לעתים נדמה שהתקופה האחרונה האטה את הזמן – עסקאות שקיבלו דחייה, פרויקטים שנעצרו, לימודים שעברו לתוך המסכים. לכן דווקא בתקופה זו, רצינו להראות לכם שאפשר גם אחרת, אפשר להמשיך ולשעוט קדימה. הכירו שלושה סטודנטים מקמפוס חיפה של האוניברסיטה הפתוחה, שמוכיחים מהם כוח רצון ונחישות.
געגועים לקפיטריה על הים
בימים שבהם מגפת הקורונה לא כופה עלינו סגרים ובידודים, מחלקת מיכל מלכה (26) זמנה בין הבית בעפולה לחיפה, שם היא לומדת לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ומשתלמת כעוזרת מחקר באוניברסיטת חיפה.
החודשים האחרונים שבהם נאלצנו להיסגר בבתים היו מבחינתה גזרה לא פשוטה, כשבאופן מפתיע רגעים של הקלה נרשמו דווקא במקום הכי פחות צפוי לכך – במחלקה הסגורה לנוער בבית החולים מעלה הכרמל, שם היא מתנדבת על בסיס קבוע. אל ההתנדבות הזו היא הגיעה, כך היא מספרת, בעקבות לימודי הפסיכולוגיה. "זו זכות עצומה. אני מאוד שמחה שהלימודים הכווינו אותי לשם".
את כבר מתכננת על תואר שני?
"תואר שני? אני חולמת על מה אכתוב בדוקטורט. זה דורש המון השקעה, ולמרות שזה עולה לי בדם, יזע ודמעות, ממוצע הציונים שלי כרגע הוא 92. במשפחה מריצים עלי בדיחות שהדבר הראשון שאעשה אחרי התואר זה טיפול נפשי לכל החברים שנטשתי".
מיכל מלכה, סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה (צילום: האוניברסיטה הפתוחה)
ועדיין, אומרת מלכה, המעבר ללימודים בזום היה לה קשה במיוחד: "אני אדם חברותי. אני צריכה את האינטראקציה, את הביחד של הלימודים עם חברים באותה הכיתה, את קשר העין עם המרצה. אין את זה בזום, גם אם בתכל'ס מבחינת ציונים לא נפגעתי. בהקשר הזה אני רוצה לציין את הצוות המדהים שיש בקמפוס בחיפה שתומך ועוזר ומכוון ומייעץ, גם בימים אלו. בכלל, הקמפוס בחיפה הוא מתנה לכל סטודנט. כולם היו שם בשבילנו, רצו לעזור. היו כאלה שאפילו פתחו איתנו קבוצות ווטסאפ כדי להיות הכי זמינים שרק אפשר".
זה נשמע שאת מתגעגעת לקמפוס.
"אין לך מושג כמה. אני מתה לחזור כבר לקמפוס, לצאת מהזום, לשבת שוב בקפיטריה המדהימה על הים עם כל החברים מהלימודים. זה מאוד חסר לי. היתרון הוא שלעומת חברים שלי שלומדים באוניברסיטאות ובמכללות אחרות, אנחנו לא הפסדנו דקה. המעבר ללימודים בזום עבר אצלנו חלק לגמרי".
ללמוד איך ללמוד
ערן דוד (46), מזכיר מושב אליקים, השתחרר מצבא קבע אחרי 15 שנה בגולני, בעקבות פציעה במהלך פעילות מבצעית. "עברתי תהליך שיקום ארוך וזה גרם לי לעסוק לא רק בעניינים הפיזיים אלא גם לחשוב על מה אני עושה עם החיים שלי – והרגשתי תחושת החמצה", מספר דוד. "אלמלא הפציעה שלי הייתי אמור לצאת ללימודי תואר מהצבא אבל זה נחסך ממני והחלטתי שזה זמן טוב ללכת ולהשלים את החוסר הזה".
החזרה לספסל הלימודים באמצע העשור החמישי לחייו הייתה לדבריו מהלך לא פשוט בכלל: "בהתחלה הייתי בשוק. להגיע ללימודים אחרי שנים של ישיבה בבית ופתאום אני מוצא את עצמי בגיל 40 ומשהו בכיתה עם כל מיני חבר'ה צעירים, שלא לדבר על לכתוב עבודות, להתכונן למבחנים. לא ידעתי איך לאכול את זה – אבל לאט לאט זה הסתדר".
ערן דוד: שואב סיפוק עצום מהתהליך (צילום: האוניברסיטה הפתוחה)
לדברי דוד, אלמלא התמיכה שקיבל בקמפוס בחיפה הכל היה הרבה יותר קשה מבחינתו: "יש בקמפוס מעטפת שלמה של אנשים מאוד קשובים, מאוד בעניינים, מאוד מחפשים לעזור לך להשתלב. הם מבינים שאתה מחויב קודם כל לעבודה, ילדים, משפחה – אבל לא מוותרים לך על המחויבות ללימודים ומכניסים אותך לעניינים בהדרגה, עוזרים לך לבנות תוכנית לימודים שתשתלב עם כל המטלות האחרות. ובאמת, אני חי מסמסטר לסמסטר ורואה איך הדברים הופכים לפשוטים יותר".
ואיך זה משתלב עם העבודה?
"הלכתי לתוכנית המשותפת של האוניברסיטה הפתוחה והשלטון המקומי לתואר B.A כללי במדעי החברה והרוח והאמת היא שהופתעתי עד כמה הלימודים האלה עוזרים לי ברמה המקצועית. דברים שכמזכיר מושב אני חי ברמה היומיומית פתאום קיבלו מסגרת. הרחבתי את ההבנה שלי בתחומים כמו מדיניות ציבורית, למדתי הגדרות פורמליות שאני מכיר מהיישום בשטח. העמקתי בתחום שבו אני פועל וזה מאוד מחזק את הביטחון וההתמקצעות בעבודה. מעבר לזה, ברגע שמתרגלים ללמוד יש סיפוק עצום מהתהליך הזה. אתה לא רק לומד את החומר באוניברסיטה, אתה לומד לעבוד נכון יותר".
ועכשיו, אומר דוד וניכר שהוא מפתיע גם את עצמו, הוא כבר חושב על היום שאחרי התואר הראשון: "אני כבר מריח את סוף התואר והראש מתחיל לחשוב אולי לצאת לקורס דירקטורים, אולי לקורס מבקרי פנים, אולי לקורס מפקחי מועצה. צברתי כאן יכולת משמעותית – ללמוד איך ללמוד – ואני מאמין שיש לי יכולת לנצל את זה בהמשך לקידום מקצועי. אתה יודע מה? אני אפילו פוזל לכיוון תואר שני".
"החלטתי להרים את הכפפה"
רג'א גנאם (27) מהכפר מג'אר (מע'אר) הגיעה ללימודי מדעי המחשב באופן די מפתיע. כבעלת תואר B.A בקלינאות תקשורת מאוניברסיטת חיפה היא האמינה שמצאה את הייעוד המקצועי שלה בחיים – אבל אז היא גילתה שמשהו חסר לה.
"רציתי לשלב פן טכנולוגי בעבודה שלי", אומרת גנאם, "לספק למטופלים שלי תרגולים מבוססי אפליקציות שיאפשרו להם להתקדם בין מפגש למפגש באופן עצמאי. להפתעתי גיליתי שכמעט ואין מענה טכנולוגי בתחום הזה, לא בעברית ולא בערבית, אז החלטתי להרים את הכפפה. אם אין אפליקציות לקלינאות תקשורת, למה שאני לא אפתח אותן?".
רג'א גנאם סטודנטית, יזמית ופעילה חברתית (צילום: האוניברסיטה הפתוחה)
גנאם, אישה חדורת מוטיבציה שנוהגת להציב לעצמה יעדים גבוהים במיוחד רק כדי להשתמש בהם כמקפצה בדרך למטרה הבאה, החליטה לרכוש כלים ליישום החזון הזה. "הבחירה במדעי המחשב הייתה פונקציונלית", היא אומרת, "בתואר הקודם התייחסתי ל-B.A כמטרה שאני רוצה להגשים, הפעם התואר הוא כלי שיאפשר לי להתפתח. אני רוצה לצאת מהתואר הזה עם יכולות לייצר אפליקציות טיפוליות".
ואת ממשיכה לעבוד במקביל ללימודים?
"ברור! אני לא מוותרת על העבודה בשביל הלימודים – אבל גם לא מוותרת לעצמי בלימודים בגלל העבודה. זה דורש הרבה מיקוד, אבל זה מאוד משפר את היכולות שלי גם בתחומים אחרים. צריך לעשות סוויץ' מנטלי ולהיכנס לסטייט אוף מיינד אחראי. זה יתרון עצום שמקבלים מהלימודים באוניברסיטה הפתוחה. אין את זה במקומות אחרים, ואני אומרת את זה בתור מישהי שיש לה ניסיון באוניברסיטה אחרת".
לדברי גנאם, גם החוויה הסטודנטיאלית שציפתה לה בקמפוס החיפאי של האוניברסיטה הפתוחה מהווה הפתעה לטובה: "כמה מהחברים הכי טובים שלי מגיעים מהקמפוס. פיתחנו קבוצות למידה משותפות, שבהן כל פעם מישהו אחר אמור היה ללמוד פרק מסוים ולהעביר את החומר לכולם. זה מאתגר וזה מאוד מפתח – כולנו עם ציונים מאוד גבוהים".
ובינתיים, עד שתגיע למצב שבו היא יכולה לפתח אפליקציות שיביאו למהפך בעולם קלינאות התקשורת, היא מנצלת את הידע שהיא צוברת בתהליך לשיפור חברתי: "אחוז הנשים הערביות בהייטק מאוד נמוך. כדי לשנות את המצב הזה ולהגביר את המודעות בכפר לתחומים הטכנולוגיים הקמנו קהילה שנקראת מג'אר-טק. אנחנו מלווים סטודנטים במקצועות טכנולוגיים ובמקביל פועלים כדי ליידע את דור ההורים על האופציות שיש בתחום הזה, בתקווה שבעתיד עוד בנות כמוני יגיעו ללימודים טכנולוגיים".
נשמע מדהים. מתי את מספיקה לדחוס גם את הפעילות הזו?
"היומן שלי מפוצץ, אין בו חמש דקות פנויות, אבל לומדים לחיות עם זה".
לימודים אקדמיים עם ליווי לכל אורך הדרך
קמפוס חיפה של האוניברסיטה הפתוחה – בית לסטודנטים (צילום: שלומי מזרחי)
מיכל, ערן ורג'א הם רק שלושה מתוך כ-50 אלף סטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, שממשיכים בלמידה, בעשייה ובקידום אישי למרות ועל אף התקופה. מנהלת קמפוס חיפה יהודית גולדשטיין מבקשת להעביר מסר מעודד: "קמפוס חיפה הוא בית חם לסטודנטים בעתות שגרה ובייחוד בעת הזו. צוות עובדי הקמפוס ואני נמצאים בכל העת, ממשיכים ומלווים את הסטודנטים שלנו בקמפוסים בהצלחה שלהם ואל עבר סיום התואר. היחס הוא אישי וחם, הליווי הוא פרטני ואנו עומדים לרשות הסטודנטים בכל עניין ובכל עת כאילו והיו נוכחים בקמפוס".
ובנימה אישית?
"אני מתגעגעת לימות שגרה בהם הקמפוס מלא בסטודנטים מפה לפה, אווירת הלימודים והשגרה שאין כדוגמתה, ממש מחמם את הלב", מוסיפה גולדשטיין. "אני מאחלת לנו, לכולנו, לחזור במהרה לשגרה המבורכת. ועד אז אני מאחלת לסטודנטים ולסטודנטיות שלנו בהצלחה רבה ובריאות טובה".
רוצים להישאר מעודכנים?
כתבה שיווקית
