כאשר תושבי הדרום התעוררו בעקבות אזעקות צבע אדום בבוקר 7 באוקטובר, גיא סימון ישן. שלוש שעות מאוחר יותר הוא התעורר בגלל אזעקה במקום מגוריו ונכנס לממ"ד. הוא לא נבהל. למעשה, הוא היה די נינוח.
"צליל האזעקה מספר לי שמתרחש אירוע מפחיד או מבהיל בחוץ", הוא משחזר את קורותיו באותו בוקר רצחני, "אבל גם נותן לי תחושת ביטחון שהאירוע תחת פיקוח, אחרת לא היתה נשמעת אזעקה. אי ודאות מוחזק היטב, ככה הרגשתי, לזמן קצר לפחות. כשהתחלתי לראות את מה שמתרחש בדרום, הנינוחות התחלפה בדיסאוריינטציה. לא הבנתי מה קורה, כמו כולנו. הדיווחים בתקשורת היו ספציפיים מאוד אבל גם מבלבלים מאוד, ולא הבנתי את גודל האירוע. הייתי במנת יתר של חומר משנה תודעה בדמות סרטונים, תמונות, מהדורות חדשות ועדויות זוועה מהטבח האכזרי ביישובי הדרום ומאירועי המסיבות בעוטף עזה".
סימון, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט, הוא גם דוקטורנט לאנתרופולוגיה ולסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן אשר חוקר אינטגרציה פסיכדלית בטיפול. הוא ידע מה הצעד הבא הנדרש ממנו, אבל הבלבול קצת עיכב אותו. לקח לו זמן להתארגן, וכצעד ראשון הוא הציע את עצמו כאיש טיפול פרטני, אך די מהר הבין שההתמודדות מול הדבר המפלצתי הזה היא גדולה מדי.
"הייתי מתוח, הדם זרם מהר והשרירים התכווצו, האישונים התרחבו והראש דהר", הוא מספר, "המערכת הסימפתטית שלי השתוללה כאילו אני עצמי נכחתי בשדה הקרב. היתה לי מטרה ברורה ודהרתי לעברה – לקדם במהרה את הטיפול בשורדי מסיבת הנובה ברעים, לעשות זאת טוב ככל הניתן ולהבטיח תשתית שתאפשר טיפול גם הרבה לאחר סיום האירוע. דיברתי עם עשרות אנשים, חלקם בכירים במשרד הבריאות, במשרד הרווחה, במוסד לביטוח הלאומי ובקואליציה לטראומה, עם החלטה ברורה לקדם את פרויקט 'Nova Help' שבינתיים שינה את שמו ל'לב פתוח' והפך לעמותה".
גיא סימון וחברי עמותת לב פתוח. "יש אנשים שלוקח להם זמן להגיע לשלב שבו הם מרגישים נכונות”
"זה מעבר לטיפול פסיכולוגי"
סימון הצטרף לשבעה מטפלים – פרופ' רועי סלומון מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, הפסיכולוגיות רעות פלונסקר וטל זגורסקי, הפסיכותרפיסטים ניר תדמור, יגאל טרטקטבסקי וקארינה דסאי שהיא גם מטפלת רגשית, ויאיר גרינבאום שהוא מומחה לחילוץ מתמודדי נפש. זו התארגנות אזרחית פרטית שהחלה כחמ"ל של מומחי בריאות נפש, חוקרים באקדמיה ואנשי מרחבים בטוחים אשר תומכים נפשית במשתמשי פסיכדליה במסיבות טבע. כבר מאותה שבת הם עסוקים בחיבורים בין מטפלים לשורדים מהמסיבות.
"אנחנו לא הסיפור פה", הוא מצטנע, "הסיפור הוא 450 שהצטרפו אלינו שהתנדבו לתת מענה טיפולי מהיום הראשון. בהתחלה גייסנו 100 איש, ותוך ימים בודדים כבר היינו 450 מטפלים שפגשו את הפונים שהגיעו מהמסיבות. 450 איש ממקצועות הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית והטיפול באמנות, וכולם נתנו מענה טיפולי התנדבותי – שלוש פגישות בחינם, חלקם אפילו נתנו יותר – והצלחנו להגיע ל־2,000 שורדים and still counting".
מה פגשתם כשהראשונים התחילו להגיע?
"פגשנו זוועות. פגשנו אנשים שנלחמו על החיים שלהם, שניסו להציל את עצמם ואת החברים שלהם. כמובן שדיברנו רק עם האנשים ששרדו, אבל הסיפורים הזוועתיים ביותר הם של האנשים שנפגעו שם – שנאנסו ונרצחו. פגשנו אנשים שניסו לנוס על נפשם, חלקם נחשפו למאורעות טראומתיים. שמענו סיפורים קשים מאוד מכולם".
ואיזה מענה טיפולי אתם נותנים להם?
"בשלב הראשון זה היה טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכותרפויטי בקליניקות של המטפלים. היום אנחנו מציעים ריטריטים – מפגשים בלתי אמצעיים בכפר המכבייה – בתרומה מלאה של הכפר לקבוצות עם לינה, מדיטציה, הופעות וסדנאות. אנחנו נותנים להם מענה לחלק החברתי שהוא נורא חשוב להמשך העבודה עם חשיפה לאירוע טראומטי, כי בעצם האנשים האלה נפגעו במקום הכי הכי שמח ועדין שלהם. במקום שבו הם יכולים לשכוח, להתחבר אחד לשני ולחגוג את החיים. אנחנו רוצים לשחרר את זה, לעזור להם לחזור לקו חשיבה הזה, שאפשר להיות משוחרר – אפשר לחגוג ואפשר לרקוד – בלי להיות מאוימים. זה מעבר לטיפול פסיכולוגי. המטרה שלנו היא למנוע פוסט טראומה ולהחזיר את האנשים האלה למסלול שלהם. בחודש הראשון, החשיפה לאירוע טראומטי נקראת ASD (הפרעת דחק חריפה, Acute Stress Disorder; ח"ה), והמצב הזה יכול להוביל בסופו של דבר ל־PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית, Post Traumatic Stress Disorder; ח"ה). אנחנו רוצים למנוע את זה כמה שיותר מהר, ולכן אנחנו נותנים להם את כל המענה הזה".
המנוסה מהמסיבה ברעים. "חלק מהשורדים הצליחו לשאת את סבלם ולחוות גם ברגעים אלו השלמה, קבלה, חוויה רוחנית אמיתית”
רוצים להישאר מעודכנים?
"ידע במרחב לא מוכר"
עובדה ידועה היא שבמסיבות טבע נצרך מגוון של חומרים, חלקם סינטטיים וחלקם מהצומח, ממכרים ולא ממכרים, ממריצים או דיסוציאטיביים, מעוררי הזיות או מסירי חסמים רגשיים, חלקם בעלי משך השפעה של שעות רבות וחלקם של דקות בודדות. כולם, בהגדרה, מייצרים שינויים תפישתיים, מחשבתיים, רגשיים, גופניים ורוחניים עמוקים.
"שמענו כמובן על הקשר בין חומרים פסיכדליים לחשיפה לאירוע טראומטי לא מבוקר, ופה בעצם המומחיות שלנו מגיעה לידי ביטוי", מסביר סימון. "במשך שנים עבדתי באוניברסיטת חיפה, והמומחיות שלי היא כל מה שקשור לחומרים פסיכדליים ופסיכותרפיים. אני בעלים של מרכז קליני גדול בפריסה ארצית שהתחיל בחיפה ונקרא אימפולס, ושם, מלבד עבודה פסיכותרפויטית רגילה של פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים וכו', אנחנו מתמחים באינטגרציה פסיכדלית".
מה זה בדיוק?
"חיבור בין החלקים השונים בנפש האדם ובין הרבדים שמרכיבים את חייו. אדם חש שלם, שמח ובטוח כשחלקיו השונים מצויים בשיח מתמשך וער. אינטגרציה פסיכדלית היא תהליך ליווי ועיבוד נפשי, רגשי, רוחני וגופני של התנסויות עם חומרים פסיכדליים, שמטרותיו הן הפקת שיעורים ותובנות מהמסע והטמעה של אלו על חיי היומיום. אנחנו מלמדים את זה גם במכללת תל חי וגם בעולם. המרכז שלנו עורך מחקר בנושא, ושניים מאיתנו הם מהמקימים של 'לב בטוח'. אנחנו מביאים את הידע הזה למרחב שבו הוא לא מוכר".
היה מקרה כזה בעולם של התקפת טרור על מסיבת רייב?
"מעולם לא. אין שום ספרות מחקרית להסתמך עליה על הקשר בין פסיכדליה לטראומה בצורה רחבה, ספציפית בתוך אירוע טרור. נותר לנו רק לאסוף ידע על טראומה – בארץ יש מומחים בעלי שם עולמי בתחום הזה ויש אותנו – הידע שלנו על מזעור נזקים פסיכדליים ועל הקשר בין פסיכותרפיה לפסיכדליה. אני בין החוקרים הבודדים בעולם שמתעסקים בתחום הזה, ועכשיו עוד אנשים הצטרפו והם יהיו השותפים שלי למחקר שמתעסק בפסיכותרפיה, פסיכדליה וטראומה".
אתה יודע לומר באחוזים כמה מתוכם השתמשו בסמים?
"יש לנו מספרים, אבל אני לא רוצה לפרסם אותם כרגע כי הם לא מספרים סופיים. אפשר להניח שבמסיבת טבע אנשים צורכים חומרים פסיכדליים, לצד סמים אחרים. את יכולה לכתוב את זה בלי שמישהו יבוא אלייך בטענות. אגב, יש הרבה אנשים במסיבות שלא צורכים אותם".
יכול להיות שאלו שבלעו טריפים היו במצב שבו הם לא הבינו מה קורה?
"פגעת בנקודה. בהחלט שמענו מאנשים שהם לא הבינו מה קורה מסביב, שהם לא זיהו אם האירוע הזה אמיתי או לא. אבל אצל רוב האנשים, בשנייה שהחל הבלגן – ואלה כבר נתונים סטטיסטיים שאספנו – החוויה הפסיכדלית ירדה. הם חזרו לפוקוס וחלקם היו ב־Well Being תקין יחסית, למרות החשיפה המאוד מאוד קשה שהיתה להם".
המתחם בכפר המכבייה. "אין בן אדם אחד שלא מאשים את המדינה” (צילום: תנועת מכבי העולמית)
"לא כולם רוצים טיפול"
בין חמישי לשבת התקיימו בעוטף עזה שלוש מסיבות שונות, ובסך הכל נמכרו אליהן 4,000 כרטיסים. כ־500 משתתפים – מספר בלתי נתפש – לא חזרו לביתם. רובם נרצחו, אחרים נחטפו.
לשאלה אם ניתן לאפיין את המשתתפים מעבר לאהבתם למוזיקת טראנס, לסמים ולחופש, סימון משיב בחיוב: "אלו חבר'ה בגילאים 30-20, לפעמים 30 וקצת. הם צעירים שנמצאים בשלבים קריטיים של עיצוב הזהות, של חיפוש משמעות. הם מחפשים את החיבור לעולם. אני בגילי כבר יודע מי אני, מה אני, מה אני אוהב ומה לא. הם בשלבים של גיבוש הזהות, ובגלל זה הטיפול בהם הוא רגיש כל כך. אלו אנשים שהסנטר שלהם עדיין בבנייה. הם יודעים שהם אוהבים את אמא ואבא אבל רוצים לעזוב את הבית. הם יודעים שיש להם חברה אבל לא יודעים אם הם רוצים להתחתן. הם יודעים שהם רוצים לעבוד בהייטק, אבל החלום שלהם הוא להיות מטפל בעזרת בעלי חיים. הם לא ראו עולם עדיין, הם בשלבים רגישים מאוד של התחברות לעולם. אחד מהדברים היפים בכל המסיבות האלה, ובכלל במפגשים חברתיים גדולים, זה שאתה יכול להרגיש חלק, ובשלבים האלה של החיים חשוב מאוד להרגיש חלק. זה גם נותן הרבה כוח ומוטיבציה להיות חלק בהמשך. וזה נשבר. האירוע הזה שבר משהו".
לדבריו, "שורדי המסיבות בעוטף משתייכים לקבוצה ייחודית של צעירים מלאי חיים ושמחה, שמבקשים להיפגש ביחד, לתת למוזיקה ולחוויה טראנסצנדנטית לעטוף אותם ולקחת אותם למחוזות אחרים של תודעה אחדותית, בין אם הם השתמשו בחומרים משני תודעה ובין אם לא. נוסף על כך, הם חוו סיטואציה ייחודית של מתקפת טרור בעת חוויה של חיבור, שחרור וטראנס. חלקם עלולים לסבול מהטראומה עוד שנים רבות. ברגע הקתרזיס של המסיבה, עם עלות השחר, הרגע שבו הם התכוננו לחוות שיא של שחרור ואחווה, הם חוו זוועה שערערה וממשיכה לערער את כל עולמם. מתמצית של אושר וסיפוק לפחד מוות ופירוק. עם זאת, חלק מהשורדים הצליחו לשאת את סבלם ולחוות גם ברגעים אלו השלמה, קבלה, חוויה רוחנית אמיתית. גם אם היו תחת השפעת חומרים, הם עשו זאת בעצמם ובכוחותיהם, ולא בכוח החומר שלקחו".
השורדים העידו על חוויה חיובית?
"חלק מהשורדים משייכים השפעות חיוביות שתרמו להצלתם ואת היחלצותם מהאירוע לחומרים שצרכו. למשל, שורדים העידו על יכולות תגובה חדות ומדויקות ביותר בתוך הלחץ והאימה. נפגע אחד מתאר איך גמא בריצה כמה קילומטרים לפני שרגליו כשלו. כשהתכופף רגע לקחת אוויר, הוא נזכר שבכיסו יש מעט קוקאין. הוא לקח מהחומר שעזר לו להמשיך ולרוץ, עורר אותו ונתן לו ביטחון. חלק מהשורדים מתארים גם חוויה מרגיעה ואף חוויה של השלמה עם המצב. שורדת שיתפה אותי שההשפעה של החומרים הפסיכדליים הקלאסיים שאותם היא צרכה – LSD, פטריות הזיה, מסקלין – עזרו לה לשמור על צלילות תודעתית ופתוחה אל מול חרדת המוות. היא מתארת שלא הרגישה פחד, חשה מחוברת למתרחש מסביבה ובקבלה גבוהה לאי הוודאות ולחוסר האונים".
הם לא דיווחו על קושי?
"חלקם מתארים קושי להתארגן ולהגיב מיד למצב ההישרדותי שנגלה. יש להניח שאלו לא רק האימה והבלבול שאחזו בהם, אלא אולי גם החומרים הדיסוציאטיביים שהם לקחו, כגון קטמין שהוא סם מאלחש היוצר חוויית ניתוק מהגוף, דבר שמקשה על התנועה, כמו גם ניתוק מסוים מתחושת העצמי שיוצר בלבול מחשבתי וקושי בקבלת החלטות. חשוב להבין שמעבר להשפעת החומרים על התודעה, על המוח ועל הגוף תחת מתקפת טרור, היה פה אירוע שהתחיל כחגיגה, אירוע שאליו הגיעו משתתפים כדי להשתחרר ממגבלות החשיבה היומיומיות ולחוות חיבור לעצמם וזה לזה, חופש, וכן, גם חוויות רוחניות. תנאי המסיבה, כלומר ה'סטינג', כוללים בתוכם מפגש אנושי רב משתתפים, מוזיקה קצבית וחזרתית, ריקוד משותף לאורך זמן, אורות וקישוטים צבעוניים, לילה שמתחלף בזריחה. עצם קיומם של התנאים המייצרים כניסה לטראנס משותף באוויר הפתוח עשוי לעורר חוויות רוחניות שעבורן מגיעים המשתתפים, החומרים שנלקחים במסיבות אלו משמשים מגבר תודעתי לחוויה העוצמתית הזו, ולכן לרוב הם נלקחים דווקא שם. כלומר, לסטינג יש משמעות".
מה לגבי המושג "אשמת הניצול" שמרבים להשתמש בו מאז 7 באוקטובר?
"זו שאלה טובה מאוד. עבור המון מהאנשים שדיברנו איתם, וגם אנשים שלא היו במסיבה, למשל אני, החוויה הזו של 'אני פה, אני שרדתי, ואיך מתקדמים מפה עכשיו?' היא נפוצה מאוד. אנחנו רואים את רוח ההתנדבות הרחבה שקיימת במדינה, וחלק מהמתנדבים מגיעים בדיוק מהמקום הזה של 'אני חייב לפרק את המתח הזה שיש לי בגוף', 'אני חייב להכניס משמעות וכיוון לחיים כרגע'. זו אחת מהדרכים הכי טובות לעשות את זה. הרבה ניצולים שהיו באירוע מרגישים קשה מאוד אל מול החברים שלהם שנרצחו. מבחינה קלינית, חשוב לטפל בזה כמה שיותר מהר כי זה יכול להוביל למקומות קשים מאוד. אנשים יכולים לשכב בביתם ולא תצא להם מהראש החוויה הזו, שקראנו לה אשמת הניצול".
שמעתי מגיש בטלוויזיה אומר שאין לנו מושג כמה ניצולים מהמסיבה וכמה מטפלים התאבדו.
"זה נשמע כמו אמירה פופוליסטית. אני לא שמעתי על מטפלים שהתאבדו, אני מקווה בשבילו שהוא מסתמך על מקורות ולא זורק סתם משפטים לאוויר. אני לא יודע על סמך מה הוא אמר את זה. גם שמעתי שמועה על כך שניצולים התאבדו, אבל זו שמועה, אין לי שום הוכחה לזה. אף אחד לא פרסם הוכחה".
מה לגבי אשפוז בכפייה?
"שמעתי שעשרה אנשים אושפזו בכפייה, זה כן התפרסם".
טיפלתם עד עכשיו ב־2,000 ניצולים, אתם מחכים לעוד 1,500 שיגיעו?
"לא כולם רוצים טיפול, לא כולם מבקשים טיפול. אנשים יטפטפו עם הזמן. יש אנשים שלוקח להם זמן להגיע לשלב שבו הם מרגישים נכונות או אפילו יכולת לצאת מהחדר. יש אנשים שנעולים בתוך החדר ועדיין לא יצאו מתוכו, ואנחנו מקווים שהם ירצו לעצמם טיפול. יש גם אנשים שלא מרגישים צורך, וזה בסדר. הרצון שלנו הוא להגיע לכולם, גם לתת להם טיפול לפתולוגיה שאולי תתפתח, אך גם ובעיקר להחזיר אותם למעגל החיים. להחזיר אותם בדיוק לנקודה שהם היו בה, והפעם בתוך מבנה חברתי ותרבותי שמור. בגלל זה אנחנו מספקים להם את כל הריטריטים והמפגשים החברתיים, ההופעות והמוזיקה. אנחנו באמת רוצים להחזיר אותם לנקודה שהם היו בה ולהגיד שעכשיו אפשר לעשות את זה בצורה בטוחה, אז תשמחו. תשמחו על החיים".
לפני כמה ימים התפרסמו תמונות של חפצים שנאספו בשטחי המסיבות, לאחר ששוחררו מלהב 433, וקראו לאנשים לבוא לזהות אותם במתחם שהוקם בקיבוץ שדות ים.
"זה מזעזע. כל דבר כזה שמתפרסם יכול לגרום לניצולים לרגרסיה ולקחת אותם בחזרה למקום הזה. זה לא פשוט לראות תיק מגועל בדם. אבל גם לגור בארץ למודת מלחמות יכול לגרום לרגרסיה".
זה נכון לומר שכולנו כעם חייבים לעבור טיפול או שזה קצת מוגזם?
"בואי נדבר על מספרים כי אני מתעסק במדע. בין 70 ל־80 אחוז מהאנשים לא מפתחים פוסט טראומה כי יש להם מקורות תמיכה. יש להם יחסים עם אנשים קרובים, עם משפחה ועם חברים, יש להם ילדים, עבודה, לימודים. הם נעזרים בחיים שלהם כדי לחזור לחוויה של משמעות וחיבור. במצב הזה אין באמת סיבה שהם יתמוטטו, הם יכולים לחזור. אבל יש קבוצה של אנשים, בין 20 ל־30 אחוז, שכן יפתחו הפרעת דחק פוסט טראומטית והם באמת צריכים לקבל טיפול מיידי. נכון לומר שכולנו צריכים טיפול, זה משפט שאני תומך בו, אבל הוא לא משפט מדעי אלא רגשי מאוד. חלק ממקורות התמיכה של אנשים זה גם הטיפול הפסיכולוגי שלהם, מן הסתם. אז כולנו צריכים מקורות תמיכה, אם זה החברים, המשפחה, בני הזוג או אולי הטיפול. יש כל מיני דברים שיכולים לעזור לנו בשלבים האלה, וחשוב מאוד שנקבל עזרה, חשוב מאוד שנפרק את החוויה הזו".
יש ניצולות שעברו אונס?
"אנחנו כל היום הודפים אנשים ששואלים אותנו שאלות על נאנסות, אנחנו לא מדברים על זה. הנאנסות נרצחו. יש עדויות של נשים ששמעו על נשים אחרות שנאנסו, של גברים ששמעו על נשים נאנסות, אבל כולן נרצחו".
את מי ניצולי המסיבה מאשימים?
"את המדינה. אין בן אדם אחד שלא מדבר על המדינה בהקשר הזה. המדינה והממשלה".
ציוד שהועבר משטח המסיבה לשדות ים. "כל דבר כזה שמתפרסם יכול לגרום לניצולים לרגרסיה”
