הקרב על הוועד: עתידו של שוק הפשפשים על הכף

זו לא מערכת בחירות יצרית כפי שאולי היה מצופה ממנה, היא גם לא ממש סקסית, למרות שמדובר באחד המקומות היותר אקלקטיים בעיר. על פני השטח אין פה מחנות, ונדמה שכל המתמודדים החליטו לשלב כוחות כדי לייצר שדרוג ולמגר אויב משותף.

כבר חמש שנים שאין לשוק הפשפשים בחיפה ועד, כזה שיאגד את הסוחרים, ישמש כתובת לתלונות ולמענות ויציע רעיונות ודרכי פעולה. "הוועד הקודם היה מלא באינטריגות ולא ממש שימש לנו כפה", מספר אחד מהסוחרים, "הוא לא שמר על האינטרסים של בעלי העסקים בשוק. חבריו דאגו לעצמם ולא דאגו לכולנו כקולקטיב". לא בטוח שהאינטריגות חלפו. בשוק שבו יש כ-70 בעלי חנויות יש גם כ-70 דעות שונות, ונדיר למצוא במבוך אנושי שכזה הסכמה רחבה.

ביום שני בשעה 10:00 בדיוק ייפתח הקלפי בשוק, ואליו יצעדו בעלי זכות ההצבעה – נציג אחד לכל חנות – יזדהו עם תעודת זהות, יקבלו פתק שעליו מודפסים שמותיהם של שבעת המתמודדים ויתבקשו לסמן בעיגול חמישה שמות. את המעטפה הם ישלשלו לתוך ארגז קלפי נעול לעיניהם הבוחנות של שני משקיפים מוסכמים. בשעה 15:00 ייסגרו הדלתות ותחל ספירת הקולות.

"כל אחד רוצה להיות מלך"

כבר 40 שנה פותח גבי בן חיים בכל בוקר את חנות חפצי האמנות שלו, אותם הוא צד בזכות עינו החדה והבוחנת. אחר הצהריים הוא מטפס במדרגות של בניין הפירמידה לעבר הסטודיו שלו ב-20 השנים האחרונות, שבו הוא מפסל ומעביר קורסים וסדנאות.

"כל אחד רוצה להיות מלך", אומר בן חיים, זקן המתמודדים, "יש הרבה אנשים שרוצים להתבלט דרך הוועד, אבל צריך לדעת להפעיל את השכל ואת הלב ופחות את הפה. צריך פחות צעקות ופחות בריונות. אני הולך לתת מעצמי עבור אחרים בתקווה שכולם ישתפו פעולה, אבל מי שיש לו שכל קר בראשו אומר 'למה בעצם אני צריך את זה? שימשיכו לאכול לאחד את השני'".

למה באמת?

"השוק יכול היה להתפתח אחרת. בשבת מגיעים לכאן המונים, אבל הוא הגיע לרוויה. נכנסה למקום צורת מסחר אחרת כשהתחילו למכור כאן ביגוד זול, כאילו אנחנו סניף של אלי אקספרס. זו לא המהות של השוק, ואנחנו חייבים להיות סלקטיביים יותר".

גבי בן חיים (צילום: חגית הורנשטיין)

ליעל עובדיה יש שלוש חנויות וותק של 15 שנה בשוק. היא עוסקת בפינוי תכולות בתים ועזבונות. עובדיה לא מנסה אפילו להסתיר את דעתה על שוק הרוכלים שמתקיים במקום בכל יום שבת: "עד הקורונה היתה לנו עבודה חבל על הזמן. ביום שבו הרוכלים נכנסו, העבודה ירדה פלאים. ואני עושה הפרדה בין הבסטות הרגילות לבין אלו שמביאים סמרטוטים. בכל שבת אני חוזרת הביתה עם פדיון כולל של 1,000 שקל. זה נראה לך הגיוני? באמצע השבוע אני לא פותחת את החנויות בכלל, אין לי למה כי אין אנשים. משהו לא טוב עובר על השוק".

בשוק הפשפשים מתנהל כבר יותר מ-18 שנים שוק רוכלים בימי שבת. הוועד הקודם הוא זה שדחף לצרף את הרוכלים שמכרו את מרכולתם בחניון ברחוב קפטן סטיב. הסוחרים התלוננו שאין מספיק עבודה לשני שווקים שונים וביקשו ליצור one spot. בחלוף הזמן, רבים מהם הגיעו למסקנה שהרוכלים נוגסים להם בפרנסה.

"פתאום שמנו לב שרוב הסחורות שנמכרות הן לא בעלות צביון של שוק פשפשים", אומר אחד מהסוחרים שמעדיף לשמור על אנונימיות, "יש מפעלים שלמים בגדה שמייצרים סחורות עבור שוק הפשפשים בחיפה, ובעצם הוא הפך לשוק רמלה לוד. ברחבה של החניון מוכרים תחתונים, גרביים, פיג'מות – הכל סחורה חדשה".

זו הסיבה שהוחלט להקים שוב ועד?

"אפשר להגיד שהבחירות מתקיימות בעיקר בגלל שוק הרוכלים, אבל בהסתייגות. מי שדחפו לקיים בחירות הם אלו ששוק הרוכלים במתכונתו הנוכחית מפריע להם בגלל אופיו שהשתנה ואיבוד הצביון של יד שנייה-וינטג'-עתיקות. במקום זה הביאו סחורות של 4 ב-10. אבל, וזה אבל גדול, הדעות על התמורה של שוק הרוכלים הן חלוקות. יש כאלו שחושבים שהוא דווקא מביא פרנסה כי הוא מביא הרבה קהל".

יעל עובדיה (צילום: חגית הורנשטיין)

זהבה אהרון, בעלת החנות בובה זהבה, היתה מזכירת הוועד הקודם ונחשבת עד היום לכתובת של הרשויות כנציגת השוק. אהרון לא תתמודד על מקום בוועד, ויותר מזה – גם לא תגיע לקלפי ביום הבחירות. "ביקשתי להשאיר מעטפה חתומה על פי חוק מעטפות כפולות שמאפשר הצבעה למי שנוסע לחו"ל בזמן בחירות", היא אומרת בצחוק גדול, "המתמודדים ביקשו ממני עצות, עזרתי להם בכל מה שאני יכולה, נתתי להם את כל המידע שאני יודעת, אבל אני לא אהיה שותפה הפעם, אני מחוץ לתמונה".

את מברכת על קיום הבחירות?

"בוודאי, ועד זה תמיד הרבה יותר טוב מאין ועד. כל אלה שמתלוננים, מעכשיו תהיה להם כתובת. לשוק יהיו אבא ואמא, והעירייה תוכל להתנהל מול גוף מסודר. כל אחד משבעת המועמדים ראוי מבחינתי, והדמוקרטיה תנצח".

מהן הטענות העיקריות של סוחרי השוק?

"יש דתיים ושומרי מסורת שהשבת חשובה להם, ולכן הם דוחפים לפעילות ביום שישי, וזה לגמרי לגיטימי. דבר נוסף שכואב לסוחרים הוא ההתנהלות של עיריית חיפה. הסוחרים רוצים שהעירייה תהיה יותר מעורבת, שיהיו יותר אירועים. אני שומעת קולות של למה שוק תלפיות כן ואנחנו לא. גם כשעשינו פה אירועים, אף פעם לא פרסמו אותנו בדפים המרכזיים של העירייה, לא דיבררו אותנו ובעצם התעלמו מאיתנו. יש פה איפה ואיפה, חד משמעית. אנחנו רוצים את ההכרה שגם אנחנו קיימים כאטרקציה חיפאית שכדאי להמליץ עליה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"אין מאחורי מי לדהור"

נסים סוויסה, 60, גדל בוואדי סאליב, והוא מסתובב בשוק מאז שהיה ילד בן 10. הוא הבעלים של שלוש חנויות, והיה חבר בוועד הקודם שפוזר. הפעם הוא חושב שיהיה אחרת כי כל המתמודדים הם חזקים ולכולם יש אג'נדה משותפת – לשפר ולשדרג את השוק בעבודה משותפת מול הרשויות.

"אני ניהלתי את כל הקמפיין לבחירת הוועד החדש", הוא אומר, "התארגנו כי אנחנו רוצים לשנות את השוק. בכל ימות השבוע זה שוק מת – אין קהל, לא נכנסים לכאן בכלל. אנחנו צריכים שתהיה מודעות לכך שהשוק עובד בכל ימות השבוע ולא רק בשבתות. אנחנו נקדם את השוק ונעבוד צמוד עם ראש העיר החדש שיבחר. השוק שלנו הוא ייחודי, אין כזה באף מקום. נשתדל לעשות כמיטב יכולתנו להרים אותו, ובגלל זה אני פה. בינתיים אין כאן לא ראש ולא רגליים, וכשיהיה ועד נוכל להחליט ביחד לעשות דברים. עכשיו הכל מפוזר, אין מאחורי מי לדהור".

ואתה האיש הנכון במקום הנכון?

"אם הסוחרים חושבים כך, אז אני מוכן לקחת את המושכות. יש לי תקווה, אבל הרוב קובע".

נסים סוויסה (צילום: חגית הורנשטיין)

גם מימון סוויסה נמנה עם הגוורדיה הוותיקה. נמצא בשוק כל יום כבר כמעט 50 שנים. "העמדתי את עצמי לבחירה", הוא מספר, "ירצו אותי – יבחרו, לא ירצו – גם טוב. אני איש צנוע, לא צריך קמפיינים, אני איש של מעשים. אנחנו חייבים להתפרנס בכבוד, ואני מקווה שגם הקהל ייהנה כי אנחנו מתכוונים לשדרג את המקום, לעשות פרסום. אם תהיה עזרה, אם מישהו יתמוך, אז לא אכפת לי שאנחנו ניתן לירה והם ייתנו שתיים. אנחנו גם נשים כסף, שאף אחד לא יעשה לנו טובה. איך אומרים – יד לוחצת יד ושתי ידיים לוחצות פנים".

מה החזון שלך?

"אין פה עבודה בכלל במשך השבוע כי אנשים חושבים שהשוק עובד רק בשבת. חייבים להעיר את המקום, והייתי רוצה שהשוק יהיה פתוח גם בחמישי בלילה ושהעירייה תהיה יותר נוכחת ותעשה דברים בשילוב עם הוועד שייבחר. אני רוצה לקדם את השוק, לעשות לו שם, לעשות פה ירידים גם במהלך השבוע. שיכירו את השוק, שיראו שיש פה חיים. אני מקווה שבעזרת העירייה ובעזרת כל הסוחרים נרים את השוק הזה למעלה ולא נרד עוד יותר למטה, כי המצב כאן הוא באמת קשה. החנות לא מצדיקה את ההוצאות".

מימון סוויסה (צילום: חגית הורנשטיין)

גם לבן חיים, הפסל, יש טענות למכביר על העירייה, אך הוא מספק גם כמה רעיונות אופרטיביים: "העירייה זורקת את כל המזבלה הזו אצלנו, וזה חבל. ממרום גילי – אני בן 83 ומגיע לכאן בכל בוקר כבר 43 שנים – אני רואה את הדברים נכוחה, את חילופי הסוחרים, את מה היה כאן פעם לעומת עכשיו. אפשר למתן את הדברים עם ועד מושכל שיידע לדבר עם הסוחרים ועם הרשויות. כשמגיעים לאיזון אפשר לדרוש יותר. השוק יכול היה לתת מענה לא רגיל כי הוא היהלום או אבן הספיר של חיפה. העירייה צריכה יותר לשים עין על המקום, שזה אומר קירוי מעל הרחוב, בין אם קבוע או זמני רק לשבתות. לו היה קירוי, כמו בכל השווקים בעולם, זה היה מוסיף המון. צריך גם לחסום את הרחוב לתנועת כלי רכב. אם העירייה היתה מפנימה את הצורך של הסוחרים וסוגרת את הכביש באופן קבוע, כמו שעושים בשבתות, היינו יכולים לטפח את המקום הרבה יותר. אותן הבעיות תמיד היו, צריך רק לדעת לפתור אותן".

והוועד יוכל ליישם את זה?

"כשנתאגד יהיה פורום של חמישה אנשים, ואז נוכל לשמוע מהסוחרים מה מעיק עליהם ביום יום ולהביא את הדברים בפני המסגרות השלטוניות המקומיות. אני מאמין שהעירייה מודעת למה שיש לה פה. השוק הזה הוא הגדול ביותר בארץ, גם בלי כל השמעטס שיש פה בשבתות. תל אביב התגמדה לעומתנו, וצריך לדעת לנצל את זה. זה משאב תיירותי לא נורמלי. אנחנו חייבים לדעת לבשל מטעמים ממה שיש פה".

"בדיוק בגלל זה אני נכנס כאן לתמונה"

בניגוד לשנים הקודמות שבהן הגוורדיה הוותיקה שלטה, הפעם מצטרפים גם צעירים למערכה. ניר אסולין הוא דור שני של סוחרים. הוא מתעסק עם ירושות, ולאביו אשר יש חנות בשוק כבר 50 שנה.

למה אתה מתמודד?

"כי אכפת לי מהשוק. אני דור שני, ואכפת לי ממה שהולך להיות פה בעתיד. אני מסתובב בשווקים בארץ שהם מסודרים כל כך יפה והקהל מגיע בכזה כיף, כך שאין סיבה שזה לא יקרה גם פה. אין סיבה שגם הציבור וגם הסוחרים לא ייהנו מזה".

איך הוועד יוכל לעזור לפיתוח השוק?

"קודם כל הוועד צריך להסדיר את עניין הבסטות והסחורות שמחוץ לחנויות עם סימונים מוסדרים ועם צליות. העירייה צריכה לקבל את העובדה שזה שוק פשפשים ושהאופי שלו מושתת על כך שהסחורה מוצגת מחוץ לחנות. צריך אולי להגדיר ימים קבועים שבהם לא תותר כניסה של כלי רכב כי לא כל הסוחרים פותחים כל השבוע. 60 אחוז מהסוחרים בכלל לא עובדים בשבת, והשוק בשבת פוגע בהם".

רבים חושבים שהשוק פתוח רק בשבת.

"זו הבעיה המרכזית שהסוחרים שסגורים בשבת סובלים ממנה, ואני טוען שאפשר לסדר את זה לשביעות רצון כולם. העירייה יכולה לתרום לנו, אבל גם הסוחרים צריכים לעזור. כולם צריכים לשלב ידיים בצורה מסודרת, ומשני הצדדים נדרשת יותר השקעה. אם נסגל דרך של אחדות, זה יכול להיות פנטסטי".

חשבת כבר על דרכי פעולה?

"הכיוון שלי הוא שיהיה שוק רוכלים מסודר יומיים-שלושה נוספים במהלך השבוע כי זה מביא טראפיק, זה עושה את כל העניין ולשמו אנשים מתכנסים. אפשר להביא אמני רחוב ודוכני אמנות, רק צריך לעשות קצת סדר ושתהיה קצת התלכדות. לא צריך הרבה יותר, ושלום על ישראל".

נדמה שקשה פה עם הוותיקים.

"בדיוק בגלל זה אני נכנס כאן לתמונה. אני חושב שאצליח לגעת באנשים, לדבר אל הלב שלהם, אולי לגרום להם לפתוח את הכיס. אני מקווה שאצליח ושיהיה עם מי לשתף פעולה, זו הדרך שלי וזו המטרה שלי. אני רוצה שיהיה פה וייב, שיהיה פה מגניב. חייבים לפתוח כאן עוד בתי קפה, מקומות של אוכל, מקומות שייצרו תרבות. חיפה לא חייבת להיות מאחור, חיפה יכולה להיות מעל כולם".

מה לגבי הביטחון האישי.

"זו כבר עבודה אינטנסיבית לכל האזור. בסירקין עדיין מתמודדים עם כל מיני טיפוסים שבאים ועושים מה שעושים. אני לא יודע אם הטיפול הוא ברמה של המשטרה, העירייה או השיטור המשולב, אבל אין ספק שעניין הביטחון האישי צריך להיות חלק משילוב הזרועות. גם הסוחרים יצטרכו לשתף פעולה ולדווח בזמן אמת. חייבים לתגבר את הפטרולים פה".

מוריאל מזרחי מייצג את הוריו דבורה ומשה, שבבעלותן שתי חנויות לממכר עתיקות בשוק. "אני פעיל מאוד מבחינה חברתית, מכיר הרבה אנשים בחיפה ורוצה לקדם את כל מה שקשור לשוק הזה ולעיר עצמה", הוא אומר, "קידום של השוק מקדם את חיפה. לשוק הזה יש המון פוטנציאל, והיום הוא לא נותן את מה שהוא יכול. העירייה לא שותפה מספיק במה שקורה כאן למרות שהיא יכולה לתרום המון כדי שכולם ייהנו, ולא רק הסוחרים".

מאיזו אסכולה אתה לגבי שוק הרוכלים?

"הרמה של השוק ושל הסחורה היתה שונה לגמרי לפני שהרוכלים הגיעו. היום גם אני קורא לזה שוק רמלה לוד. מגיע בן אדם, משכיר בסטה ב-200 שקל, מוכר סחורה בשקל או שניים, ולנו, שמשלמים הון תועפות לעירייה ולמס הכנסה, אין עבודה. התאגדנו כי יש הרבה דברים שמפריעים, ושוק הרוכלים הוא אחד מהם. השוק שלנו לא עובד מהרבה בחינות – שיתוף הפעולה לקוי מול העירייה, חוסר השקעה בשיווק ובפרסום. צריך לגרום לאנשים לבוא, צריך להחיות את המקום. הרי יש לו פוטנציאל".

שוק הפשפשים (צילום: חגית הורנשטיין)

"ליפי הנפש יש תמיד מה לומר"

אומרים שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אשה מצליחה, אבל בשוק הפשפשים הנשים הן חזקות ולהן שמורה המילה האחרונה.

חני בוהדנה מנדלסון, מה הסיכויים שלך להיבחר?

"אם אבחר או לא, אין לי בעיה. עברתי בין הסוחרים ואמרתי להם לא לשכוח שאני חני בוהדנה מנדלסון ואני מתמודדת".

מה מצע הבחירות שלך?

"אני יותר בקטע של יופי ועיצוב השוק כי זה תחום שאני מתה עליו. פחות לדבר ויותר לעשות. אני לא מאלה שמתכתבת כל היום. כשמבקשים ממני משימה אני עושה אותה, הולכת עד הסוף. היום המצב בשוק הוא קשה מאוד – אין אנשים, אין פרנסה. יש פה אנשים חזקים שמתמודדים ויש את יפי הנפש שיש להם תמיד מה לומר".

אז כן יש לכלוכים.

"לא ממש, אבל יש את אלו ששמעו שאנחנו רוצים להקים ועד חזק וישר קפצו – 'מה פתאום אתם החלטתם? מי אתם? צריך ועדה, צריך להגיע לעירייה וצריך וצריך וצריך'. אז לא צריך שום דבר, רק יוזמה של אנשים שיקומו כדי לעשות. אין מה לחכות לעירייה, היא הרי לא תעשה כלום, היא לא רוצה את השוק. אנחנו כל השנים רודפים אחריהם, וגם הוועד הקודם רדף אחריהם וזה לא עזר. התפקיד של הוועד יהיה לדאוג לטיפוח של השוק, שיכירו אותו בכל הארץ ולא רק בשבת".

לך מפריע שוק הרוכלים?

"אנחנו רוצים לנהל אותו כדי שלא יעשו פה שוק רמלה לוד, זה שוק של עתיקות ווינטג'. מה שקורה פה בשבת זו פורענות. השוק ימשיך כמובן לפעול בשבת, אבל אנחנו עומדים על כך שיהיה פה שוק יפה, שייפתחו עוד חנויות, שאמנים ומעצבים יפתחו בסטות ושיציבו כאן פודטראקס. אנחנו רוצים לשפר את התאורה, להתקין ספסלים, לשפר את הביטחון האישי. יש פה ממש אוצרות וחבל שהרבה אנשים בארץ לא יודעים שהחנויות עובדות כל השבוע".

אז את הקוסמטיקאית של השוק.

"אני אעצב את השוק בצורה אסתטית ויפה. אני חולמת לעשות כל מיני שיגעונות פה. רעיונות יש למכביר – לפתוח בערבים, לעשות לילה לבן. אם יהיה לנו ראש עיר חזק, המקום יפרח".

עובדיה, מה החלום שלך?

"אני רוצה שיעיפו את הבסטות של שוק רמלה לוד ושיהיו בסטות רגילות, אבל לא על הרצפה, שהשוק לא ייראה כמו זבל. כואב לי מאוד מה שקורה כאן, זה ממש מציק. מוכרים כל מיני שטויות, וזה לא מתאים לחנויות של אספנות. אי אפשר לערבב דברים חדשים עם עתיקות. אני רוצה שישתלו פה פרחים, שישימו סככות, שלא יחסמו לנו את הפחים. יש הרבה דברים לעשות. בגלל זה אני נכנסת לוועד, כי צריך מישהו עם פה וצריך לעשות דברים בחוכמה. לא ייתכן שלבעלי חנויות לא יהיה חשק לפתוח. העירייה גורמת לבעלי העסקים לפשוט את הרגל, כולם מפסידים מהמצב הזה".

חני בוהדנה מנדלסון (צילום: חגית הורנשטיין)