כשאת ישראלית בת 24 שלא היתה בארץ חצי שנה, ואת מתגעגעת לפגוש את החברים שנשארו בחיפה, וכל מה שבא לך לעשות זה לקחת את החברה הכי טובה שלך מהצבא להופעה הראשונה של ברונו מארס בפארק הירקון, ולכן הקדמת את הטיסה, והכל מסתדר וזה קורה באמת ואת מברכת על מה שיש. ואז עוברים עוד יומיים של השלמת פערים ומגיע יום שבת, והעולם מתהפך לחלוטין.
זה מה שקרה לאיווי הרן, חיפאית מלידה, שמאז שחרורה מהצבא היא מחלקת את זמנה בין חיפה לפינלנד, שם להוריה יש כפר נופש קטן. בכל חודשי הקיץ היא שם, עוזרת לתפעל את המסעדה ואת הבר, ובחודשי החורף היא כאן, כי הקור שם הוא בלתי נסבל. אבל קרה מה שקרה וכבר בשבת היא קנתה כרטיס טיסה חזרה. לדאבונה, הטיסה בוטלה, מד הפאניקה נסק וארבעה ימים אחר כך היא מצאה את עצמה בהלסינקי, בדירה של סבתה המקומית שעברה לבית מוגן.
הרן היא בתם הצעירה של זוהר, בן למשפחה חיפאית שורשית (אחותו היא נאוה זלצמן), ומינה הפינית. לפני שש שנים ארזו השניים את עצמם ואת בנם ועברו לארץ האגמים הצפונית.
"כשהייתי בכיתה י"ב ההורים עזבו את ישראל לפינלנד", היא מספרת, "הם רכשו שם ריזורט קטן ופתחו בפרק ב' בחיים. אני נשארתי כאן, לעזוב לא היתה בכלל אופציה מבחינתי. זה לא קרץ לי בשום צורה. בתכלס, הם גם עברו לחור, לאי באמצע שום מקום, אז זה פחות דיבר אלי. נשארתי לגור עם סבתא, אמא של אבא, בנוה שאנן. למדתי ביסודי בתל חי ותיכון באליאנס. התגייסתי ושירתי בלשכת הגיוס בחיפה במדור שאחראי על הגיוסים, על המשתמטים, על האוכלוסיות המיוחדות, על העולים החדשים. ואז, לאחר השחרור, נסעתי לבקר את ההורים".
ומאז את על הקו.
"בערך חצי שנה פה, חצי שנה שם, כשאני עובדת איתם בעסק המשפחתי שמתרחב משנה לשנה. גם אני מתרחבת שם בעצמי".
מה את עושה?
"בגדול אני עושה הכל, מנהלת את המסעדה ואת הבר. אבא הוא השף של המסעדה אבל הוא לא יודע פינית וגם לא מתכוון ללמוד בקרוב. אמא ואחי הגדול עושים את כל השאר".
את יודעת פינית?
"אמא דיברה איתנו פינית והפסיקה כשהייתי בערך בת שנתיים בטענה שכל הזמן שאלנו אותה מה היא אומרת. אני חושבת שאני יודעת כ־60 אחוז ומבינה הרבה יותר ממה שאני מדברת. כשאני מדברת אני בטח נשמעת כמו איזו עולה חדשה, אבל זה לא מזיז לי. העסק של ההורים הוא עונתי, אז בקיץ אני שם. משנה לשנה, עם התחממות הגולבלית, אני מודה על כל רגע שאני נמצאת בפינלנד בקיץ".
והחורף שם נסבל?
"בואי נדבר עוד כמה חודשים. זה הולך להיות החורף הראשון שלי בפינלנד. הייתי בביקורים בחורף, נסעתי לראות את ההורים, לראות שלג, אבל בחיים לא גרתי שם בחורף. זה פחד נוראי, ואין לי בגדים מתאימים. כבר עכשיו קר לי, ואני לא יודעת עד כמה זה עוד הולך להתדרדר. בכלל, הכל עכשיו זה אי ודאות גדול".
החלטת להישאר שם בחורף הזה בגלל המלחמה?
"כן, אני לא רואה את עצמי חוזרת לארץ בזמן המלחמה, בטח ובטח לאור העשייה שלי פה בשבועות האחרונים וההכרה כמה אני חשובה פה".
מיצג למען החטופים בהלסינקי. "עד עכשיו בקושי קיבלנו סיקור"
"אכלתי על זה סרט"
הנחיתה בהלסינקי לוותה ברגשות מעורבים. הרן הרגישה רע על כך שנטשה את ישראל בשעתה הקשה ביותר רק משום שהיא היתה יכולה. המחשבות לא נתנו לה מנוח והיא הרגישה שהיא חייבת לעשות משהו כדי להשקיט את המצפון.
"כל שכבת הגיל שלי נקראה למילואים, ומי שלא התגייס נסע לדרום להתנדב ולאסוף תרומות, ואני קמה ונוסעת להורים כי יש לי אזרחות שנייה", היא אומרת, "זה לא באמת נכון, אכלתי על זה סרט. אני לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד, אבל הרגשתי רע".
וזה מה שדחף אותך להתחיל לעשות הסברה ישראלית בסוף העולם?
"ביום שבו נחתי כאן ראיתי בקבוצות של ישראלים-פינים שיש בקהילה היהודית הדלקת נר בשעה 18:00. הגעתי לשם בלי לשאול ובלי לתאם, ופשוט התפרקתי. בכיתי ללא הפסק. יום לאחר מכן השגתי את מספר הטלפון של השגרירה הישראלית חגית בן יעקב ופשוט התקשרתי. שאלתי אותה כמה שאלות שקשורות לעזרה לחבר שהוא גם פיני-ישראלי, ובסוף השיחה אמרתי לה שאשמח מאוד לעזור במשהו ולהעלות את המודעות, כי יש לי יכולות של סושיאל מדיה, צילום, עריכה והפקה. היא קישרה אותי לבחור בשם אודי בר יוסף – ישראלי שמתגורר פה בפינלנד כבר כמה שנים – ומשם זו היסטוריה. התחלנו לעבוד ביחד".
מאיפה מתחילים?
"קודם כל אספנו אנשים, ותוך שבועיים כבר הכרתי כל אדם בקהילה שלנו. היא לא ענקית, אבל אני כבר מכירה את כולם, וזה מפתיע כי אני בחיים לא ידעתי על הקהילה פה. ההורים גרים במרחק של שלוש וחצי שעות נסיעה מהלסינקי. בילדות הייתי בהלסינקי בכל פעם לכמה לילות כדי לבקר את סבתא, אבל ממש לא היינו מאלו שמתערים בקהילה היהודית ולא הלכנו פה לבית הכנסת. עכשיו התוודעתי לכולם ומצאתי קהילה חמה מאוד. מעבר לזה שאנחנו עובדים ביחד, אנחנו גם יושבים ביחד כחברים כמעט כל ערב, וזה הכי כיף לי בעולם. אני לא יכולה לשבת עם פינים בימים האלה, אני מרגישה שאני קצת קצרה איתם. הם לא יבינו. הם מתלוננים על כך שהיה ערב חלש במלצרות ושהם לא עשו מספיק טיפים, ואני רק חושבת על החטופים. יש תהליך נהדר שקורה בתפוצות ואני מרגישה איך הוא מתפתח – איך מיום ליום כולנו מתקרבים, לפעמים אפילו מבלי לשים לב, כי לישראלים בחו"ל יש עכשיו צורך להתקרב לישראלים או ליהדות".
כמה אנשים מונה הקהילה היהודית בהלסינקי?
"לדעתי קרוב לאלפיים, אבל אני לא בטוחה. יש פה גם קהילות חזקות מאוד של נוצרים אוהבי ישראל".
מה קורה אצל הפינים? מה הם יודעים, מה הם רואים, איך הם מגיבים?
"יש פה הרבה פליטים מוסלמים שמתגוררים כאן כבר שנים רבות, וכמו בכל אירופה הם התערבבו עם המקומיים ומשרתים במוסדות המדינה. דעת הקהל היא לא לטובתנו, גם בגלל המספר הגדול של הפליטים וגם בגלל שפינלנד היא מדינה הידועה כאו"ם, אחת שלא בוחרת צד. אז בשבועות הראשונים לא היה פה כלום בתקשורת על המלחמה, ואנחנו עדיין נלחמים לסיקור נכון. כשעולה משהו חריג בקבוצות, הצוות המדהים שלי ואני מפציצים במיילים את מערכות העיתונים שישנו את הנוסח. אם אנחנו עושים מיצג, אנחנו שולחים לכולם תמונות, והאמת שעד עכשיו בקושי קיבלנו סיקור".
זה נובע מאדישות, מחוסר עניין?
"גם החבר'ה הפינים שלי, מלבד כמה קרובים שתמכו מאוד ומיד שלחו הודעות, בעיקר בימים הראשונים, השאר התעלמו. אולי 30-20 אחוז מהחברים שלי פה בפינלנד פנו אלי ושאלו לשלומי, אם אני בסדר, התעניינו. זה קצת פוגע, אבל תוך כדי עשייה אני גם מתעוררת על מה זה פינלנד ומה זה ישראל. אלו תסביכים שאני אכלתי עם עצמי במשך שנים בתור מישהי באמצע, ועכשיו אני מקבלת הרבה תשובות".
אתם יוצאים להפגנות? מן הסתם בגלל המהגרים יש הפגנות פרו פלסטיניות המוניות.
"אנחנו מפגינים כל שבוע, הם מפגינים לפחות פעמיים או שלוש בשבוע. זה כבר הגיע לרמה שעשינו שיחה במשטרה בשבוע שעבר, המארגנים שלהם והמארגנים שלנו, כדי שההפגנות יתקיימו רק במקומות שיועדו לכך. לכל צד יש את המתחם שלו שרק בו הוא רשאי להפגין, תוך כדי שמירה על חוקים מסוימים. אבל יש להם הרבה יותר אנשים ויש להם הרבה יותר מפגינים. אבל אנחנו לא באמת מתייחסים לזה, זה לא באמת אומר משהו, זה בסך הכל הגמוניה דמוגרפית".
מאיפה אתם מושכים חומרים? אתם בקשר עם משרד החוץ או נעזרים רק ברשתות?
"משרד החוץ והשגרירות מנסים כמה שיותר לעזור לנו, אבל הידיים שלהם כבולות, גם מבחינת תקציבית וגם מבחינה ביטחונית, אבל הם כן מייצרים תכנים מקוריים בפינית. את רוב החומרים אני מקבלת מגופים בארץ שהתחלתי לעבוד מולם. יצרתי קשר עם Explain Israel – יחידת ההסברה האזרחית – דרך חבר קרוב מבית הספר, חנן יזדי שמו, שהיה יו"ר מועצת התלמידים הארצית. יצרתי קשר עם מטה המשפחות החטופות, עם דדה בנדאייד ועם ניצן מינץ מניו יורק שיצרו את פרויקט הפוסטרים של החטופים. ממש התערבבתי עם אנשים בגבוה, גם כדי להשיג תכנים וגם כדי לעזור".
איווי הרן עם כרזות החטופים. "שלחתי חברות לריב עם בוטים של 'Free Palestine’"
רוצים להישאר מעודכנים?
"איזו ערבייה ירקה עלי"
בשבועות האחרונים שקועה הרן בעבודת הסברה מבוקר עד ליל. היא גם פתחה עמוד אינסטגרם ייעודי, ושנייה לפני שאני שואלת למה היא בחרה לקרוא לו 'Finland Against Terror', שהרי זה קצת לשבת על הגדר, היא מספקת תשובה לפני שנשאלה.
"קוראים לו 'Finland Against Terror' ולא 'Finland Support Israel', כי ידענו שאם השם יכלול את המילה ישראל זה יוריד לנו מראש חצי מהעוקבים. אנחנו מנסים לעשות את זה חכם", היא מסבירה, "הבעיה היא שאין לי כל כך זמן לתפעל את העמוד, אז אני מגייסת אנשים שיעזרו לי כי אני עובדת על כל כך הרבה דברים במקביל ואסור שזה ייפול בין הכיסאות. נמאס לי לעשות רמיקס ולקחת תכנים של אחרים, אני מעדיפה תכנים שלנו, שאנחנו מייצרים. אני מזמינה את כולם להתחיל לעקוב אחרינו. לפעמים אני משתפת כשאני רואה סרטון שהוא ממש נוגע במה שאנחנו מנסים להעביר, הרי בסופו של דבר אנחנו מדברים לפינים, אז צריך לבחור בקפידה מה אנחנו מציגים. הרבה חברים מהכיתה בחיפה עוזרים לי, ביניהם ניקה שמוניס ותום סגל סרור שעורכים לי תכנים לאינסטגרם ולמיצגים. שלחתי חברות לריב עם בוטים של 'Free Palestine'. אחר כך הבנו שמי שמתעסק איתם זה בזבוז זמן, הם רק באים לשרוף לך את הזמן ואת מצב הרוח".
אתם מקבלים נאצות?
"בטח, אבל כבר הגדרתי שלא יוכלו להגיב יותר מדי 'Free Palestine'. גם ברחוב, כשעשינו את המיצגים, איזו ערבייה ירקה עלי, שזה היה פחות נחמד".
איזה כיף.
"כן, כיף, מוחטה לפנים. לא, זה לא היה לפנים, זה רק הרגיש ככה. קורים דברים בהפגנות, ולכן אנחנו כל הזמן דואגים שיהיו משטרה ואבטחה מהקהילה היהודית".
אתם מחוברים למיזמים הגלובליים?
"יש פה גם תנועה שמתגבשת. אנחנו מנסים ליצור קבוצה עם שגרירים מכל העולם שמניעים לפעולה. ביום שלישי היו ברחבי העולם מיצגים ביוזמת המשפחות במטה החטופים והנעדרים, ואנחנו גם היינו חלק מזה. החבר'ה בפינלנד אפילו לא יודעים, אבל במקביל אני מנסה לרכז את כל הארגונים האלה במדינות השונות כדי לעשות הכל יותר מסודר. אני מרגישה שכולם מבזבזים חומרים ואנרגיות כשניתן לעשות הכל הרבה יותר מסודר ואפקטיבי".
תתרחבו לכל ארצות סקנדינביה?
"אני לא יודעת אם אני בכלל רוצה לחשוב על שבדיה. ראית מה קורה שם? פותחים שם סניף של חמאס אוטוטו. זה הזוי מה שקורה שם, וגרטה שם נותנת לזה יד, הצבועה".
אני לא יכולה שלא לשאול אותך על הדודים שלך, שהמזל היה לצדם.
"אין לי איך להסביר את זה. לאבא ולנאוה יש אח נוסף שמתגורר עם אשתו בכפר עזה, ולמזל כולנו הם היו בטיול בבולגריה. באותה שבת אמרנו 'איזה מזל', אבל בכל יום שעובר אנחנו לא מפסיקים לברך כי יכולנו בקלות להיות בסיטואציה אחרת. שני ילדים שלהם עזבו מזמן את הדרום לטובת המרכז, ובת נוספת מתגוררת בקיבוץ מצובה בצפון, וגם היא מפונה. קשה לחיות עם המחשבה של מה היה קורה, אבל אנחנו כולנו מאושרים בשבילם".
הדף "Finland Against Terror". "לא קוראים לו 'Finland Support Israel' כי ידענו שאם השם יכלול את המילה ישראל זה יוריד לנו מראש חצי מהעוקבים”
