מעצבת האופנה קים דרור מאמינה בעיר שבה היא נולדה ושאליה היא חזרה כסטודנטית במכללת ויצו. היא פועלת בהדר ובעיר התחתית, מתחזקת סטודיו, מתפעלת חנות פופ אפ ומרצה במכללה שבה למדה. “החלום שלי הוא להצליח לשמור על בסיס בחיפה”, היא אומרת, “להתרחב פה, ליצור עולם של מייקרים ולהמשיך להתפתח”
קבוצת אדריכלים שהגיעה לארץ לכנס של המועצה לשימור אתרי מורשת התארחה בחיפה. סיור מהעיר התחתית דרך המושבה הגרמנית להדר עורר בהם שתי תחושות מרכזיות – חיפה היא עיר מגוונת מאוד מבחינה תרבותית, וזקוקה דחוף לשינוי תחבורתי
עבור שהירה שלבי, חברת מועצת העיר מסיעת חד”ש, סערות פוליטיות הן לא דבר חדש. היא התמודדה עם ניסיונות דיכוי של נשים בחברה הערבית, עשתה מהפכות חברתיות במגזר ורגילה להיות בשוליים. ריאיון ראשון עם האשה הפלסטינית הראשונה שתשמש בעוד שנתיים וחצי סגנית ראש העיר
אסף כץ, שכבר הספיק לעצב שמלות לזמרות אמה שפלן ומרינה מקסימיליאן, ובן זוגו אבי לויסטון, שטיפל בשיערה של אותה שפלן בביקורה בארץ, מטפחים סטודיו משותף ברמת אשכול. “כסף לא חסר לי”, אומר כץ, “יש לי מספיק, ואני מחפש מעבר, משהו עם ערך מוסף”
נדב ראוכוורגר, בנו של הצייר היפואי המפורסם יאן ראוכוורגר, ואשתו החיפאית גילי אילן, אמנית יוצרת, פתחו בעיר התחתית את דווקא – סטודיו לקרמיקה. “ספייס כזה במחיר הזה לא היינו מוצאים בתל אביב, וזה מאפשר לנו לעבוד ולהתקיים פה”, הם אומרים, ומצטרפים לעשייה להעלאת קרנה של חיפה
ביום ראשון בערב נדליק נר ראשון של חנוכה, וכדי שהחגיגה תהיה מושלמת נקדים ונרכוש את המאכל שאי אפשר איתו וגם אי אפשר בלעדיו. אז לכבוד החג קבלו את עשר הסופגניות הטובות ביותר בחיפה
אחרי 23 שנים בחברת הבנייה א. לוי – חברה משפחתית שהפכה גם למשפחתה שלה – יצאה מיכל גור לדרך חדשה ולא תיארה לעצמה שזו תהיה דרך חתחתים. היום, כמנכ”לית של חברת הבנייה אלמוגים, היא מספרת איך זה להיות אשה בעולם שנשלט על ידי גברים
הבליינים בליין קבלת השבת בטמפל בר בסינמול הם בסביבות גיל 70, ויש גם מבוגרים יותר, אבל כשהדלתות נפתחות האקשן מתחיל – ריקודים על השולחנות, שליחת ידיים לאמנים ושאטים שזורמים במורד הגרון. “התוצאה מדברת בעד עצמה”, אומר מפיק הליין עזריאל לוקץ’, “המקום הוא סולד אאוט”
אסף שחר, שידוע יותר כמלכת הדראג ניקול דיכפין, יוצא מהמועדונים האפלוליים ומתמקם אצלכם בבית עם הליין “דראג בסלון”. בשיחה מהלב הוא מספר על ההתלבטות לגבי הזהות המינית, על זכות הבחירה שיש לכל אדם ועל הפיכת הזר למוכר. למה? “כי זה מי שאני”
בלי כסף אבל עם הרבה אמונה ועם גב של קהילת יוצאי אתיופיה, גברה (גבי) וורקו, שעומד בראש רשימת קול התושבים, מסתער על מקום במועצת העיר: “עד עכשיו כולם היו תמימים מאוד כמוני. חשבו שמי שמבטיח גם יטפל. אבל ראינו שזה לא קורה ושכל אחד מתעסק בסקטור שלו”
“מי שבא מלמטה יודע איך זה שם למטה. אני רוצה להספיק לעשות הרבה מצוות לפני שאקבל ציון בעולם הזה”. כך הפך יורם שטרית – מטיטה בשבילכם – מעבריין ובן למשפחת פשע לפעיל חברתי בשכונות שמתמודד על מקום במועצת העיר מטעם רשימת לחיים. נוע נוע
עזרא1 – האיש שייסד את חברת ההפקה גוסטאון, שמאגדת כמה מאמני הגרפיטי המובילים בעולם ובהם גם חבורת ברוקן פינגז החיפאית – מתכונן לקראת פסטיבל הקירות שיתקיים בסוף השבוע הבא בעיר התחתית. כך הפך ציור הקירות מאמנות מחתרתית לסוג של מיינסטרים
רק לפני שנה הפך אלי אטדגי לגרילמן מקצועי וכבר הספיק למנגל עבור מאור בוזגלו, נטע אלחמיסטר, אביבית בר זוהר, רוסלנה רודינה ורון שובל. בשנה הזו הוא גם הספיק לצבור 13,000 עוקבים באינסטגרם ולהפוך לכוכב של מסיבות רווקים (ורווקות). ומה עם להגשמת החלום? “זה יקרה, אין אופציה אחרת”
השנה האחרונה היתה הקשה ביותר בחייו של צלם האופנה עדי ברקן, שידוע כמי שהשערוריות נדבקות אליו. הוא עבר עוד צנתור (וכבר איבד את הספירה), הוא איבד את אביו (והביא את אמו לגור איתו), ובעמוד השדרה שלו התגלו גידולים (שבסופו של דבר אובחנו כלא פעילים). ואם תהיתם, הוא לעולם לא יחזור לחיפה (לפחות לא בחיים)
“הצפה” – סרט הביכורים של אושרי זיתוני שצולם בחיפה ועוסק באלימות בתוך המשפחה – נבחר להשתתף בתחרות לסרטים קצרים בפסטיבל הסרטים הבין לאומי: “לצערי זה סיפור של כל ילד רביעי בארץ”
לפני קצת יותר משנתיים תקפו את יהודית זוסמנוביץ’ כאבי תופת. היא אובחנה כחולה בסרטן המעי הגס, הובהלה לניתוח חירום, עברה טיפולים כימותרפיים והיתה בטוחה שיצאה מזה. אך כעבור שנה הגרורות חזרו. כעת יש לה רק בקשה אחת: להיות בריאה
לכבוד השנה החדשה פנינו אל המתמודדים לראשות העיר כדי לשמוע מהם, פחות מחודשיים לפני הבחירות, מה הם מאחלים לעצמם לשנה החדשה, על מה הם מתחרטים בקריירה הפוליטית שלהם ולמי מהמועמדים האחרים הם ישלחו תפוח בדבש. שנה טובה ומתוקה
יוסק’ה פינקוס חוגג תשעה עשורים – הזדמנות מצוינת לשמוע ממנו על ילדותו באירופה בזמן השואה, על עבודתו בצי הסוחר וכמובן על פאב העוגן שאיתו הוא מזוהה יותר מכל. כי את המקטרת הזאת אי אפשר לכבות
