מגזין

“החנות שלי היא כמו אשה”
“החנות שלי היא כמו אשה”
מחנות הווינטג’ שלה בשוק הפשפשים משקיפה חני בוהדנה על חייה - התייתמותה מהוריה בגיל 12, העצמאות שפיתחה, הנישואים, הגירושים, הנישואים השניים, החנות הראשונה, השנייה והשלישית. עד כה היא הגשימה את חלומותיה, אבל זה לא מפריע לה להמשיך לחלום
מאת: חגית הורנשטיין
סמדי גוטמן. "בעקבות הפציעה שלי גיליתי הרבה אנשים שחשבתי שהם חברים אמיתיים והתבדיתי" (צילום: משה מעוז)

"עד שאת לא בחושך את לא מעריכה את האור"

אחרי 33 שנים שבהן הפכה לגורו של המחול האירובי בחיפה, סמדי גוטמן פרשה בעקבות תאונה שריסקה את רגלה. במקריות מדהימה, באותה השנה פרש גם בעלה אלי מאימון כדורגל אחרי אותן 33 שנים. בריאיון מהלב היא מספרת על הקריירה שלה ושלו, על החיים המשותפים, על המשברים ועל מה שצופן להם העתיד

משה כץ. "אני לא מקבל את המציאות כמו שהיא" (צילום דנה מיטיאגן)

"השאלה הכי גדולה של החיים שלי היא ‘מה זה בית?’"

האדריכל משה כץ שב לפני שלוש שנים לחיפה אחרי נדודים בכל רחבי העולם. הוא גדל בברלין, למד באיטליה, חרש את צרפת ואת ספרד והתגורר בפורטוגל, אבל בארץ הוא מרגיש הכי אותנטי. ואם כבר לתרום ולהעניק אז הוא רוצה לעשות בעיר הולדתו, לידיעת הקוראת עינת קליש רותם

קים דרור. אמירה חברתית (צילום: חגית הורנשטיין)

“אפשר לעשות דברים גדולים גם בחיפה”

מעצבת האופנה קים דרור מאמינה בעיר שבה היא נולדה ושאליה היא חזרה כסטודנטית במכללת ויצו. היא פועלת בהדר ובעיר התחתית, מתחזקת סטודיו, מתפעלת חנות פופ אפ ומרצה במכללה שבה למדה. “החלום שלי הוא להצליח לשמור על בסיס בחיפה”, היא אומרת, “להתרחב פה, ליצור עולם של מייקרים ולהמשיך להתפתח”

קבוצת הארכיטקטים ליד הטכניון הישן בהדר

"חיפה היא כור היתוך פיזי. כל פינת רחוב כאן היא שונה"

קבוצת אדריכלים שהגיעה לארץ לכנס של המועצה לשימור אתרי מורשת התארחה בחיפה. סיור מהעיר התחתית דרך המושבה הגרמנית להדר עורר בהם שתי תחושות מרכזיות – חיפה היא עיר מגוונת מאוד מבחינה תרבותית, וזקוקה דחוף לשינוי תחבורתי

שהירה שלבי. "לתקוף את רג'א זעאתרה זה לתקוף את חד"ש" (צילום: חגית הורנשטיין)

"זו לא התקפלות, זו התנהגות אחראית להרגעת הרוחות"

עבור שהירה שלבי, חברת מועצת העיר מסיעת חד”ש, סערות פוליטיות הן לא דבר חדש. היא התמודדה עם ניסיונות דיכוי של נשים בחברה הערבית, עשתה מהפכות חברתיות במגזר ורגילה להיות בשוליים. ריאיון ראשון עם האשה הפלסטינית הראשונה שתשמש בעוד שנתיים וחצי סגנית ראש העיר

אסף כץ. "ביקשתי וקנו לי ברביות, ועיצבתי להן שמלות בכל מיני סגנונות"

“אני חייב שיהיה פסל סביבתי שלי בחיפה. חייב”

אסף כץ, שכבר הספיק לעצב שמלות לזמרות אמה שפלן ומרינה מקסימיליאן, ובן זוגו אבי לויסטון, שטיפל בשיערה של אותה שפלן בביקורה בארץ, מטפחים סטודיו משותף ברמת אשכול. “כסף לא חסר לי”, אומר כץ, “יש לי מספיק, ואני מחפש מעבר, משהו עם ערך מוסף”

גילי אילן ונדב ראוכוורגר. “זה התחיל מדווקא חיפה ומדווקא קרמיקה"

עושים דווקא

נדב ראוכוורגר, בנו של הצייר היפואי המפורסם יאן ראוכוורגר, ואשתו החיפאית גילי אילן, אמנית יוצרת, פתחו בעיר התחתית את דווקא – סטודיו לקרמיקה. “ספייס כזה במחיר הזה לא היינו מוצאים בתל אביב, וזה מאפשר לנו לעבוד ולהתקיים פה”, הם אומרים, ומצטרפים לעשייה להעלאת קרנה של חיפה

סופגניות. הכל עניין של טעם (צילום: דניאל לילה)

סופגניות או לא להיות

ביום ראשון בערב נדליק נר ראשון של חנוכה, וכדי שהחגיגה תהיה מושלמת נקדים ונרכוש את המאכל שאי אפשר איתו וגם אי אפשר בלעדיו. אז לכבוד החג קבלו את עשר הסופגניות הטובות ביותר בחיפה

מיכל גור. "אני לא יודעת מאיפה היה לי האומץ" (צילום: דורון הורוביץ)

“לכל המשרות שניסיתי להתקבל אליהן תמיד קיבלו גבר”

אחרי 23 שנים בחברת הבנייה א. לוי – חברה משפחתית שהפכה גם למשפחתה שלה – יצאה מיכל גור לדרך חדשה ולא תיארה לעצמה שזו תהיה דרך חתחתים. היום, כמנכ”לית של חברת הבנייה אלמוגים, היא מספרת איך זה להיות אשה בעולם שנשלט על ידי גברים

בועז פרי מרים את הטמפל בר באוויר. "כולם אוהבים אותו מאוד" (צילום: חגית הורנשטיין)

ליין קבלת השבת של גיל הזהב

הבליינים בליין קבלת השבת בטמפל בר בסינמול הם בסביבות גיל 70, ויש גם מבוגרים יותר, אבל כשהדלתות נפתחות האקשן מתחיל – ריקודים על השולחנות, שליחת ידיים לאמנים ושאטים שזורמים במורד הגרון. “התוצאה מדברת בעד עצמה”, אומר מפיק הליין עזריאל לוקץ’, “המקום הוא סולד אאוט”

אסף שחר/ניקול דיכפין. "אני רוצה להנגיש את הדראג לאוכלוסיות שפחות מגיעות למועדונים ולמסיבות" (צילום: יסמין מוהר)

“אני רוצה להיות משוחררת יותר אבל נשארת אסף”

אסף שחר, שידוע יותר כמלכת הדראג ניקול דיכפין, יוצא מהמועדונים האפלוליים ומתמקם אצלכם בבית עם הליין “דראג בסלון”. בשיחה מהלב הוא מספר על ההתלבטות לגבי הזהות המינית, על זכות הבחירה שיש לכל אדם ועל הפיכת הזר למוכר. למה? “כי זה מי שאני”

גברה וורקו. "רוב המבוגרים יוצאי אתיופיה עובדים בעירייה. הגברים מטאטאים כבישים והנשים עובדות בניקיון" (צילום: חגית הורנשטיין)

“היתה דרישה מהציבור שלנו לייצוג בכל מחיר”

בלי כסף אבל עם הרבה אמונה ועם גב של קהילת יוצאי אתיופיה, גברה (גבי) וורקו, שעומד בראש רשימת קול התושבים, מסתער על מקום במועצת העיר: “עד עכשיו כולם היו תמימים מאוד כמוני. חשבו שמי שמבטיח גם יטפל. אבל ראינו שזה לא קורה ושכל אחד מתעסק בסקטור שלו”

יורם שטרית. "במשך שנים ניסו לגרור אותי לעולם הזה שבו נמצאו האחים שלי, אבל אני לא רציתי להיכנס לשם” (צילום: חגית הורנשטיין)

מאויב העם לאהוב העם

“מי שבא מלמטה יודע איך זה שם למטה. אני רוצה להספיק לעשות הרבה מצוות לפני שאקבל ציון בעולם הזה”. כך הפך יורם שטרית – מטיטה בשבילכם – מעבריין ובן למשפחת פשע לפעיל חברתי בשכונות שמתמודד על מקום במועצת העיר מטעם רשימת לחיים. נוע נוע

פסטיבל הקירות בשנה שעברה (צילום: יח"צ)

"הקירות הם הנוף של כולנו ולכן הם שייכים לנו"

עזרא1 – האיש שייסד את חברת ההפקה גוסטאון, שמאגדת כמה מאמני הגרפיטי המובילים בעולם ובהם גם חבורת ברוקן פינגז החיפאית – מתכונן לקראת פסטיבל הקירות שיתקיים בסוף השבוע הבא בעיר התחתית. כך הפך ציור הקירות מאמנות מחתרתית לסוג של מיינסטרים

אלי אטדגי. "תמיד כשהדליקו מנגל אני הייתי זה שבורח מהאש כי לא אהבתי את הריח"

"החלום – להיות מר בשר של ישראל"

רק לפני שנה הפך אלי אטדגי לגרילמן מקצועי וכבר הספיק למנגל עבור מאור בוזגלו, נטע אלחמיסטר, אביבית בר זוהר, רוסלנה רודינה ורון שובל. בשנה הזו הוא גם הספיק לצבור 13,000 עוקבים באינסטגרם ולהפוך לכוכב של מסיבות רווקים (ורווקות). ומה עם להגשמת החלום? “זה יקרה, אין אופציה אחרת”

עדי ברקן. "אף בן זונה לא חי את החיים שלי" (צילום: אוליבייה פיטוסי)

“ירד לי מסך שחור על העיניים”

השנה האחרונה היתה הקשה ביותר בחייו של צלם האופנה עדי ברקן, שידוע כמי שהשערוריות נדבקות אליו. הוא עבר עוד צנתור (וכבר איבד את הספירה), הוא איבד את אביו (והביא את אמו לגור איתו), ובעמוד השדרה שלו התגלו גידולים (שבסופו של דבר אובחנו כלא פעילים). ואם תהיתם, הוא לעולם לא יחזור לחיפה (לפחות לא בחיים)

אושרי זיתוני. "אני קצת סיפור סינדרלה בתחילת דרכה" (צילום: טל זיו)

“הסרט הזה נכתב בדם”

“הצפה” – סרט הביכורים של אושרי זיתוני שצולם בחיפה ועוסק באלימות בתוך המשפחה – נבחר להשתתף בתחרות לסרטים קצרים בפסטיבל הסרטים הבין לאומי: “לצערי זה סיפור של כל ילד רביעי בארץ”

יהודית זוסמנוביץ'. "החיים שלי מלאים בתכנים, בעשייה ובהתנדבות” (צילום: דוד ולטמן)

“עולמי חרב עלי, השמים נפלו לי על הראש”

לפני קצת יותר משנתיים תקפו את יהודית זוסמנוביץ’ כאבי תופת. היא אובחנה כחולה בסרטן המעי הגס, הובהלה לניתוח חירום, עברה טיפולים כימותרפיים והיתה בטוחה שיצאה מזה. אך כעבור שנה הגרורות חזרו. כעת יש לה רק בקשה אחת: להיות בריאה

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר