סאם הנסליין. "אני יצאתי בזול, אבל יכול מאוד להיות שאחרים ייפגעו יותר, וזה לא שווה את זה" (צילום מתוך דף הפייסבוק של סאם הנסליין)
סאם הנסליין. "אני יצאתי בזול, אבל יכול מאוד להיות שאחרים ייפגעו יותר, וזה לא שווה את זה" (צילום מתוך דף הפייסבוק של סאם הנסליין)

"הייתי דפוק. אני לא צריך עכשיו ציד מכשפות על החזירים"

סאם הנסליין, שתועד במשך דקות ארוכות כשהוא מלטף חזיר בר, לא האמין שהמפגש יסתיים עם פציעה חמורה ביד. כעת הוא מכה על חטא ומבקש להעביר מסר: "כל הפרסום הזה לא שווה את הפציעה. אסור להתעסק איתם, לא בשביל סלפי, לייקים או סתם סקרנות"

פורסם בתאריך: 27.2.21 09:17

סאם הנסליין הולך על הקצה. כילד הוא היה בטוח שכשיגדל הוא יצטרף לימ”מ ויציל את האנושות בעודו משתלשל ממסוק, משל היה טום קרוז בסרט “משימה בלתי אפשרית”. כשבגר, חלומותיו התמתנו במעט, אבל הוא לא בחל להתנסות באקסטרים מכל סוג – צלילה, טיפוס על מצוקים, גלישת גלים, סנפלינג – ואף קורס קשוח לאבטחת אישים של השב”כ. אל אלה הצטרף תחביב של ליטוף חיות בר – תן, תנין, קופים וכריש במערה – ובשבוע שעבר התווסף לרשימה חזיר בר חיפאי.

למי שעדיין לא נתקל בפוסט של הנסליין בפייסבוק נספר שהוא העלה סרטון שבו הוא נראה מלטף חזיר בר גדול במשך דקות ארוכות בשכונת אחוזה. “לכל מי שתהה אם אפשר ללטף חזיר בר – חשבתי שאני אמיץ, ומסתבר שאני מטומטם”, הוא כתב, “תוצאה של המפגש בתגובה הראשונה”. תוצאת המפגש האלים הוגדרה על ידי פייסבוק כתוכן רגיש – כזה שרק אם תתעקשו, תוכנו יתגלה לכם. מן הסתם הפך הפוסט לוויראלי.

הנסליין מתגורר בחיפה קצת פחות משנה. הוא הגיע לכאן בעקבות האהבה, בדיוק כשהחל משבר הקורונה. מבחינתו, חיפה היא העיר השנייה הכי אהובה עליו בעולם, אחרי אילת. הוא מדמה אותה לגן שעשועים ענק שמאפשר לו לעשות את כל מה שהוא אוהב במרחק כמה דקות מהבית, אם זה לגלוש בים או לטפס על מצוקים בבית אורן.

“חיפה מאפשרת לי לעשות את כל התחביבים שאני אוהב, את כל האקסטרים, והכל במקום אחד”, הוא אומר, “אני לא צריך להרחיק או לנסוע למקום אחר. אני נכנס לג’יפ, והכל בחצר האחורית. לכן אני ממש אוהב את העיר”.

ליטוף חזיר בר זה בטבעי שלך או באקסטרים?

“יש לי ניסיון די עשיר בליטוף חיות בר, לא כאלה בתאילנד שקשורות בשלשלאות אלא בטבע באמת. פעם קוף נשך אותי, ופעם אחרת פרה תקפה אותי. עם הפרה לא התעסקתי, היא פשוט באה אלי וניסתה לנגוח בי. זה היה בטבע, והיא הגיעה כשעצרתי לעשות פיפי, רדפה אחרי, ושנינו עשינו סיבובים מסביב לג’יפ. זה היה קצת מצחיק אבל גם מפחיד והזוי. התפלאתי לראות כמה היא זריזה. מה שהציל אותי היה הג’יפ שממנו היא פחדה”.

אתה תמיד מלטף חזירי בר?

“אני רואה כאן הרבה חזירים אבל הם תמיד ברחו ממני. בשבוע שעבר חנינו, החברה שלי לואן ואני, את האוטו בכרמל, ופתאום ראיתי חזיר עומד, לא זז, כאילו מחכה לי. הוא היה אדיש מאוד לסביבה. הוא הסתכל עלי ולא נראה מאוים ממני. התקרבתי בכל פעם קצת, והוא המשיך לעמוד עד שאשכרה יכולתי להושיט יד ולגעת בו. ליטפתי אותו בחוטם, לא זיהיתי אצלו אגרסיות, והמשכתי ללטף בכיף במשך משהו כמו חמש דקות שבמהלכן צילמתי את הכל. בסופו של דבר הפסקתי לצלם כי התמסרתי אליו, ואז לואן הבינה שהיא חייבת לתעד את התופעה. כמה שניות לאחר שהיא החלה לצלם היא הפסיקה כי משהו קרה. אני לא זוכר את זה, אני גם לא אזכור את זה כנראה, אבל היא אמרה שהוא ניתר במקום. היא ראתה את הרגליים שלו זזות ואת הפה שלו נפתח. לא הרגשתי כלום, אני לא זוכר מה קרה, וזה גם לא צולם”.

 

סאם הנסליין מלטף את החזיר. "זה לא שווה את זה" (צילומים: לואן כהן)

סאם הנסליין מלטף את החזיר. "זה לא שווה את זה" (צילומים: לואן כהן)

 

 

קורס אבטחת אישים בשב"כ

הנסליין נולד לפני 33 שנה וגדל בפתח תקוה במשך רוב חייו. אמו עשתה עלייה מהולנד והוא העדיף לאמץ את שם משפחתה על פני השם דדון שניתן לו בלידה.

איזה ילד היית?

“הייתי ילד הרפתקן מאוד ושובב גדול. לא אהבתי ללמוד, כל הזמן זזתי. לא הפרעתי חלילה למורות, זה לא שהן שנאו אותי, אבל היה לי קשה לשבת על כיסא. הייתי בהרבה חוגים – הייתי שחיין מקצועי, טיסנאות, קראטה – ועם הזמן זה התנקז רק לשחייה עד שבשלב מסוים זה ממש התנגש לי בלימודים, כך שפרשתי בגיל 14”.

מהשחייה או מהלימודים?

“מהשחייה. הלימודים בסוף הסתדרו וסיימתי עם בגרות מלאה. כבר בתיכון הלך לי לא רע, וכשסיימתי הייתי מורעל על הצבא. רציתי להגיע ליחידות הכי מובחרות – לשייטת או לסיירת מטכ”ל. התאמנתי הרבה והייתי חדור מוטיבציה להתגייס ליחידת עלית. עשיתי הרבה גיבושים – בשייטת, בשלדג ובצנחנים – ואז גיליתי שבכלל לא הייתי אמור להיות בגיבוש הזה, ומכל הגיבושים נהיה סלט. לא התקבלתי למה שרציתי אלא לדברים אחרים שלא רציתי, ובסוף הגעתי ליחידת עוקץ, שם הייתי גם מפקד”.

ואז המסלול הרגיל של הטיול הגדול?

“אחרי הצבא טסתי להדריך קלעות במחנה קיץ של עשירים בארצות הברית, וכשסיימתי שם את העבודה והיה לי קצת כסף טיילתי מחוף לחוף וגם בקנדה. כשנגמר הכסף והוויזה פגה נאלצתי לחזור לארץ. אמרתי לעצמי שאני לא מוותר על הטיול הגדול ושאני הולך להרוויח מספיק כסף כדי שאוכל לטייל כמה שבא לי ולעשות מה שבראש לי. התקבלתי לקורס מאבטחים של השב”כ – זה קורס ברמה הכי גבוהה שיש בארץ ושנחשב לאחד הטובים בעולם – ובו למדתי על סוגים שונים של אבטחה, קרב מגע, ירי, לוחמה בשטח בנוי ועוד. חתמתי על חוזה עבודה של שנה וחצי ועבדתי כסמוי ברשות שדות התעופה. המטרה שעמדה כל הזמן למול עיני היתה לטוס לחו”ל, לחזור לכיף ולחופש, ולעשות מה שבא לי בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. עבדתי בשדה התעופה באילת ובעובדה, גרתי באילת, ובמקביל הוסמכתי כמדריך צלילה. כשסיימתי את החוזה עם רשות שדות התעופה לקחתי קצת יותר מ־100,000 שקל ואמרתי ‘יאללה, אני טס מפה’. לא כי חלילה רע לי, אלא רציתי לצאת להרפתקה”.

בן כמה היית?

“זה היה בשנת 2012, הייתי בן 24. נחתי לבד בארגנטינה והתחלתי את הטיול באושוואיה שזו העיר הכי דרומית בעולם. משם לקחתי ספינה לאנטרקטיקה, שם שהיתי במשך שבועיים, וזה היה מטריף – הרבה טבע, אריות ים ופינגווינים. אני אוהב חיות”.

אפשר למצוא אותן גם בסן פרנסיסקו, לא צריך להגיע לסוף העולם.

“אבל באנטרקטיקה יש עוד דברים. אחר כך התחלתי בעצם את הטיול ביבשת – מדרום אמריקה עד למקסיקו במרכז אמריקה, כולל האיים מסביב. עבדתי על הדרך כמדריך צלילה באיי גלפגוס. היה לי נחמד שם ויכולתי להישאר ולהוביל קבוצות צלילה. לא עבדתי יותר מדי, זה היה נטו בשביל החוויה. אחרי שנה וחצי הגעתי למקסיקו, ואז הורי שכנעו אותי לטוס לשווייץ ולהיפגש איתם. האמת היא שמצבי הבריאותי לא היה כל כך טוב”.

מה קרה?

“לא טיילתי כתייר רגיל. הגעתי לכל מיני כפרים נידחים, ישנתי בבתים של המקומיים, אכלתי את האוכל שלהם, התערבבתי וזכיתי לראות תרבויות שלא הרבה זרים פוגשים, במיוחד בבוליביה שזו מדינה שאהבתי מאוד. המערב עדיין לא הגיע לשם, זו מדינה נחשלת, אבל התרבות האתנית שם היא נאמנה מאוד למקור. בקיצור, בכל פעם שאכלתי בשר, עוף או דגים הגעתי למצב שהייתי חולה מאוד וסבלתי משלשולים, מהקאות, מחום גבוה ומהזיות. הייתי מדמיין שעכברושים מטפסים עלי ושדברים זזים. בראש ידעתי שזה לא נכון אבל הייתי חולה מאוד. אני יודע בוודאות שזה נגרם מהבשר. רזיתי מאוד כי ההקאות והחום נמשכו שבוע בכל פעם. אחרי שזה קרה לי חמש פעמים אמרתי לעצמי שעכשיו במשך שבועיים אני אוכל רק אורז וסלטים כדי להבריא. השבועיים האלה נמשכו עד עכשיו. הייתי חולה כל כך עד שזה שרט אותי והחלטתי שלא בא לי יותר לקחת סיכון. לכן אני צמחוני”.

אז נסעת לפגוש את ההורים?

“רציתי להמשיך לטיול בהודו כי נשאר לי כסף, אבל ההורים קצת עבדו עלי. הם אמרו שכרטיס הטיסה עליהם, שנהיה ביחד שבוע ואז אמשיך לאן שאני רוצה. יצא שבאותו זמן הייתי חולה שוב כי אכלתי ביצה חיה וחטפתי סלמונלה. עליתי על הטיסה חולה מת, עם חום של 40 מעלות, שלשולים והקאות. זה היה מטורף אבל יד אלוהים נגעה בי. המטוס היה מלא עד אפס מקום מלבד הכיסאות בשורה שלי, כך שיכולתי לשכב במשך כל הטיסה. ההורים ראו את המצב שלי, ובשלב מסוים אני זה שאמרתי להם שאני לא יכול להיפרד ושאני חוזר איתם לארץ. הרגשתי שמיציתי את עניין הטיולים והחלטתי להגשים את החלום הבאמת גדול שלי”.

 

סאם הנסליין. "אם זה היה ביס שהיה סוגר עלי, כנראה שלא היתה לי יד" (צילום מתוך דף הפייסבוק של סאם הנסליין)

סאם הנסליין. "אם זה היה ביס שהיה סוגר עלי, כנראה שלא היתה לי יד" (צילום מתוך דף הפייסבוק של סאם הנסליין)

 

דריסת רגל בעולם הקולנוע

כשהיה בתיכון, לאחר שוויתר על הרעיון להיות רמבו, חלם הנסליין על קולנוע. הכל בתחום הזה ריתק אותו – מצפייה, דרך התסריט ועד לבימוי ולצילום. הוא כמעט נרשם לבית הספר לקולנוע של סם שפיגל בירושלים, אך בסוף בחר בקמרה אובסקורה בתל אביב.

“היתה לי אז חברה גרמניה שהגיעה לגור בתל אביב בגללי, אז לא רציתי לבקש ממנה לעבור איתי לירושלים”, הוא נזכר, “שלוש השנים שם היו נהדרות, ועשיתי סרט קצר בכיכובו של משה אשכנזי ששיחק ב’מטומטמת’ וב’בשבילה גיבורים עפים’. שחקן מוכר”.

על מה הסרט?

“על מילואימניק בקו הגבול ישראל-סוריה שנאלץ לעלות לעמדת שמירה בעל כורחו, ושם הוא נתקל בשני פליטים שמנסים לעבור את הגבול. מאמציו להזעיק עזרה נכשלו, והוא נאלץ להתמודד איתם בכוחות עצמו. זה סרט פוליטי, אבל חלילה לא נגד מדינת ישראל. אני אוהב את המדינה ולעולם לא אלכלך עליה. זה סרט טעון, ושאבתי את הרעיון מהדמיון ומסיפור אמיתי. עכשיו שלחתי אותו לפסטיבלים מסביב לעולם ואני מחכה לתשובות”.

היה לך פוסט בפייסבוק שבו כתבת “לא תיארתי לעצמי שמכל הדברים שאני יוצר, דווקא חזיר בר זה מה שיהפוך אותי לסלב של שלוש דקות”.

“השאיפה היא לעבוד בקולנוע, לביים סרט קולנוע, סדרה או דוקו. זה מה שממש הייתי רוצה לעשות. כתבתי שני תסריטים באורך מלא, אחד לסרט פעולה והשני לסרט מתח-אימה, ועכשיו אני מנסה לקדם את זה. במקביל אני מצלם הכל – קליפים, קולנוע עצמאי, סרטי תדמית, פרסומות, מודליסטיות – מה שבא ברוך הבא. הכל חוץ מאירועים כי גיליתי שבאירועים אני לא ממצה את עצמי ולא אוהב את האופי של העבודה”.

אתה ישר הולך על סרט באורך מלא.

“עשיתי כבר בסרטים קצרים, צילמתי סרט דוקו, הייתי תאורן ועוזר במאי. השאיפה שלי, אחרי שכבר עשיתי את כל זה כולל קולנוע עצמאי, היא באמת להיכנס לדבר האמיתי. אני כבר לא בן 22, יש לי ניסיון, אני בגיל הנכון, וכל החיים שלי מתנקזים לזה. דיברתי עם מפיקים שאמרו לי שהם אוהבים את התסריט שלי אבל בשביל זה צריך תקציב, ואם אצליח לגייס קרן שתתמוך בסרט אז הם יתנו לי את האוקיי. המטרה שלי עכשיו היא לגייס תקציב. אני מעוניין שמפיק יפנה לקרנות השונות, כי אותו בטוח יכירו ואם הוא ממליץ על התסריט הם ירצו ללכת איתו. כשאני אבוא אליהם, ואותי אף אחד לא מכיר, יגידו לי ‘כרגע לא’. לא הייתי רוצה לקבל את ה’לא’ הזה”.

בוא נחזור לחזיר. מה עבר לך בראש?

“בהתחלה פחדתי ממנו, אבל לאחר כמה דקות הסתכלתי לו בעיניים, ראיתי את האישונים וכבר לא פחדתי. בואי נגיד שיצאתי בזול. הוא היה יכול לאכול לי את הפנים או את הגוף. ליטפתי לו את החלק העליון של הרגל, הגעתי לאמצע הגוף, והוא לא זז. ואז כשחזרתי אליו לראש הוא פשוט עשה משהו שאני לא זוכר. לא שמתי לב מה קרה”.

הוא נתן לך ביס?

“אני חושב שהניב שלו תפס אותי. אם זה היה ביס שהיה סוגר עלי, כנראה שלא היתה לי יד וזה היה מסתיים בצורה חמורה מאוד. יכול להיות שהוא לא התכוון לפגוע, יכול להיות שבעצם אני נכנסתי בו, אני לא יודע. יש לי קצת טראומה מהמקרה ואני באמת לא זוכר. אני בספק אם גם כשיהפנטו אותי אוכל לזכור. אני לא יודע מה קרה ולא שמתי לב שהיה לי את הקרע הזה ביד”.

לא שמת לב? אז למה בעצם עזבת אותו?

“הלכתי לאוטו ופתאום הסתכלתי על היד ואמרתי ‘יו’. זו היתה התגובה הראשונה. ראיתי פתח מכוער בתוך היד שלי שנראה כאילו באו עם מצ’טה ודפקו לי אותה בתוך האמה. חברה שלי נתנה לי מגבת, נסענו לבית החולים, וכשנכנסנו שאלתי בקור רוח ‘לאן אני הולך? ננשכתי על ידי חזיר’. מה שהרגיע אותי זה שיכולתי להרגיש את קצות האצבעות וידעתי שהנזק הוא קוסמטי ולא תפקודי. מה שהיה מדהים זה הבור העמוק שנפער ביד. נפצעתי כבר בחיים שלי, עשיתי שטויות, אבל למצב כזה עוד לא הגעתי. ברוך השם אני מקווה שזו פעם אחרונה שאגיע לכזה מצב קיצון”.

אם לא היית מפרסם את הסרטון, אפשר היה לטעות ולחשוב שהותקפת על ידי חזיר בר בלי כל התגרות מצדך.

“יכולתי להשתיק את הכל כי לא רציתי שיעשו עליהום על חזירי הבר. הרי אני זה שבאתי אליו ואני זה שיזמתי. הייתי דפוק. אני זה שהייתי סקרן ולא בסדר, אז אני לא צריך עכשיו ציד מכשפות על החזירים. הם היו פה לפנינו, אנחנו באנו ובנינו עליהם בתים. צריך להסתכל עליהם מרחוק ולכבד אותם. לא צריך לפחד מהם ולירות בהם חס וחלילה. בסך הכל הם מפחדים מאיתנו, נדיר ששומעים על חזיר שתקף”.

אתה מוכן לקרוא מפה לילדים ולמבוגרים שלא לעשות את מה שעשית?

“המעט שאני יכול לעשות זה להעביר פה מסר שוואלה, גם כשמלטפים חיות אחרות אף פעם לא יודעים מה יקרה מצד חיית בר. חזיר בר היא חיה זריזה מאוד ולא צפויה, ואסור להתקרב אליה. זה נוגע לכל חיית בר לא רק לחזיר. תדעו ליהנות מהן אבל אל תתקרבו. אם לא תציקו להן הן לא יציקו לכם. כך אתם שומרים גם על החיה וגם על החיים שלכם. אני יצאתי בזול, אבל יכול מאוד להיות שאחרים ייפגעו יותר, וזה לא שווה את זה. כל הפרסום הזה לא שווה את הפציעה, אז אמרתי לעצמי שלפחות אעביר מסר – אסור להתעסק איתם, לא בשביל סלפי, לייקים או סתם סקרנות”.

 

פצע הנשיכה. "מה שהיה מדהים זה הבור העמוק שנפער ביד" (צילום מתוך דף הפייסבוק של סאם הנסליין)

פצע הנשיכה. "מה שהיה מדהים זה הבור העמוק שנפער ביד" (צילום מתוך דף הפייסבוק של סאם הנסליין)

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחיפה?

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו – חיפה והצפון"


 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

5 תגובות
  1. חזיר

    העיר מלאה במטומטמים ובפקידי מימשל בכירים שמשרתים את חזירי הבר
    למזלי ולשמחתי הילדים שלי ברחו מחיפה

  2. די לסיפורים, דילול מאסיבי מיידי

    פוסט הזייה. בהתחלה חשבתי שזה לכבוד פורים, או על תקן "מקדימים את אחד באפריל".. ללטף חזיר בר? טוב שלא נסע לאפריקה ועשה פוסט על נסיון ללטף אריות.
    מתי נבין שזו חיה מסוכנת שכל מפגש שלה עם אדם יכול להסתיים בסכנת חיים?
    לכל הסייקוז שמלטפים, מאכילים ומספרים אגדות שאנו פלשנו לשט המחייה שלהם הגיע זמן להשתיק אותם כמו את הפייק ניוז על חיסונים.
    לדלל מיידית את חזירי הבר המסוכנים הענקיים שפלשו לשכונות המגורים

  3. זוגות צעירים עם ילדים קטנים יוצאים מהעיר בגלל החזירים

    מפחיד לגור פה. ילדים לא רוצים לרדת למטה

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר