במשך שנתיים מטלטלות נכנסה מיכל מאי בן ארצי להיריון טבעי עם תאומים, איבדה אותם, עברה ניתוח מציל חיים, והצטרפה למועדון המאוד לא אקסקלוסיבי של חולות בסרטן השד. עכשיו יש לה שתי מטרות – להרחיב את המשפחה ולסייע לנשים שנקלעו למצב דומה
בגיל 15 הוא נאלץ לעזוב את הלימודים ולעבוד באטליז של אביו כדי לסייע בפרנסת המשפחה. כשלמד את רזי המקצוע הוא נסע לניו יורק כדי להתמקצע. כשחזר לחיפה הוא פתח אטליז משלו, נחל הצלחה גדולה, התרחב וקרס. היום חוסאם במבינו סובח עובד כשכיר ומתכוון להגשים את חלומו באמצעות בנו הבכור
סגן ראש העיר לשעבר הרב דובי חיון זועם על הדחתו ויוצא במתקפה חריפה על ראש העיר עינת קליש רותם: "זה צעד שמגלה חוסר אנושיות. מוכרים אותי בנזיד עדשים כדי להכניס עוד חרדי. נחשון צוק הוא ראש העיר האמיתי שמנהל את העניינים בפועל“
אריאל גרבויס נדבק כאשר שימש שופט בתחרות ריקודים ברומניה. שלומית עג'מי סובלת מכאבים כבר יותר מחצי שנה. אורי נחמני רק רוצה לחוות שוב את ההנאות הקטנות בחיים. לימור ססונוב בילתה מחצית מיולי ואת כל אוגוסט בבידוד. ושמעון הניג מחפש את החיובי במחלה. חמישה חיפאים חגגו את ראש השנה לאחר שהחלימו מקורונה, אלו הם סיפוריהם
לליעם פרנקפורט, מעמודי התווך של סצנת התרבות והבילויים בתל אביב ולא פחות חשוב – אחיה של דורין פרנקפורט, נמאס מהעיר הגדולה. עכשיו הוא מגיע לחיפה ופותח בר חדש ברחוב נתנזון בעיר התחתית. קבלו אותו
לא פחות מתשעה חיפאים וקרייתי אחד מסיימים היום את מחזור 141 של קורס חובלים של זרוע הים בצה"ל מתוך 37 צוערים. אלה הם סיפוריהם
תקופת הקורונה עשתה רק טוב לאביב כהן. האשה השרירית שמאמנת יוגה, מחזיקה בבית ספר לגלישה, עושה קרוספיט, רוכבת על סוסים, מטפסת על קירות, לומדת צילום, מתפעלת חשבונות ברשתות חברתיות, מפעילה צהרון פופולרי וגם אמא לבן 18, יצרה בתקופה הזאת את הקשר הטוב ביותר – עם עצמה
הסיפור של אליק ערב עם חיפה התחיל באהבה לאשה (חיפאית כמובן), המשיך באהבה לתיקים (מי לא זוכר את One Duo?) ומתמקד כעת באהבה לסביח. את סביח התחתית ברחוב הנמל הוא פתח רגע לפני שמגיפת הקורונה פרצה לחיינו, אבל הוא לא מאבד תקווה: “צריך לעבוד קשה עד שרואים פירות”
לפני עשור התאהב האדריכל עומרי זילכה בחיפה, לדבריו על אף כל מגרעותיה. בבלוג "פינת רחוב" ובדף פייסבוק הנושא את אותו השם הוא כותב על שכיות חמדה ועל פינות חבויות בעיר: "כארכיטקט שאוהב מאוד היסטוריה אני לא יכול שלא להתאהב בכל המקומות האלה“
למרות שכלל לא בטוח שמועצת העיר תקבל את הצעתו שלפיה תנפיק עיריית חיפה תעודות משפחה לזוגות חד מיניים, ועל אף שראש העיר התעלמה מהיוזמה לרישום זוגות גאים, מחזיק תיק הגאווה תבור להט לא מוותר. עכשיו הוא מדבר על הנתק ועל הסולחה עם עינת קליש רותם, על חיפה שצריכה להכיל את כולם, ועל בן הזוג הרופא שעשה עלייה
מריה סוידאן, נצר לאחת מהמשפחות הערביות-נוצריות הידועות והמכובדות בחיפה, היתה נושאת הדגל במאבק של בעלי העסקים בעיר התחתית נגד החלטתה של העירייה להפוך את רחוב נתנזון למדרחוב. אחרי שהמאבק הצליח היא התפנתה לדבר על החיים עצמם
כתבת "כלבו – חיפה והקריות" התלוותה אל רס"מ ישראל פישר, ראש משמרת של יחידת סיור בתחנת חיפה במשטרה, ללילה שגרתי שכלל שיחות על קורונה, טאבלטים משודרגים, עיכוב חשודים, מאבק בין משפחות פשע, אירועי רעש, הפרדה בין בעלי עסקים מתחרים וגם סוחר סמים לא מוצלח, וחזרה בשלום כדי לספר
שנים ארוכות אחרי שעזב לתל אביב חוזר אדר' נתי רותם, לשעבר חבר מועצת העיר, לחיפה. כעת הוא מספר על הספר שכתב ועל הספר שבדרך, על הפרויקט שלו שגרם למהפכה במושבה הגרמנית, ועל פרלמנט קפה פאר. ואם ראש העיר צריכה עצות על אורבניות, הוא לא יגיד לה לא
השנה החולפת היתה הטובה ביותר בחייו של עודד שטראוס. הוא התחתן, רשת המסעדות ויוינו שלו פרחה, וזאפה חיפה שבו הוא שותף הביא לעיר את האמנים הכי טובים. אבל אז הגיעה הקורונה. "אני לא ישן כבר שבועיים", הוא אומר, "לא עוצם עין. הירידה מורגשת מיום ליום, כמו גסיסה". ריאיון פסימי
ד"ר רונית מרזן, מומחית לפלסטינים ולערביי ישראל באוניברסיטת חיפה, זכתה בפרס בהט. כעת היא מדברת על השואה והנכבה, על רעיון הסיפוח, על ההנהגה הפלסטינית, על האסון שצפוי לישראל אם לא יימצא פתרון של שתי מדינות, ואיך כל זה מתקשר לספר "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו" של אפרים סידון
המאייר עידו בק עושה שימוש בהומור באמנות שהוא יוצר. בתערוכת היחיד שלו "אני חיפאי", אשר מוצגת בימים אלו במוזיאון העיר, הוא בחר בחזיר הבר כדמות שמייצגת את חיפה. עצוב כמה שזה מצחיק
אחרי שנתיים וחצי בארצות הברית, דני פסלר חוזר הביתה לתפקיד חדש – מנכ"ל משותף של רשת החינוך עתיד. רגע לפני שזה קורה הוא מסכם 36 שנים בליאו באק כתלמיד וכמנכ"ל, מספר על החוויות מעבר לים, ומבקר את מערכת החינוך בישראל ואת היחס של עיריית חיפה לבתי הספר שאינם בבעלותה
קוני (אלקנה) סבו – הגיי הכי מוכר בחיפה – כבר בן 73. בריאיון לרגל חודש הגאווה הוא מספר על החוויה המינית הראשונה שלו ("זה היה כיף – גוף עירום על גוף עירום"), על התגובה של אביו כשסיפר לו על נטיותיו ("הוא אמר 'אתה מגעיל אותי'"), ועל חיבתו לסטרייטים ("רוב ההומואים הם נקביים ואני לא צריך נקבה"). גאווה בלי דעה קדומה
