לפני חודש בדיוק, בפוסט מצמרר בפייסבוק, גילה מנהל אגף הדוברות בעיריית חיפה צחי טרנו כי הוא חולה בסרטן והבטיח לנצח. כעת, בריאיון חושפני לקראת השנה החשובה בחייו, הוא מספר על המחלה הנדירה שתקפה את שתי כליותיו, על הרגעים הקשים שבהם בישר על כך לילדיו ועל התוכניות שלו אחרי שינצח
אלישבע אזולאי כהן ראתה כבר הכל. כשהיתה בת 6 היא התייתמה מאביה שטבע עם 18 מחבריו לצוות האונייה “השלושה”, לפני שמלאו לה 18 היא היתה נשואה עם ילד, וכבר שנים היא פעילה חברתית שמסייעת לאנשים קשי יום בנוה דוד. ודווקא עכשיו, כשהיא רואה את הזלזול ואת ההזנחה מצדה של ראש העיר, היא יודעת שמשהו טוב עוד יקרה בחיפה
עידן צצי צדוק היה אחד מאנשי הלילה המוכרים בחיפה. את הירוקו סאסאקי הוא הכיר בזמן לימודיה באוניברסיטה. השניים התאהבו, היא קשרה את חייה בישראל, הוא היה שם בשבילה. כשביקשו להתחתן החלה דרך ייסורים שהסתיימה מתחת לחופה בט”ו באב
אחרי שלא הפסיקה לשגע אותו, בן זוגה של מילה לייבוביץ’ הפתיע אותה ופתח לה בהפתעה את MILA’S WAY – עסק למכירת אביזרי מין. אחרי קצת פחות משנה, לייבוביץ’ יודעת שהמענגים – כך היא מעדיפה לקרוא להם – הם הייעוד שלה: “אני רוצה שזה יהיה בסדר גמור להעניק לאשה מענגים ביום האהבה ולא עוד שוקולד”
לפני שמונה שנים השתחררה תמי גולדנברג מצה”ל לאחר שהקדישה כמעט שלושה עשורים לפיתוח מערכות לחימה. אחרי התלבטות ארוכה מה לעשות כשתהיה גדולה, היא הפכה למאמנת אישית שעובדת עם בני נוער לקראת גיוס, עם צוותי הוראה ועם נשים נפגעות אלימות. “תמיד חיפשתי לראות את הבן אדם”, היא אומרת
השפית ורד פרן, בעלת סטודיו לבישול ולאירוח בשוק תלפיות ושני ליינים של סיורים קולינריים, מאוהבת בחיפה אבל מיואשת מהפוטנציאל הלא ממומש שלה. “גם אצל יונה יהב וגם אצל עינת קליש רותם הכל הבטחות ושום דבר לא קורה”, היא אומרת, “תמיד יש את המשהו היותר חשוב”
קצת פחות מחודש לאחר שהתפוצצה פרשת דגלון הגאווה שהיא הציבה על שולחנה בספרייה העירונית בנוה שאנן, הספרנית חנה קפויה נחשפת. בריאיון ראשון היא מספרת על ההצקות שסבלה בילדותה, על הבלבול בנוגע לזהותה, על מערכות היחסים שלה עם גברים ועם נשים, על התגובה של ראש העיר למקרה ועל התמיכה הרחבה שלה היא זכתה
האם בית הספר ליאו באק בדרך להפוך לרשת ארצית? שתי קהילות רפורמיות ממודיעין ומחולון פנו לבית הספר בבקשה לאמץ את המודל שלו ואולי אף לפתוח סניף תחת אותו המותג. מנכ”ל ליאו באק הרב אופק מאיר מספר מהו סוד הקסם של בית הספר ועל מה מבוססת הצלחתו
הצורפת ליאת ולדמן פתחה את חנותה ברחוב יפו לפני כמעט שני עשורים – הרבה לפני עידן המסעדות והפאבים. היא שרדה את השיפוצים, את השכנים שהתחלפו ואת ההחלטות מלמעלה שיושמו בחופזה, ייסדה את היריד “דרך העיר” ואת סיורי המייקרים, ולמרות הפסימיות מההנהגה החדשה של העירייה היא מנסה לשמור על אופטימיות
אנשי הצוות בבית הספר לחינוך מיוחד אופקים חיים ונושמים את העבודה מסביב לשעון. אי אפשר להתנתק מהתלמידים הסובלים מנכויות פיזיות, וקשיי התקשורת הם רק אתגר שמחבר עוד יותר. לא מפליא שכאשר מסתיים מחזור – פרק זמן נכבד שנמשך עד 19 שנה – הפרידה היא קשה
בגיל 44, אחרי נישואים ולידות, הפלות וגירושים, דיכאון והתחברות לגברים שליליים, החלה זיוה רוזנשטיין בטיפולים שהובילו אותה לגילוי מצמרר שהיא הדחיקה במשך יותר משני עשורים – אונס שהיא חוותה כחיילת. מהמקרה המזעזע היא הצליחה להתרומם, וכעת היא מסייעת בטיפולים רגשיים לאנשים שמרגישים שאיבדו את הדרך, ומציגה את סיפורה במופע “מונולוג פותחת דלת”. אל תחמיצו
רני קאושינסקי, שמוכר לכם כבעלים של מועדון החורבה המיתולוגי וכאלוף באגרוף תאילנדי, עשה מהפך בחייו. במכון שלו בכרמל צרפתי הוא מטפל מצד אחד בילדים עם בעיות קשב, ריכוז ושליטה בכעסים, ומצד שני בילדים נחמדים מדי עם בעיות של ביטחון עצמי. ככה זה כשהמוטיבציה היא הכלי המנצח
שבוע וחצי חלפו מאז שהקהילה האתיופית יצאה לרחובות, והמחאה על הריגתו של סלומון טקה הפכה למאבק בגזענות. בין ההפגנות פגשנו את טסי אייצ’או, מנחת סדנאות ומקדמת תעסוקה, את סמי ברוקה, מנהל בית יציב בקרית חיים, ואת אורן גטהון, בעל חברת הפקות, ושמענו מהם מה זה להיות אתיופים במדינת ישראל
סיפורו של פול גובין – האיש שעומד מאחורי הכנאפה הכי מפורסמת במדינה – הוא סיפורה של העלייה לארץ ממדינות ברית המועצות לשעבר: קשיי קליטה, טלטלה כלכלית, משבר בבית ויציאה לעבודה בגיל צעיר. אבל גובין לא נשבר, ובעזרת אנשים טובים הוא ייסד את הכנופיה – סטרט אפ של משלוחי כנאפה עד הבית
להב אורי צ’ובוטרו, דובר מחוז חוף בשירותי כבאות והצלה, שוקד בחודשים האחרונים על הקמת מוזיאון הכבאות הראשון בישראל שיוקם במתחם תחנת הכיבוי האזורית בחלץ. “אעשה כל מה שאפשר כדי להביא את סיפורם של הכבאים לדורותיהם לידיעת ציבור”, הוא מבטיח
כבר כמעט 40 שנה מגיע מרקי ארבל לחוף שלו עם אוטו גלידה. דורות של בני נוער גדלו עליו, והוא מופיע אפילו ב־Google Maps. בגיל 62 הוא כבר ראה הכל, ויש לו רק בקשה אחת – “שלא יבנו לי פה מגדלים בחוף”
ב־30 ביוני יפרוש ד”ר אמנון רופא מתפקידו כמנכ”ל המרכז הרפואי בני ציון. בריאיון פרידה הוא מספר כיצד הגיע לתחום הרפואה, מדוע עשה הסבה מקצועית, מה מצא כשנכנס לתפקיד, וגם על מיגון חדר המיון שעליו גאוותו. כך מסכמים 19 שנה
רק לפני עשר שנים עלה קיריל קארטניק מאוקראינה לישראל לבדו, כשבכיסו 800 דולר. הוא עבר מסכת קשה של התאקלמות, שירת ביחידה מובחרת בצבא, פרנס את משפחתו שהגיעה לארץ בעקבותיו, ואת מלחמת ההישרדות הוא השלים כאשר מונה ליועצו של סגן ראש העיר דוד עציוני. כעת, כשהוא בעיצומו של תהליך גיור, הוא מסמן מטרה – להיות סגן ראש העיר בעצמו
