התערוכה על חייו ודמותו של האגדה הבינלאומית והישראלית – מייק ברנט, נולדה בעקבות תרומת אוסף נדיר של צביקה ברנד, אחיו הצעיר של מייק ובתו יונה ברנד, אחייניתו של מייק למוזיאון העיר חיפה.
האוסף כולל קטעי וידאו נדירים מהופעותיו, תמונות נדירות מאלבומי משפחה, פרטי לבוש, אלבומי מעריצים, שערי מגזינים מקומיים ובינלאומיים שהוקדשו לו, פריטי אספנות, מזכרות, פתקים ומכתבים בכתב ידו של מייק ועוד.
התערוכה, המשתרעת על כל חלליו של מוזיאון העיר – חיפה, שופכת אור על דמותו המורכבת ועל חייו הסוערים של ברנט, יחד עם סיפורה האחר של ישראל באותן השנים, ועל הירארכיית המוזיקה והבידור הישראלית של אותם עשורים.
מייק ברנט נחשב עד היום לאחד מהזמרים הישראלים המצליחים ביותר בכל הזמנים ולאגדה בינלאומית – ישראלית. במשך הקריירה הבינלאומית הקצרה שלו הוא הצליח להוציא עשרות להיטים שכבשו את פסגות המצעדים, לככב על שערים של מאות מגזינים ולהופיע מול אלפי מעריצים ומעריצות. כארבעה עשורים אחרי מותו הטראגי תקליטיו ושיריו עדיין נמכרים בעותקים רבים בארץ ובעולם. בהקשר המקומי אפשר לומר כי הוא כבש לעצמו מקום בפנתיאון של עולם המוזיקה הישראלית.
התערוכה בוחנת את האוסף ואת סיפור חייו המופלא של מייק ברנט – משה ברנד במקור – על פני התפתחות התרבות והמוזיקה המקומית בארץ, וביחס לאירועים מכוננים שקרו במדינת ישראל.
שלישית החיפאים – משה ברנד, קובי ארליך ודוד אזולאי, במועדון מולין רוז', זמר אורח דומיניק מונגהן 1965-1965 | צלם לא ידוע, אוסף משפחת ברנד
התערוכה סוקרת את מסלול חייו: שנות ילדותו והתחנות המשמעותיות שלו כדור שני לניצולי שואה בחיפה, העיר שבה גדל בשנות החמישים, התפתחות הקריירה המוזיקלית שלו בארץ והופעותיו עם להקות שונות בחיפה, תל אביב ואילת בשנות השישים, בעודו מלהטט בין בלדות איטלקיות וצרפתיות לבין להיטי פופ אמריקאים ורוק'נרול בריטי, כשבזמר העברי שולט סגנון מוזיקה של זמרים וזמרות יוצאי הלהקות הצבאיות, הפיכתו לכוכב על בשנות השבעים, שזכה להצלחה מסחררת בצרפת ושאלבומיו נמכרו במיליוני עותקים, טרם היות העולם כפר גלובלי, כשנסיעה לחו"ל לא הייתה דבר מובן מאליו, אלא משאת נפש של אזרח ישראלי, שלא לומר שמשאת נפשו של כל אמן ישראלי, וכן, שלבי חייו האחרונים – עד לתאריך 25 באפריל 1975, היום שבו שם קץ לחייו בפריז בהיותו בן 28.
לצד הפריטים ההיסטוריים מוצגות בתערוכה יצירות אמנות שנוצרו במיוחד כתגובה לאוסף, קטעי וידאו נדירים מהופעותיו בצרפת, ראיונות עם שנערכו במיוחד לתערוכה ומהסרט "לס מואה טמה" של הבמאי ארז לאופר.
ברוח זו, התערוכה בוחנת את כניסתו של אוסף פרטי לחללי המוזיאון הציבורי ואת הדרך בה אפשר לפרש סיפור חיים אישי ממספר נקודות מבט שונות. עבודות האמנות ופריטים היסטוריים לצד פרטי האספנות, המזכרות ומרצ'נדייז, שנוצרו הן במהלך חייו של ברנט והן אחרי מותו, יוצרים יחדיו חללים צבעונים ורבי-קסם. לצד ההקשרים הנוסטלגיים וההיסטוריים נוצרות משמעויות חדשות בעקבות הצבת האובייקטים יחדיו שנוגעים בסוגיות דרמטיות בחייו של מייק ברנט.
יואב קוטנר, שדרן, עורך המוזיקה המיתולוגי וזוכה פרס אקו"ם המלווה את התערוכה, ממקם לראשונה את סיפורו של מייק ברנט בתוך עולם המוזיקה והבידור בישראל באותן שנים לצד מגמות עולמיות במוזיקה, בחברה ובתרבות בכלל.
"אצל מייק ברנט הכול הפך זוהר ונוצץ "כמו באמריקה": המראה החיצוני, הלבוש, ההתנהלות האמנותית, היחס אל התקשורת והקהל, ומעל הכול – הקול, דרך השירה והשירים ששר.
הוא גדל והתעצב באווירה שבה הזמרות, הזמרים וההרכבים הגדולים בזמר העברי לא היו "כוכבים". הם היו חלק מהחבר'ה, לא מתבלטים, לא "משוויצים", לא מתחפשׂים ומאמצים תדמיות כדי להפוך לאחרים כשהם עולים לבמה. הביטוי התנכ"י "והצנע לכת" לא היה רק הסיסמה של בית הספר הריאלי בחיפה אלא קו מנחה למיינסטרים הישראלי, ולא בתחום התרבות והבידור בלבד אלא בחיים עצמם.
מייק ברנט רצה להיות שונה – לא להיות חלק מהתרבות הישראלית העממית, לא להשתייך לקבוצת "הילדים הטובים" שהולכים לתנועות הנוער ורוקדים ריקודי עם. הוא נמשך אל המוזיקה שמחוץ לזרם המרכזי השולט, אל החדש, הנועז, השונה. הוא רצה להיות חלק מהמוזיקה שנחשבה במשך שנים רבות לנטע זר בתרבות הישראלית".
משה ברנד, 1966, אוסף משפחת ברנד, מוזיאון העיר חיפה, צלם לא ידוע
אוצרת התערוכה, עינבר דרור לקס, מוסיפה כי האוסף נתרם למוזיאוני העיר לפני כשנתיים כמחווה לעיר חיפה בה חי מייק ברנט גיל 20. התערוכה נחלקת לשני חלקים. בחלל התחתון נמצא קיר זמן שמחבר בין אירועים מכוננים בחייו של ברנט לאירועים על ציר הזמן של מדינת ישראל – מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. ציר הזמן כולל פריטים מקוריים וראיונות שהתקיימו במיוחד עבור התערוכה עם נועם סמל, מנכ"ל הבימה, שהיה האמרגן והמנהל האומנותי הראשון של מייק ברנט, ראיון עם אריאל זילבר – שהיה חלק מלהקת החימום של ברנט בצרפת, וראיון עם אשת העסקים ליאורה עופר שהייתה בצעירותה חלק מלהקת הליווי של ברנט בארץ. כל אחד מהם מאיר מזווית ראייתו את סיפורו האישי של ברנט. בחלק העליון של המוזיאון לצד חדרים המוקדשים לתוצרים אחרי מותו ולשלבים השונים בחייו, בחרו ארבעה אומנים אלמנטים מתוך האוסף ויצרו עמם: עובדיה בנישו יצר קיר שלם שעוסק בנושא "מה היה קורה אם היה מייק ברנט חוזר לארץ", טל פוגל עיצבה פוסטרים מהופעותיו בארץ, פוגי נעים עסקה במרצ'נדייז שליווי את חייו ומותו ודבי יעקב, שהושפע מגלויה ששלח ברנט לאמו בשנת 1970 בה כתב "אל תדאגי אני אוכל ומשמין". יעקב יצר קיר מאם ניצולת שואה עד למכתב זה".
התערוכה תציג במוזיאוני חיפה עד לתאריך 30.5.2023.
מוזיאון העיר, שד' בן גוריון 11, המושבה הגרמנית, חיפה.
טל. 04-9115888, www.hms.org.il
רוצים להישאר מעודכנים?
תוכן מקודם
