כשאריה חמו פתח לפני 60 שנה את חנות החשמל והאלקטרוניקה שלו בעיר התחתית, מושגים כמו "אי-קומרס" (מסחר אלקטרוני), "אינטרנט", או "אקזיט" עדיין לא נכתבו בשום מילון. והנה, 60 שנה אחרי, עם 60 מיליון שקלים ביד, הוא יכול לצאת לפנסיה. דור המייסדים, הכולל גם את אחיו אברהם (81), הצעיר ממנו בשנתיים, ממשיך להגיע בכל בוקר לחנות בשדרות המגינים, העיקר לא לאבד את החיוניות. על האקזיט אגב, שהוא נגזרת מהחנות – מכירת אתר המכירות "לאסטפרייס" (LastPrice) לענקית היבוא "ניופאן" – אחראים בניו של אריה, ליאור ואייל.
מימין: אושר לוי, אייל חמו, ירון צפדיה, מנכ"ל משותף "ניופאן", אריה חמו, ליאור חמו, אברהם חמו, צביקה גיור, מנכ"ל ובעלים "ניופאן", שי דניאלי, סמנכ"ל כספים ”ניופאן" (צילום: עצמי)
"ההתחלה לא הייתה קלה", מספר ליאור, בכור הבנים, "בשנות ה-50 משפחתו של אבי הגיעה לארץ ממוסול בעיראק במסגרת מבצע 'עזרא ונחמיה', לאחר שיהודי עיראק סבלו מהתנכלויות מצד השלטון. המשפחה הייתה ציונית במהותה ונחתה במעברות שער העלייה ולאחר מכן השתקעה במחנה דוד. הם התאקלמו – מאוהל עברו לצריף, שלא הצליח למנוע ממי הגשם או מהשמש היוקדת לחדור פנימה, ולאחר שנתיים עזבו לטובת בית אבן ברחוב עבאס 40 בהדר, שסבי הצליח לרכוש באמצעות זהב שהוברח אליו מהמשפחה בארה"ב".
התקינו אנטנות על הגגות
ליאור חמו (42) זוכר היטב את הבית בעבאס ואת סבתו שנפטרה ב-1989, כשהיא לא יודעת מילה בעברית. על אף קשיי ההתאקלמות הלא קלים, אביו ושבעת אחיו מתארים את התקופה הנוסטלגית כערכית ויפה. "החוזק המשפחתי יצר חוויות ורגעים של אושר וקסם שאותם אי אפשר לקנות בכסף", הוא מתאר, "האושר הגיע מערכים, מהעצמה ומהביחד".
כנער, אביו היה חייב לצאת לעבוד כדי לעזור לפרנסת המשפחה וגילה תכונות של סוחר, אותם הוריש לבנו. הוא מכר סברסים בחוף, עבד בחנות החשמל "צנטנר" ברחוב הבנקים, תיקן טרנזיסטורים והתקין אנטנות על גגות. לאחר שנתיים, בשנת 1962, הוא אמר לאדון צנטנר הזקן שהוא הולך להיות עצמאי ופתח את "מכשירי חשמל אריה", חנות קטנה של 30 מ"ר, בעזרת מעט כסף שחסך, שהספיקו לשכר דירה ולמעט סחורה.
ליאור, אריה ואייל חמו (צילום: חגית הורנשטיין)
חמו הבן משחזר: "מהר מאוד העסק הלך וגדל, הוא שיווק מוצרים של 'פיליפס', מוצרים קטנים של AEG, מיקסרים של 'קנווד', טרנזיסטורים וקצת טלוויזיות, מהראשונות שהגיעו לארץ. כבר היה לו קשה לבד, אז סבא שלי הציע שייקח אחד מאחיו שלא עבד אז, כדי שיעזור, במקום לשכור אדם זר. הייתה בין אבי ואחיו אברהם מין אחוות אחים, ומאז הם שותפים. עם הכניסה של אברהם לעסק, הם התחילו להתקין אנטנות לטלוויזיות על גגות, כי רק כך אפשר היה לקלוט את השידורים של הארצות השכנות, ירדן ולבנון, לפני שידוריה של הטלוויזיה הישראלית. במקביל הם התחילו לשווק מכונות כביסה, מקררים, וכך העסק שרד במשך 60 שנה. היו הרבה אחרים שנפתחו, אבל גם נסגרו וזה עסק מושרש, עם קהל נאמן".
למה? במה הם היו שונים מאחרים?
"היו מגיעים לחנות לקוחות, את חלקם הוא הכיר, את חלקם לא, היו לוקחים מוצר מבלי לשלם. הוא היה רושם את השם על פתק והיה אומר 'אין בעיה, במשכורת הבאה, תבוא לשלם'. היו יחסי אמון, מה שיצר לקוחות חוזרים".
תור הזהב של הסלולר
כבן יחיד עד גיל 9, הזיכרונות הראשונים של חמו היו מהחנות ובעיקר מהמחסן האחורי – ריחות הקרטונים, הטרנזיסטורים המקולקלים שניסה לתקן וההתרגשות למשמע צליל, כשהצליח. הוא זוכר את הנסיעות לחו"ל עם סוחרים אחרים, את הביקורים במפעלים לייצור מכשירים, כמו מפעל מכונות הגילוח של "פיליפס" באיינדהובן ואחרים. ילד בן 4, מתרוצץ שם בין המבוגרים.
החנות "מכשירי חשמל אריה" בשנות ה-60 (צילום: פרטי)
"גדלתי מגיל אפס לתחום מוצרי החשמל והאלקטרוניקה", הוא מספר, "כשאחי אייל נולד, החנות התרחבה. לימים הם לקחו באותו בניין מקום פי ארבעה יותר גדול, עם צוות רחב והחלו לשווק דברים יותר מודרניים ומעניינים. 'סלקום' השיקה את שירות הסלולר, ופתאום הפכה את השיחות הסלולריות למשהו נגיש לכל כיס. אני זוכר את נקודת הזמן הזו, ב-1995, כשהתעריף לדקת שיחה היה 11 אגורות ואחר כך הם העלו אותו ל-22 אגורות. קודם דקה עלתה שקל וחצי, ופתאום הייתה מהפכה וכל בן אדם רצה טלפון סלולרי. כדי להיות משווק של 'סלקום' היית צריך להיות מאוד מקושר, עם כסף ויכולות בבנק. אני זוכר שאחרי הרבה מאוד תהליכים, הם הצליחו לגייס ערבות בנקאית של מיליון שקלים, בשביל שייתנו להם את האפשרות למכור מוצרים. זו הייתה תקופת תור הזהב של הסלולר בראשית דרכו, אנשים עמדו בתור בשביל לקנות טלפונים של 'אריקסון' ו'מוטורולה', תחת הקווים של 052".
לאחר שסיים את לימודיו בעירוני ה', התגייס חמו לצבא והוצב בבסיס חיל הים בחיפה. אחר הצהריים ובימי שישי, הוא היה מגיע לחנות עם חברים מהבסיס, כדי למכור להם מוצרים. ככה בעצם, הכל התחיל.
חמו: "כשהשתחררתי, היו לי תוכניות ללמוד. רציתי רפואה, אבל היה בזה יותר מדי דם. רציתי להיות אדריכל, אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. העסק התחיל לדשדש, זה היה בתחילת שנות האלפיים. הימים ימי האינתיפאדה השנייה, ואנחנו בדיוק בתווך, בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית, ובצמוד לפועלים מהשטחים שהיו מגיעים לכאן, לכיכר פאריז, בכל בוקר, וקבלנים היו אוספים אותם לעבודה יומית תמורת 100 שקלים. פתאום הם הפסיקו להגיע, העיר התחתית הפכה להיות מקום לא טוב, אלו היו הימים הרעים שלה. אמנם עשיתי פסיכומטרי, אבל אז אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות משהו, כי זה מפעל חיים של 40 שנה".
היו זמנים. אריה ואברהם חמו (צילום: פרטי)
מה עשית?
"בשלב הראשון הכנסתי תחום חדש שרק החל להתפתח – הסטריאו. בניתי בחנות חדר למערכות שמע, ולימים, אחרי עולם הסטריאו, הגיע הרצון לפתח עוד דברים וכך, לפני 20 שנה, נולדה 'לאסטפרייס'. עד עכשיו דיברתי על 'חשמל אריה', אבל בשנת 2002 אני מבין שזה לא מספיק להישאר בזירה המקומית. החלה אז הבריחה מחיפה, ולצערי זה נמשך עד היום, כשהאוכלוסייה הצעירה ממשיכה להגר מפה. חשבתי שאי אפשר יותר להתבסס על לקוחות העיר התחתית, שגם ככה זו לא אוכלוסייה מבוססת, וצריך לעשות משהו יותר גלובלי, אבל בגבולות הארץ, ואז עלה עניין האינטרנט. ראיתי שזה מתחיל לתפוס תאוצה בארץ ובחו"ל וככה התחלנו – אתר מכירות למוצרי חשמל, כשאחד העקרונות שליוו אותי מהיום הראשון הוא שאני צריך חופש פעולה בקוד של האתר ואפשרות לשלוט על מה ואיך עושים ולא לקנות איזו פלטפורמה סגורה. קנינו מערכת קוד בסיסית שאפשר לפתח עליה 'אי-קומרס', התחלנו לפתח את הקוד, העלינו פריטים, יצאנו בפרסום ועלינו לאוויר".
איך אבא הגיב, זה הפחיד אותו?
"לזכותו ייאמר שמצד אחד הוא נתן לי קרדיט, אבל מצד שני, הוא אף פעם לא רצה לקחת סיכונים. אם הייתי מבקש לדוגמה 5 מיליון שקלים, כדי להשקיע בפיתוח כלשהו, הוא היה אומר לי 'לא, תסתדר עם מה שיש'. בשלבים הראשונים היה לו מאוד קשה נפשית להיפרד מחתיכת שטח קטנה בחנות, כדי שנשים שם שולחן לאינטרנט, אבל אחר כך הוא ויתר, הוא הבין שזה מה יש ושאנחנו הולכים על זה".
רוצים להישאר מעודכנים?
אנשים עמדו בתור לראות את הפלא
העסק התחיל לצמוח, לצבור לקוחות שאהבו את קטלוג המוצרים הרחב, את השירות המהיר, את המשלוח עד דלת הבית, מלווה במעקב מסודר באמצעות הודעות SMS, שירות בעלות לא זולה לאותה תקופה שהוא ספג. עם התפתחות האתר, הם הוסיפו נציגי שירות, מחסנאים, הגדילו באופן תדיר את הטכנולוגיה, וכל הזמן התעסקו בשיפור חוויית המשתמש.
אריה חמו (צילום: חגית הורנשטיין)
"לאחר 10 שנים היו לנו יותר מ-20 עובדים", מספר חמו, "גייסנו מישהו מאחד האתרים הגדולים המתחרים, כדי שיכניס קצת רוח של פיתוח ויביא רעיונות חדשים. בסופו של דבר הצעד הזה פינה לי זמן, והצלחתי להתמקד יותר בפיתוח העסקי. עשינו שיפוץ מאסיבי בחנות, שהפכה להיות אז החנות הכי יפה בתחום מוצרי החשמל במדינה. אנשים הגיעו מכל הארץ, עשרות אנשים עמדו בתור לראות את הפלא, איך הפכנו את חנות החשמל הקטנה, לחנות שנראית כמו Apple Store בניו יורק. היום כבר יש הרבה חנויות יפות, לאחר שהבינו שהקונספט הוא לתת חוויה של שירות וקנייה מאוד מעניינת ושונה".
ב-10 השנים הבאות הכפלתם גם את מספר העובדים.
"עברנו משרדים, הגדלנו מחסנים, התחלנו להגדיל את היצע המוצרים באתר, פיתחנו עוד יחסי מסחר עם הרבה מאוד ספקים, והאתר המשיך לצמוח. כמי שמאוד מאמינים באונליין, עיקר המשאבים והזמן, למעט שיפוץ ושימור החנות, הופנו תמיד לטובת האתר. היינו האתר הרספונסיבי הראשון בישראל. האג'נדה שלנו היא לעשות דברים חכם, נכון, להיות קניון וירטואלי חזק ויציב, עם כמה שיותר טרנזקציות וכמה שיותר לקוחות מרוצים".
איך "ניופאן" דגו אתכם?
"'ניופאן' מכירים את החנות, כי הם עובדים מולה עשרות שנים. גם באתר, אחד הספקים הבולטים שעבדתי מולו היה 'ניופאן'. למעשה, זה היה הספק הראשון שנפתח ברשימת הספקים, כך שזו סגירת מעגל. תמיד היו בינינו יחסי עבודה טובים, כבוד הדדי, ולא סתם הסלוגן של 'ניופאן' זו הנקודה האדומה, שהיא סמל לאיכות ושירות, כי הם באמת מתייחסים בצורה הכי רצינית, אם יש בעיה. בשלוש השנים האחרונות היו שני ניסיונות למהלך כזה או אחר עם 'ניופאן', הראשון הסתיים לא בהצלחה, כי התחילה הקורונה, והייתה תקופה של חוסר ודאות. בחצי השנה האחרונה, נעשתה פנייה נוספת שלהם, והדברים הסתדרו בצורה חיובית. הכל הסתדר, הגיל המבוגר של הדור המייסד, שאומר שהוא לא רוצה להיכנס עכשיו להרפתקאות, ומצד שני, ההסתכלות שלי על הדברים, שאם אנחנו רוצים להיות האתר המוביל בארץ, אנחנו צריכים בסופו של דבר גוף רציני עם יכולות שיווקיות, פיננסיות ולוגיסטיות. אני חושב שמצאנו את הדבר הכי נכון לנו, כי האנשים שם מאוד איכותיים. בחודשיים שאני איתם, אני נהנה כל יום מחדש, גם מהאתגרים, גם מהמשימות וגם מהדרך. אני בטוח שביחד, האחד ועוד אחד הזה, יהיה הרבה יותר משניים. אבא שלי ואברהם נשארים בחנות המיתולוגית, שהחזיקה מעמד שנים רבות ואני מאמין שהיא תחזיק עוד שנים רבות גם בעתיד".
ליאור חמו (צילום: חגית הורנשטיין)
הם לא רוצים לצאת לפנסיה?
"הם מתעקשים להמשיך ולעבוד. הם ממשיכים לעשות את מה שהם יודעים ואוהבים, בעזרת הצוות. הם פחות פעילים ברמה האישית, אך הם מגיעים כל יום וזה חלק משגרת יומם. הם רוצים להמשיך להיות לגמרי בעניינים, ואני חושב שאין כדור או תרופה או נס מדעי, שיכול להחזיק אנשים בגיל הזה, יותר צעירים ברוחם ובריאים בנפשם, משגרה ועבודה. זה דבר גדול, ואני מאחל לעצמי להגיע לגיל הזה עם כוחות ואנרגיות כאלו, לעמוד על הרגליים, להיכנס לאוטו ולהגיע בכל יום למקום שאני בניתי ואני אוהב".
ניופאן מחזיקים ב-80 אחוזים מ"לאסטפרייס" ולך חשוב שהחברה תישאר בחיפה.
"'לאסטפרייס' היא 80 אחוז בבעלות ניופאן ו-20 אחוז בבעלות של קבוצת אחזקות שאני מנהל, שבה נמצאים אחי אייל ואושר לוי, שהוא חלק בלתי נפרד מההצלחה שלנו. אושר הוא יד ימין ויד שמאל שלי ביחד. הוא לא סתם נכנס לעסק ולא סתם חלק בחברה הזו. תרומה רבה רשומה על שמו. מבחינתי, הוא כמו אח מאומץ שלי ושם משפחתו זה לא לוי, אלא 'לאסטפרייס'. הקבוצה הזו שותפה עם 'ניופאן' בהחזקה של האתר וביחד אנחנו הולכים להמשיך ולהצליח, לכבוש עוד יעדים ועוד פסגות. חשוב לי להדגיש שהעסק יחד עם הצוות כולו נשאר בחיפה. המשרדים יישארו בחיפה. חלק מהדנ"א שלנו הוא חיפאי, מעבר לזה שכולם אוהדים של מכבי חיפה. להעביר אותם לתל אביב יהיה טראומטי, כי כולם ממש מאוד חיפאים".
בוא נדבר קצת על מספרים. שווי של 80 מיליון, לכם נשארים ביד 60. אקזיט לא רע.
"מכל מיני טעמי סודיות, אני מנוע לחלוטין מלדבר על סכומים, אבל אני יכול להגיד לך שזו לא עסקה של מאות אלפי שקלים, זו עסקה של מיליונים, והרבה. אז אני לא מכחיש ולא מאשר, אבל כן, המספרים הם של עשרות מיליונים".
