לפני שבועיים, כרוואן חלבי נכנסה לדפי ההיסטוריה, לאחר שניפצה את השיא הישראלי בריצת 1000 מטר בתוצאה 2:43:99 דקות, והפכה בכך לאשה הדרוזית הראשונה שמחזיקה בשיא ישראלי. חלבי (27), אצנית באגודת מכבי חיפה, גילחה 2 שניות משיאה של עדנה לנקרי, שהחזיקה בו במשך 25 שנה, בתחרות מהסבב של איגוד האתלטיקה הישראלי, אבל היא ממש לא מתכוונת לעצור כאן. כיום היא מחזיקה בשישה תוארי אליפות ישראל בריצות שונות, וכשהיא מסתכלת לעבר העתיד, היא ממש לא מתביישת לספר שהיא רואה פודיום באולימפיאדת פריז 2024.
יחסית לספורטאים, חלבי החלה לרוץ בצורה מקצועית בגיל מבוגר יחסית. מגיל צעיר היא עסקה בריצה חובבנית בכבישי כפרה דלית אל-כרמל, בעיקר רצה להנאתה, כי זה עשה לה טוב לנשמה ולגוף. רק במהלך לימודיה בטכניון ובדחיפה של מאמן הריצה של המוסד החינוכי, אליה רייטר, החלה להגביר את האימונים. היא מהנדסת ביו רפואית, ועכשיו היא בשלבי סיום התואר השני עם תזה.
כרוואן חלבי על הפודיום באליפות ישראל, 5 ק"מ כביש (צילום: אלבום פרטי)
"לא הייתה לנו בכפר מספיק מודעות שאני יכולה לקחת את הריצה קדימה", היא אומרת, "הצטרפתי לנבחרת הריצה של הטכניון והיינו משתתפים בליגת המכללות והאוניברסיטאות. שם למעשה התחלתי לבלוט, להגיע למקומות הראשונים בתחרויות, וכך בעצם נכנסתי אל העולם המקצועי של האתלטיקה. לאחר שראיתי שיש תוצאות, שאני מגיעה למקומות הראשונים, השקעתי יותר בריצה, הגברתי את מספר האימונים השבועי, ואז הכרתי את מאמן הריצה גיל לוטם".
יש לו קבוצות ריצה בשטח, בטבע.
"נכון, חלק מהריצות הן בטבע וחלק בכביש. דרכו בעצם הגעתי לאגודת מכבי חיפה והתחלתי לייצג את המועדון בתחרויות. לוטם דחף אותי להשתתף באליפויות ישראל במקצים שונים, וגם שם התחלתי להגיע להישגים. בפעם הראשונה, בשנת 2018, הגעתי למקום שלישי, באליפות הבאה הגעתי למקום השני ובאליפות השנה כבר ניצחתי".
באילו מרוצים התמקדת?
"במרוצי שדה והר. בשלב מסוים רציתי לעבור לרוץ מרחקים יותר קצרים והתחלתי להתאמן עם אהרון שבתייב, שהוא המאמן הנוכחי שלי, איתו עליתי ברמה. אני מחזיקה כבר בשש אליפויות ישראל – שלוש שנים ברציפות במרוצי שדה, שנה אחת במרוצי הרים וגם ייצגתי את ישראל באליפות אירופה במרוצי הרים, אלופה ב-10 ק"מ כביש, לפני שבועיים הוכתרתי לאלופת ישראל בחמישה ק"מ כביש ושבוע אחרי השתתפתי בריצה ל-1000 מטר ושברתי את השיא הישראלי". לרוץ בחוץ או באצטדיון זה שונה?
"אני רגילה לרוץ באצטדיון, זה ממש לא משהו מוזר בשבילי. אולי באצטדיון יותר קשה, כי מגיעות לשם המתחרות הכי טובות מכל הארץ. קשה להגיע למקום ראשון, אבל אני מגיעה תמיד לאחד משלושת המקומות הראשונים, לרוב למקום השני. זה טוב, כי תמיד יש למה לשאוף. אגב, כשמודדים מרוץ במטרים זה תמיד באצטדיון, וק"מ זה תמיד בחוץ".
כרוואן חלבי על הפודיום בריצת 5000 מ' (צילום: אלבום פרטי)
לרוץ 1000 מטר זה לרוץ ספרינט לאורך כל המרחק, בניגוד למרוץ כביש או שטח.
"בגדול, אני רצה לבד בתחרויות, כי או שהמתחרות שלי טובות ממני, או שהן יותר מדי חלשות ביחס לרמה שלי. הייתי צריכה לתכנן את המסלול שלי בהתאם, ובכל זאת הצלחתי לשבור את השיא ולקזז ממנו ביותר מ-2 שניות, שזה יחסית הרבה לשיא שנקבע בשנת 1997. זו לא הייתה המטרה שלי, אלא רק שלב בקריירה כדי לדעת מה מצבי, וממנו אני רוצה להתקדם הלאה לתחרויות המטרה שלי בסוף העונה".
שהן?
"גביע אירופה ב-10,000 מטר או אליפות אירופה. אני רוצה להתמקד במקצועות אולימפיים, להתאמן חזק, להשיג את הקריטריון האולימפי ולייצג את המדינה. עכשיו זה מתחיל להיות ריאלי, כי קודם זה היה רק חלום. אני רואה עכשיו שיש פוטנציאל לזה. עוד מעט אסיים את הלימודים ואוכל להשקיע יותר באתלטיקה. אני חושבת לעבוד חצי משרה במקצוע, לקבל ניסיון ולא להיות מנותקת. מצד שני, אני יודעת שהאתלטיקה תהיה לי לכמה שנים הבאות, ולאחר שאגיע לשיא שלי, אני צפויה לרדת מבחינת יכולת. אז אתמקד יותר בעבודה".
באילו מרוצים תתמקדי?
"אני עדיין לא בטוחה, כי אני יחסית מפוזרת במרחקים שאני רצה. אני רצה כמעט כל מרחק בין 800 מטר ל-15 ק"מ, ובאליפויות ישראל הגעתי לשלושת המקומות הראשונים בכל המרחקים האלה. אני יותר מתמקדת ב-1500, 5000 ו-10,000 מטר כרגע. אחרי השנה הקרובה, אני אדע להתפקס על מרחק אחד. בכל תקופה אני מתמקדת במרחק אחד, מתחילה עם הארוכים ואז לאט לאט מתכווננת על המרחקים הקצרים ומשפרת מהירות".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך בכפר מקבלים את הבחירה שלך כספורטאית מקצוענית?
"אנשים מאוד מפרגנים ומעודדים. כמעט שלא נתקלתי בביקורות. אני גם רואה שאנשים התחילו לעסוק יותר בספורט. פעם הייתי רואה אנשים בודדים רצים, היום אני רואה קבוצות ויש יותר מודעות. פעם כשהייתי רצה, הייתי פוגשת אנשים שהולכים. בדרך חזור הייתי רואה אותם רצים. אחרי זה הם אמרו לי שזה בזכותי. זה ממש משמח אותי, לראות את ההשפעה הטובה על האנשים בכפר. אני חייבת לנצל את הבמה ולהגיד תודה".
בבקשה.
"לאחרונה קיבלתי חסות מחברת 'סאקוני' שמספקת לי את כל הביגוד והנעליים. כמו כן קיבלתי חסות מחברת 'דנסיטי' שמספקת לי סידן אמורפיקל, שעוזר להתאוששות טובה של הגוף ולבניית עצמות טובות יותר, וכמובן מכבי חיפה שתומכת בי מהרבה בחינות. אבל הכי חשוב לי להזכיר את הוריי, המעריצים מספר 1 שלי, שמגיעים כמעט לכל תחרות, עוזרים ותומכים בי בכל מה שאני צריכה. זה לא מובן מאליו".
כשאת מדמיינת את העתיד, מה את רואה?
"אולימפיאדה. זה החלום שלי מאז שהייתי קטנה, הרבה לפני שידעתי שאעסוק בספורט, כשלא הייתה לי מודעות ובכלל לא חשבתי בכיוון. בגלל אהבתי לספורט אמרתי לאבא שלי שיום יבוא והוא יראה אותי שם, אבל אני לא יודעת כמה התכוונתי. תמיד הייתה לי אהבה לספורט, אבל הלכתי לכיוון אחר, לתואר בהנדסה, ואיכשהו הדרך שלי התחברה לעולם הזה. אני ממש שמחה שהגעתי להישגים, למרות הגיל המאוחר יחסית. מדהים מה גוף האדם יכול לעשות ולאן להגיע. יש לי עוד הרבה עבודה, ובשנתיים שנותרו לי להתאמן לפריז, אני מאמינה שאמצא את מזלי".
