־9,000 שקל". על ההשבתות: "רובן היו סביב אלימות כלפי עובדי הוראה". על התערבות ההורים: "כולנו משלמים את המחיר בנטישה של עובדי הוראה טובים". רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד מדברת על הכל
הריאיון עם שושי אברהמוב, הבעלים של חנות הבגדים יד שנייה אניצ’ה, מתנהל בין ייאוש לתקווה: ייאוש בגלל מצבם האנוש של בעלי העסקים במרכז הכרמל שסובלים כבר יותר משנה מהשיפוצים במקום, ותקווה שחייהם ישובו למסלולם והם יצליחו להתפרנס בכבוד
איילת ביתן שלונסקי היא שם ידוע בברנז’ת האמנות התל אביבית. לפני שש שנים היא גילתה את שוק תלפיות, כעבור ארבע שנים היא עברה להתגורר בארמון חלומותיה ברחוב יחיאל בהדר, ומאז היא לא מפסיקה להתפעל מההוויה החיפאית ולהתפלא מדוע החיפאים לא רואים את הקסם שאותו היא רואה
בית הספר העל אזורי עין הים משלב שני עקרונות אשר פועלים בסינרגיה: שיתוף של ההורים ושילוב של אוכלוסיות. הנהגת ההורים בבית הספר יוזמת פרויקטים וחוגים אחרי הצהריים ואף אחד כבר לא מתעניין מיהם התלמידים מהשכונה ומי בא מרכס הכרמל
כאמל ומונה עמית – בני זוג דרוזים שמגדלים את משפחתם בחיפה – זועקים נגד חוק הלאום, תוקפים את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובעיקר חוששים מפני העתיד: “אם לא יהיה שינוי דרסטי יהיה פה כאוס”
ארמן אסלניאן עלה לארץ מארמניה עם אשתו ובנו הקטן בשנת 1993, עבר תהליכי קליטה קשים, עבד בשיפוצים ובניקיון, פתח מסעדה בהדר וסגר אותה, עד שהתקבל לעבודה כנגן חצוצרה בתזמורת הסימפונית. מאז הוא הוא מנגן גם בביג בנד, אבל הגאווה הגדולה שלו היא הביט בנד – תזמורת הנוער של מועדון הביט שעליה הוא מנצח
המאבק לפתיחת בית ספר יהודי-ערבי הניב פרי לפני כשנתיים, כאשר נפתחה סוף סוף בחיפה כיתה א’ מעורבת. רשימת ההמתנה היא ארוכה. העירייה הבטיחה לפתוח בית ספר דו לשוני נפרד, ובינתיים ממשיך המסלול לצמוח ולשמש אלטרנטיבה
ולמרות זאת ולמרות הרקע השונה ולמרות הבדלי הדעות הפוליטיות ולמרות השוני ביחס לדת, הקשר בין נועם לאלונה מרד שהתחיל בסטוץ הסתיים מתחת לחופה. פרויקט החתונות של "כלבו – חיפה והצפון", כתבה מס' 4
