התלבטתי ארוכות, ביני לביני, איך לפתוח את הכתבה הזו. האם להתחכם ולשאול, כמבינה עניין, מה המשותף לפפאיה, למון רוקט, צונאמי, תכלת, אמנזיה, מרמלדה ורומא? האם להסגיר את הבורות שלי בנושא שרחוק ממני שנות אור ודור? וזה לא שלא ניסיתי. החלטתי שהכי עדיף לזרוק את הפצצה – אולי לא הדימוי הכי נכון בשעת לחימה – ולמצוא מחסה בגלל הנשורת: גבירותיי ורבותיי, יש קופי שופ בחיפה!
או לפחות הדבר שהכי מתקרב לקופי שופ סטייל אמסטרדם בחיפה. כן, כזה שיש בו חדר אפוף עשן בריח מתקתק שגם סאחית כמוני מזהה, אשר אליו מגיעים צרכני קנאביס ברישיון כדי להעביר ערב וג'וינטים ביחד. שם הם מעבירים רשמים – לא מרשמים – מחליפים חוויות וידע, ומזמינים משהו לשתות ולנשנש כשברקע מתנגנת מוזיקה לא מעיקה. שם נמכרים להם אביזרי עישון ואביזרים לשימוש באידוי ובשמנים, שם יש אירועי חשיפה לקהילה והשקת זנים שרק הגיעו לארץ. שם, במקום ליד הים, הם נחשפים למעטפת מחבקת ומקבלים טיפים לשימוש נכון, מה שלרוב הם לא מקבלים מהרופאים שהכניסו אותם לפרוגרם.
מדובר בקהילה הולכת וגדלה מאז שהשימוש בקנאביס רפואי אושר בישראל כחוקי וניתן לרכוש אותו כמו כל תרופה אחרת בבית מרקחת רגיל. עכשיו יש בית לחיפאים מהקהילה הזו, מעין מועדון חברים, מקום שמכיל ומקדם תרבות של קנאביס וצריכה נכונה. קוראים לו הבועה 420 והוא נמצא בבניין אלמוג לחוף ימה של חיפה. הים הכחול ורחש הגלים הכריעו בנוק אאוט כששני השותפים יוני רוזנר ותום דקל בדקו לוקיישנים בעיר.
ההשקה של המקום נקבעה לערב חמישי, והגיעו אליה יותר מ־130 איש שחגגו את החיים ואת הבחירה לפתוח דווקא פה מיזם חדשני כל כך. אף אחד לא ניבא מה יקרה יומיים אחר כך, ב־7 באוקטובר. זה אילץ אותם לנעול דלתות לחודש נוסף.
אקססוריז בבועה. "כדי שיהיה לקהל אם חסרים לו דברים“ (צילום: חגית הורנשטיין)
אטומיק פאנק
"הבחירה בחיפה היא לא מקרית", אומר רוזנר, "אנחנו לא חיפאים, אבל הרגשנו שממש יש צורך למקום כזה בצפון. רצינו להגיע לחיפה, וחיפה מגיבה. זו עיר מגוונת מאוד, ותוך זמן קצר נוצרו כאן קהילה נעימה ומחזקת ואווירה חמה של בית. באים אלינו אנשים ממגוון אוכלוסיות – מחבר'ה צעירים עד לאנשים בשנות ה־60 וה־70 לחייהם".
רוזנר, 33, מתגורר ביישוב צורן בשרון. הוא מטופל בקנאביס משנת 2008. הדרך שעבר כמטופל צעיר היתה מלאה במהמורות בגלל שהוא לא קיבל הכוונה נכונה. העליות שלאחריהן הגיעו ירידות תלולות הן אלו שגרמו לו להעמיק וללמוד את התחום. הוא פתח קבוצת פייסבוק, ומשם זה התגלגל לעבודה בתחום ולהרבה פעולות יזמיות, כשחברו דקל, עורך דין בהכשרתו, הופך לשותף עסקי.
"גם יש לי בית ספר שנקרא היי סקול, שבו נערכים קורסים בעיקר לקהל המקצועי – רופאים, רוקחים, מטפלים – שנותנים להם הכשרה נוספת בתחום", מספר רוזנר, "יש לנו המון פעילויות שאנחנו עושים בתחום הקנאביס, והבועה הוא המקום שמרכז הרבה מהפעילויות האלו. זהו מועדון חברים לקנאביס שמקבלים מגוון גדול של ערכים שמגיעים מחשיפות למוצרים קיימים או חדשים, ממידע ומשיח על קנאביס שאנחנו יוצרים. אנחנו מציעים גם קורסים והרצאות, חדרי טיפול, יוגה מותאמת וגולת הכותרת של המקום היא אירועי ההשקה שבהם מתארחות אצלנו חברות קנאביס עם המוצרים שלהן. את חייבת להגיע ביום חמישי כדי להבין במה מדובר".
הבועה פתוח בימים שני-חמישי בין 17:00 ל־23:00, שזו השעה הרשמית אך אף אחד לא ממש מקפיד עליה. בערבי חמישי מארחת הבועה אירועים, וכבר בשעה מוקדמת מרגישים באוויר תכונה של התרגשות, שמשהו עומד לקרות. ביום חמישי שעבר נחשפו החברים לזן אטומיק פאנק של חברת Pure Sunfarms הקנדית. משברי שיחות הבנתי שזו חברה איכותית מאוד אך צנועה (אין לי מושג מה זה אומר), אבל הכי חשוב – שומרת על רצף רפואי גבוה (שוב, לא מתיימרת). הפרטים הטכניים על אופן הצריכה – בבאנג, בג'וינטים או באידוי – לא עשו לי את זה, גם לא מידת ההשפעה, אבל האקססוריז כן. לחברים ולי חולקו חולצות, קופסאות פח, מגשים לקססה ומדבקות, כשהכל ממותג ברמה גבוהה.
יוני רוזנר. "קנאביס אני לא יכול למכור כי זה לא חוקי" (צילום: חגית הורנשטיין)
רוצים להישאר מעודכנים?
המספר הרשמי
זה המקום להבהיר – הכניסה לבועה מותרת לכולם, אך כלל ברזל הוא שכדי להיכנס לחדר שבו הכל קורה עליכם להציג רישיון להחזקה ולשימוש בתוקף. החבר'ה פה מקפידים מאוד על כך בכניסה, למרות הסוטול. בחדר הנעים יש פינות ישיבה ורביצה נוחות, נוצרות בו חברויות חדשות, ומספרים לי בגאווה שכבר נוצר זיווג ראשון. השיח, איך לא, נסוב על תפרחות. מטופלים מגלים פתאום שיש ביניהם כאלו עם בעיה רפואית דומה, האחד מסביר איזה זן עוזר לו יותר, והשני מספר על הניסיון האישי שלו. הם עושים כל מיני בדיקות לפרחים ויש כאלו שמפרסמים את רשמיהם בעמוד הפייסבוק של הבועה, או בעמודי פייסבוק אחרים שרוזנר פתח, של קהילות מטופלי קנאביס, ובהם חברים מטופלים שהם הקהל הרלוונטי לבועה.
יש אב טיפוס למקום כזה במרכז?
"לא אותו דבר. יש כמה מרכזים, אבל הם לא באותו קונספט. הקונספט שלנו משלב גם את עולם הטיפול, כמובן למי שרוצה וזקוק לו. לא רק מקום ישיבה והנאה מקנאביס כחלק מתרבות הפנאי, אלא מקום שמקדם גם תרבות פנאי וגם טיפולים. אבל כמובן שאפשר להגיע רק בשביל להכיר ולעשן ביחד".
זה לא קופי שופ אמסטרדמי קלאסי.
"יש לנו תפריט אוכל שאנחנו מכינים במקום כמו פיצות ונשנושים, יש קפה ושתייה קלה, אבל זה פחות אמסטרדם. זהו מקום שמיועד למטופלים, וכן – מותר לעשן בו. יש לנו גם קליניקה טיפולית, שם אנחנו עושים טיפולים אלטרנטיביים ורגשיים, וכל מה שקשור לעולם הרוח והמיסטיקה, וגם עיסויים המותאמים לכל אחד בהתאם לבעיה הרפואית שלו. אז המקום הזה הוא לא רק בית קפה אלא מתחם המקדם תרבות צריכה נכונה".
חוברת הדרכה. "אין שום מידע על קנאביס אצל אנשי רפואה" (צילום: חגית הורנשטיין)
אז בעצם מה שמבדיל אתכם מקופי שופ זה שאתם לא מוכרים קנאביס.
"נכון, קנאביס אני לא יכול למכור כי זה לא חוקי. קנאביס נמכר רק בבית מרקחת עם מרשם, ויש רוקח שמפקח על כך. אנחנו מוכרים קצת אקססוריז, מוצרים משלימים, כדי שיהיה לקהל שמגיע אם חסרים לו דברים".
אתה יכול לאפיין את הקהל?
"זה מגוון מאוד. יש צעירים בגילאי 25 וקהילה קבועה של חבר'ה מבוגרים יותר, מגיל 45 עד 70, כשמספר הנשים והגברים הוא די דומה. בימי חמישי המקום מלא לחלוטין, ובאמצע השבוע מגיעים בסביבות 20-30 מטופלים בכל יום".
יש אנשים שהם ממש חולים?
"ברור. מגיעים הרבה חבר'ה חולים. המקום כמובן נגיש מא' עד ת'. יש אנשים שמתניידים בעזרת קביים או באמצעות עזרים אחרים. יש אנשים שיותר רואים את הבעיות שלהם, ויש כאלו שפחות. זו קהילה מגוונת מאוד, כולם נמצאים בסופו של דבר באיזשהו ערבוב. המקום מייצר שיח כשהקנאביס בפרונט. כולם מתחברים, כולם מדברים האחד עם השני. זה מקום קהילתי מאוד".
ברוח השעה, מגיעים אליכם ניצולים ממסיבת נובה?
"יש מטופלים מפונים שמתארחים במלון לידינו. יש ניצולים שאנחנו בקשר איתם אבל הם לא מגיעים פיזית למקום. בגלל שיש לנו עוד קהילות של קנאביס ואנחנו לא רק מקום פיזי, התקשורת והפעילות הן יותר רחבות. בערבי אידוי אנחנו מציגים את מכשירי האידוי הקיימים בשוק ומדברים על היתרונות ועל החסרונות באידוי. כך גם לגבי שמנים – אנחנו מסבירים מהם היתרונות והחסרונות ואיך מתנהלים נכון עם שמן. יש לנו המון תכנים, וכל פעם אנחנו מנגישים תוכן אחר".
מטופלים בקנאביס לא יודעים את זה?
"לא, זה בדיוק העניין. אין שום מידע על קנאביס אצל אנשי רפואה, והמטופלים צריכים למצוא אותו ברשתות החברתיות. בגלל זה הקמתי את בית הספר – כדי לחלק לרופאים, לרוקחים ולאנשי מקצוע אחרים מידע שהם פשוט לא מכירים ולא נחשפו אליו".
מה זה 420?
"זה המספר הרשמי של הקנאביס בעולם. ב־20 באפריל חוגגים את יום הקנאביס הבינלאומי. השעה 16:20 זה זמן חגיגה שבו חוגגים כל יום – זה משהו שהגיע מארצות הברית. זה המספר של הקנאביס".
אהוד ברק כבר ביקר אצלכם?
"(צוחק) טרם. אנחנו בקשר עם כל חברות הקנאביס בשוק, אנחנו מכירים את שוק הקנאביס ואנחנו באים מהעולם הזה, אז מכירים את כולם. ברק לא היה, אבל אנחנו בקשר גם עם החברה שלו“.
תפרחת של קנאביס רפואי. "420 זה המספר הרשמי של הקנאביס בעולם" (צילום: אסף כרסנטי)
