עסקי המזון בעיר התחתית – הסוף?

משהו לא טוב עובר על העיר התחתית. לאחרונה מתרבות הידיעות על סגירתם של מקומות בילוי והסעדה – גם כאלו שהיו פופולריים ומשכו אליהם קהל רב, וגם אחרים שפחות יצרו כותרות – כך שהמשוואה של החזק הוא השורד פחות מתקיימת פה. אם פעם על כל מקום שנסגר היה נפתח אחד חדש, היום זה לא המצב. יותר ויותר חנויות ריקות עם שלטים "להשכרה" פזורות לאורך הרחובות, והן עומדות בשיממונן כבר תקופה ארוכה.

כדי להצביע על התהליכים שעוברים היום על העיר התחתית, חייבים להרחיק כמה שנים לאחור, לשלטון אחר, עם חזון. בדמיונו ראה יונה יהב קמפוס – שכונה או רובע סטודנטיאליים – שבו הסטודנטים מחיים גם את חיי היום וגם את חיי הלילה בעיר התחתית. ביום אמורים היו להיפתח עסקים קטנים כמו מסעדות ביתיות ודוכנים של אוכל זול, זמין ומהיר, לצד עסקי לילה כמו מסעדות שף, פאבים, ברים קולינריים ומקומות בילוי ליליים.

לאחר השקעה עצומה על שיפוץ שנמשך הרבה יותר מדי זמן וכמעט הרג את כל המסחר באזור, שיקום השוק התורכי השתלם. הצלחתה של מינהלת העיר התחתית להשיב לחיים את מתחם השוק ואת הרחובות הסובבים אותו, כמו גם את הרחובות הנמל ושער פאלמר, באה לידי ביטוי בדיוק שם – הפיכתה של העיר התחתית כולה למוקד משיכה של בליינים. חיי הלילה החלו לפרוח, העירייה תמכה ועזרה ככל האפשר כדי לייצב את מצבו של החולה על שלל תחלואיו, ועם יד על הלב אפשר להודות שהניתוח הצליח. הפיכתו של רחוב נתנזון למדרחוב בשעות הלילה ואירועים תרבותיים-אמנותיים-קולינריים מושכי קהל גרמו לאלפי אנשים להגיע ולהרגיש את אווירת הקרנבל.

"מה שקרה בפועל זה שהתהליך בעצם נקטע מבלי שהגיע לסיומו", אומרת בעלת עסק ותיקה בעיר התחתית, "הוא נקטע בסוף שנת 2018 כשהתחלף השלטון, ולעינת קליש רותם לא ממש היה אכפת מהעיר התחתית, היא לא נמצאת בראש מעייניה. כל התהליכים וכל ההשקעות הופסקו, והעיר התחתית מוצאת את עצמה תקועה בין לבין, במין משבר זהות, והיא לא ממש יודעת מה היא. היא קצת עיר סטודנטיאלית, אבל לא לגמרי. יש בה חיי לילה וחיי יום, אבל הכל זה קצת מכל דבר. אין לה באמת זהות, ולכן אנחנו בעיצומה של תופעה – מקומות לילה נסגרים לצד מקומות יום שנסגרים. אין באמת דפוס, אי אפשר לבוא ולומר שרק עסקים מסוג אחד נסגרים או שרק עסקים מסוג אחד נפתחים. יש משבר גדול מאוד של זהות. ביום שישי בבוקר העיר התחתית פשוט נטושה, היא נראית ריקה. המשרדים וחברות ההייטק סגורים, בתי המשפט גם, והעיר פשוט דוממת לחלוטין. אז עסק של מזון או עסק של חיי יום לא יכול באמת לשרוד את הריק הזה".

חנות סגורה ברחוב שער פאלמר. "משום מה בחיפה לא יכולים לשגשג שני אזורי בילוי בו זמנית" (צילום: חגית הורנשטיין)

"העיר התחתית מתייבשת"

הריק הזה הוא בדיוק מה שהכריע את אליק ערב, שפתח את סביח התחתית ברחוב הנמל רגע לפני שהקורונה פרצה לחיינו. ערב האמין מאוד במוצר שלו – פיתה עננית במילוי מוקפד ובמחיר שווה לכל נפש. המקום היה פתוח רק בשעות היום וענה על הצורך של מהיר, זול ואפילו טעים בלוקיישן נבחר – בתווך בין קמפוס הנמל, קמפוס העיר של אוניברסיטת חיפה וקמפוס האוניברסיטה הפתוחה – עם סוג של קהל יעד. על פניו, המקום אמור היה לשגשג. זו אמנם רק פיתה, אבל כזו שהשקיעו בה את הנשמה. כדי להתפרנס בכבוד צריך שתהיה תנועה של אנשים לאורך כל היום ולא רק פיק של שעתיים בצהריים, שבהן נמכרו בין 60 ל־70 מנות. מסתבר שגם אם יש לך את העסק הנכון, אם אין מי שיצרוך אותו לא תחזיק מעמד ותסגור.

לאחרונה התבשרנו גם על סגירתה של מסעדת שולה שהגישה אוכל טברייני. במשך ארבע שנים ניסתה שולה לפלס את דרכה ולייצב את זהות לקוחותיה. שולה היתה בעצם יצור כלאיים. מצד אחד היא לא התאימה לחיי היום – אי אפשר להתייחס אליה כאל מזללה עם אוכל מהיר וזול. זו מעין מסעדת מיני שף עם מחירים גבוהים יחסית שלא היוו פתרון, לא לעובדים במשרדים שמסביב ולא לסטודנטים. מצד שני, שולה היתה סגורה בערבים, בניגוד למסעדות אחרות בעיר התחתית שמצליחות לשגשג. יכול להיות ששולה נסגרה בגלל היעדר תנועת אנשים ברחוב במהלך היום, אולי כי היתה יקרה מדי ולא מהירה מדי, ואולי פשוט לא התאימה לקונספט.

"כשמסתובבים בעיר התחתית ופוגשים מסעדנים או בעלי עסקים אחרים, מיד מבחינים שהם עייפים", אומר בעליו של עסק ותיק שאינו מתחום המזון, "העיר התחתית עייפה, בעלי העסקים עייפים, וזה קשור גם לכל השינויים שעוברים עליה – בעיקר שינוי של קהלים – גם לאובדן הדרך ולאובדן הזהות, וגם לכך שהעסקים מרגישים מוזנחים, ודי בצדק. לעירייה לא אכפת מאיתנו, כל העיניים נישאות לשוק תלפיות. גורמים בעירייה משוויצים ברשתות החברתיות שהמהפך שעבר על שוק תלפיות זה בזכותם. כולנו יודעים שזה בטח לא קרה בגלל קליש רותם אלא למרות קליש רותם. מי שנשאר בעיר התחתית מרגיש נטוש. ביום שישי לגמרי מת פה, בן אדם לא עובר ברחוב, בקושי חתולים מסתובבים".

חוץ ממשבר הזהות, העירייה היתה יכולה למנוע סגירת עסקים?

"חד משמעית כן. אם היה המשכיות לחזון של יהב והמינהלת היתה ממשיכה לעבוד, בוודאי שהיא היתה יכולה למנוע גם סגירת עסקים וגם את השינויים של אופי וזהות. אסור לשכוח שנשללו תקציבים, כל הפסטיבלים נעלמו, לקחו לנו את הריאה הירוקה היחידה והפכו אותה לחניון, הפסיקו את אירועי סוכות ואת האירועים התרבותיים המוצלחים שהיו בימי שישי בצהריים. היו פה פסטיבלי אוכל או קלבת שבת. כל ההשקעות האלה של העירייה בעיר התחתית עזרו מאוד להחזיק אותה עם אופי ועם זהות וגם גרמו להביא קהל שהכניס קצת דם לעסקים האלה. העיר התחתית מתייבשת. היא מיובשת בין השאר גם בגלל השלטון המקומי. בהחלט כן".

סביח התחתית סגור. פיתה שהשקיעו בה את הנשמה (צילום: חגית הורנשטיין)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"התדמית הקולינרית כבר לא מחזיקה"

לא בכדי לוטשים בעלי העסקים בעיר התחתית עיניים לשוק תלפיות. לדעתם, הנהירה של מסעדנים יהודים ובליינים יהודים לתלפיות יצרה במקום ואקום שהתמלא על ידי עסקים בבעלות ערבית, ובעקבותיהם הגיעו בליינים ערבים.

"ככה בעצם מתחולל על העיר התחתית תהליך של ערביות, עד כדי כך שכשאת עוברת בעיר בלילה, את רואה הרבה יותר מעשני נרגילות בחוץ מאשר סועדים במסעדות שף", אומרת בעלת העסק בעיר תחתית, "זה גלגל שכבר קשה מאוד לעצור אותו, זה מדרון חלקלק. ככל שיהיו יותר נרגילות ומכוניות שעושות רעש, כך יהיה פחות נעים לאוכלוסייה היהודית להישאר פה. אני צופה שיהיה קשה מאוד לצאת מהמצב הזה בלי התערבות עירונית, ואין התערבות עירונית".

בעל עסק שכן מתחום המזון מסכים איתה: "אחת מהבעיות המרכזיות של העיר התחתית בכלל ושל ענף המסעדנות בעיר התחתית בפרט היא המסעדנים הערבים. מסעדנים יהודים מתרחקים מהעיר לטובת שוק תלפיות שיותר מושך אותם. העיר התחתית הופכת להיות מובלעת ערבית בחיפה, ואם לא יהיה פה שינוי מערכתי מלמעלה היא בדרך להיות המושבה הגרמנית. המסעדנים הערבים נמשכים לעיר התחתית כי האוכלוסייה שמבלה שם בלילות היא מהמגזר הערבי – צעירים ערבים מחיפה ומהכפרים שמסביב. העסקים שנסגרו הם עסקים שהקהל שלהם הלך לתלפיות, והקהל שנמצא פה כרגע לא צריך אותם או לא רוצה אותם. ככה נפתחו עוד ועוד בתי עסק שמתאימים לצעירים מהמגזר, וגם ברמה התדמיתית אף אחד לא רוצה להישאר פה. עדיף לפתוח עסק בכרמל או בשוק תלפיות".

אז האם אפשר לקרוא לילד בשמו? "אני מכירה מסעדנים בעיר התחתית שבפירוש מתלוננים שלקוחות מפסיקים להגיע או ממעטים להגיע כי לא נעים בעיר התחתית – כי רעש, כי מלוכלך, כי מכוניות עושות רייסים, כי מסוכן, כי מפחיד לחצות את הכביש, כי אי אפשר לשבת בשקט", אומרת בעלת עסק המזון, "זו פשוט הפקרות. העיר התחתית הופקרה, לא רק מבחינת תרבות כי לא משקיעים בה יותר בפסטיבלים, היא הופקרה גם מבחינה בטיחותית. עזבי שהזבל נשפך ברחובות בסופי שבוע, יש המון אנשים שלא מרגישים בטוחים להסתובב בעיר התחתית, ואני מבינה אותם. כי תכלס, עם כל המכוניות המשופרות שלהם והרייסים שהם עושים, את מרגישה נטושה. את מרגישה שלאף אחד לא אכפת מהביטחון שלך. ושוב – הדברים האלה הם מדרון חלקלק. לא מציבים גבולות לפורעי החוק האלה, וזה ילך וימשיך. אם אחרי הבחירות לא יהיה פה שינוי, תוך שנה העיר התחתית תתרוקן לחלוטין ממבקריה היהודים, וגם מסעדות שעכשיו מגיעים אליהן במיוחד יתחילו לסבול מזה מאוד".

את מתכוונת למסעדות השף שעדיין מחזיקות מעמד?

"גם התדמית של קולינריה גבוהה, של מסעדות שף בעיר התחתית, כבר לא באמת מחזיקה. מלבד וניה ביסטרו, לוקס, קרודו וראסיף 33, אין באמת מסעדות של שפים. רוב עסקי האוכל פה הם עסקי מזון מהיר – חומוס, פלאפל, פיצה, כריכים, מק'דונלדס וצ'יפס. זה כבר לא מה שהיה בהתחלה, וזה בהחלט לא החזון של יהב שראה שדרה מלאה במסעדות שף ולקוחות שמטיילים ועושים פוד שופינג, שזה להסתובב ברחוב ורק לבחור לאן להיכנס לאכול. העיר התחתית משתנה, אבל לא ממש ברור מה הכיוון שלה. מה שבעיקר מבאס זה שחיפה מנציחה את האתוס שאצלה עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת, כלומר אף פעם אין שני אזורים שמסוגלים לשגשג בו זמנית. אם לפני 15 שנה מרכז הבילויים היה על ציר מוריה, אז כשהעיר התחתית התרוממה, היא חיסלה את הציר וכל העיניים הופנו אליה. אם עכשיו יש התעוררות בשוק תלפיות והוא ההוט ספוט, אז זה בעצם הורג את עיר תחתית. משום מה בחיפה לא יכולים לשגשג שני אזורי בילוי או שני אזורים קולינריים בו זמנית".

שולה סגורה. לא התאימה לקונספט (צילום: חגית הורנשטיין)

"היה פה כיף פעם"

במסגרת שיטוטיי בעיר התחתית הגעתי גם למי שבבעלותו כמה עסקים – חלקם עובדים ביום, אחרים הם עסקי לילה מובהקים – וגם הוא אינו מוכן לאזכור שמו. הוא נולד בחיפה, עדיין מאוהב בעיר התחתית כמו לפני שבע שנים, כשרק פתח את העסק הראשון שלו ברחוב הנמל. כואב לו לראות את התהליכים שעוברת העיר התחתית, והוא לא מסתיר את אי שביעות רצונו מהשינוי של אוכלוסיית הבליינים.

"לפני שבע שנים, כשפתחתי את העסק הראשון שלי, היה סגנון מסוים לעיר התחתית", הוא אומר, "היו מקומות שכונתיים וקהל קבוע ויפה. ידעתי שזה לא יישאר ככה לנצח כי העיר מתפתחת. נפתחו עוד עסקים כמו ברים בסגנון מזרחי או בסגנון טכנו, שמשכו סגנונות אחרים של אנשים שהגיעו בעיקר מחוץ לעיר. השיא של הבילויים בעיר התחתית היה בשנה שלפני הקורונה, כשאלפים היו מגיעים בסופ"שים. לא היה בטוח פה ב־100 אחוז, כי הרבה אנשים בעייתיים היו מגיעים, אבל היתה תנועה, היו פה חיים".

אתה עושה הפרדה בין יהודים לערבים?

"לא, לא, אני מדבר על כל האנשים. מינהלת העיר התחתית ידעה לשים גבולות וחוקים לבעלי העסקים, ובתמורה היו מנקים לנו את הרחוב כל יום. טריוויאלי. כיום אם משפחה תטייל בסופ"ש במדרחוב הנמל, אוי ואבוי מה היא תראה על הרצפה – זבל, הכל שחור, הכל מטונף. היום אין סדר, אין מי שמקפיד, אין מי שאכפת לו. העירייה התחילה משהו יפה כשסגרו את רחוב הנמל לתנועת כלי רכב משעה 18:00 בערב עד 5:00 בבוקר. רק מה – סגרו רק את הכניסה ולא סגרו את היציאה, אז אנשים פשוט נכנסים באין כניסה. רחוב הנמל אמור להיות מדרחוב ואזור בילוי עם תאורה ומצלמות, שיהיה בטוח לאנשים לטייל בו. לא יכול להיות מצב שמישהו הולך באמצע הרחוב עם הילד שלו ופתאום מכונית נוסעת מולו או קטנוע ממהר כי הוא בא לאסוף משלוח. כל הדברים האלו הפריעו לאנשים האיכותיים שרוצים את השקט ולבלות במקומות טובים. הם עזבו אותנו, אני לא יודע לאן, אולי לכרמל ואולי לשוק תלפיות".

ומי נשאר?

"נשארו מעט אנשים קבועים והרוב אלו הם אנשים שאנחנו לא מכירים. אלו אנשים שמגיעים לכאן מחוץ לחיפה, והם לא באמת באים בשביל לבלות. אנחנו כבר לא עובדים חזק כמו שהיינו עובדים פעם – גם ביום וגם בלילה – ובמיוחד לא בסופ"שים אז היינו מפציצים. אין פה אירועים לעומת מה שהיה פעם. היה פה כיף פעם, היה עניין, היו פסטיבלים. אנשים היו מגיעים בהמוניהם, יושבים בכל מקום וכולנו היינו עובדים. עכשיו אני מרגיש פה כמו בתקופת הקורונה, רק בלי קורונה. אני יושב פה בעיר, מסתכל סביבי – אין תנועה, אין אנשים, אני לא מכיר אף אחד. אני כחיפאי שהייתי מכיר מלא אנשים, לא מכיר את הלקוחות שמסתובבים פה. הקהל הקבוע התפזר".

די יוצא דופן שכערבי אתה מתלונן על הקהל הערבי שמגיע לפה.

"הם מגיעים באגרסיביות מסוימת, הם מאיימים על מי שרק מסתכל עליהם בצורה שלא מוצאת חן בעיניהם. הם יכולים להתחיל קטטה בשניות. אלו אנשים מהכפרים, שאין להם תרבות של בילויים ואלכוהול, הם באים לפה והם מתפרעים. המשטרה מנסה לעזור, שמים מחסום בסופ"ש ברחוב עצמאות, אבל המחסום מייצר פקק. מי שבא לבלות, נתקע בפקק של שעה ונמאס לו. בפעם הבאה הוא כבר לא יגיע לפה. צריכים לעשות פה סדר".

אז המשטרה מנסה לעזור, ומה עם העירייה?

"העירייה לא משקיעה כלום ברחוב, אפילו פחי אשפה אין להולכי רגל. מי שמעשן סיגריה, אין לו איפה לזרוק אותה, רק על המדרכה. אין תאורה בערב, אין מצלמות ולא בטוח לטייל פה. אני לא בעד עסקים שמכניסים נרגילות, כי זה מושך את הלקוחות הבעייתיים. זה כמו לשתות וודקה בלו, לשמוע מוזיקה מזרחית, זה הכל קשור. לצערי העסקים האלה מושכים את הקהל הבעייתי".

השאלה היא אם לא יקרה משהו דרסטי והעירייה תמשיך להזניח את העיר התחתית, האם בעוד שנה יהיה לקהל הטוב לאן לבוא?

"אם זה יישאר ככה, ובשנה הקרובה הכל יישאר אותו דבר, כל העסקים לא יעבדו פה וכולם יתחילו להיסגר. אין פה עניין, אין בשביל מה להגיע. את הולכת במדרחוב בזכרון יעקב, עוברת ליד מקום שנראה לך ונכנסת. פה אין את זה, פה חסרים כמה מקומות שכונתיים, עסקים קטנים שיודעים מה הם עושים. לדעתי גם חסרים מקומות של אוכל מהיר, אבל לא רשתות. חסר פה מתחם בילוי עממי, כייפי, חסרים מקומות שימשכו חיפאים, בגילאי 27 עד 45. הקהל הזה עזב אותנו, מי שנשאר אלו המבוגרים, או המאוד צעירים".

בעלי העסקים מתלוננים גם על בעלי הנכסים.

"זו גם בעיה שחייבים לשים עליה את הדעת. אני עכשיו סוגר שני עסקים סמוכים, כי רשת בינלאומית הולכת לפתוח שם סניף ראשון בחיפה. הרשתות משתלטות על הרחוב ועל העסקים הקטנים. בעלי הנכסים מעלים שכירויות ואנשים לא יכולים לעמוד במחירים המטורפים האלה. אם היו ברחוב כמות אנשים אז בכיף, שיעלו מחירים, זהו win win, אבל אתה לא יכול לעלות במחיר והאזור לא מתקדם, אלא הולך אחורה. אני לא יכול לשלם את העלויות האלה. מתחילים להרגיש הפסדים, או שלא מרוויחים, וזה לא משתלם. לכן בעלי הנכס החליטו להביא רשת שמשלמת לו איקס כסף בחודש, יש לה את הלקוחות שלה, אנשים מכירים אותה, רק חבל שזה עסק שעובד על משפחות. בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רוצים למתחם בילוי".

כשאני חושבת שהשכן של פאב העוגן הולך להיות סניף של KFC, זה לא מסתדר לי.

"ובצדק. קודם כל הלכה לו האווירה האינטימית של הערב, של המוזיקה המיוחדת שלו, של הפאב האפל. פתאום יהיה לו אור לבן בעיניים, ילדים יושבים בחוץ וצועקים ומשתוללים. אנחנו, אנשי הלילה לא אוהבים תאורת לדים, שהכי לא מתאימה לאזור בילוי לילי".

גם אין מספיק אנשים שייכנסו לשם במשך היום.

"נכון, אין בכלל תנועת אנשים במהלך היום. אני מעריך שעד סוף השנה ייסגרו לפחות עוד ארבעה או חמישה עסקים ותיקים. חיפה לא ידעה איך לתחזק ולשלוט בכמות כזו של אנשים שהגיעו לבלות בעיר התחתית. נהייה בלאגן בתנועה, בלאגן בחנייה, בלכלוך, באבטחה, במשטרה, בדקירות שהיו, בקטטות. אני לא חושב שאפשר לשלוט במי שנכנס לחיפה לבלות, אבל יש מלא דברים שהם היו צריכים לדעת איך ומה לעשות. חיפה היא סמל וממש חבל מה שקורה לה. כואב לי, אני חיפאי מלידה וכבר 11 שנים כל יום בעיר התחתית. אני קם בבוקר, לא שותה קפה בבית, אלא פה. כואב לי ועצוב מאוד מה שקורה פה. מלא הומלסים, מלא לכלוך וגם מלא אנשים מהשטחים שבאים לכאן למכור כל מיני שטויות ומציקים לאנשים במסעדות".

ראיתי שהעובדים שלך לא מרוצים כשביקשת מהם לנקות את הכביש והמדרכה.

"אני משלם מלא ארנונה, משלם לפי מטר על שולחנות וכסאות שאני מוציא החוצה. איפה התמורה? העובדים שלי מקללים אותי, על זה שאני מכריח אותם לנקות את הרחוב וזו לא העבודה שלהם. קניתי את כל הציוד, קיטור, ואנחנו מנקים את המדרכות והכביש במקום העירייה. אפילו בתמרים שנופלים מהעצים על הראשים של הלקוחות שלנו העירייה לא מטפלת. אף אחד לא מתייחס אלינו, פותחים קריאות ב־106 ופשוט מתעלמים מאיתנו. כואב לי על העיר התחתית וגם שזו הפרנסה שלי. אני מרגיש את העליות והירידות, למזלי אני יודע לשרוד כי יש לי תמיד תוכניות גיבוי איך לעשות טוב בעסק שלי, אבל זה לא עתיד".

מעיריית חיפה לא התקבלה תגובה.

רחוב הנמל שומם. "אנשים מהשטחים שבאים לכאן למכור כל מיני שטויות, מציקים לאנשים במסעדות“ (צילום: חגית הורנשטיין)