האמנית החיפאית רונית קרת פותחת את התערוכה "דמעות" בביאנלה של ונציה, עם מיצב ועבודות וידיאו העוסקות במשברים האקולוגיים שמייצרים קטסטרופות על פני כדור הארץ. התערוכה מתרכזת בקרחוני העד והסכנות הצפויות מהימסותם, החל מהצפות ובצורות ועד לאפשרות שמיליוני פליטי אקלים ייאלצו לעזוב את מקום מושבם. במקביל, היא מקיימת דיאלוג עם תולדות האמנות ועם החוויה האמנותית, על הציר שבין ציור, פיסול ומיצב, בין הדימוי הפיגורטיבי להפשטה.
קרת, חיפאית ותיקה ומרצה באוניברסיטת חיפה יותר מ-40 שנה, עוסקת בשאלה מה יישאר כשה"יש" ייעלם. זהו ה"יש" של החיים, כפי שאנו מכירים אותם על פני כדור הארץ: הטבע על משאביו ונופיו, על שבריריותו וסכנת הכליה המאיימת עליו. בעת ובעונה אחת, באמצעות העתקת הצופה מחלל התערוכה הניטרלי לחלל אחר, דמוי טבע, קרת מציעה את יצירת האמנות כאפשרות להבין את הטבע ואת משמעותו באמצעות הגוף הנמצא במרחב החומרי-מטאפורי. מדובר במיצבי ענק עשויים קלקר, חומר בו היא משתמשת יותר מ-15 שנים. את הקלקר היא אוספת מפחי האשפה וברחוב. הקלקר משמש כחומר בידוד אקוסטי ותרמי. חומר זול שעוטף מוצרים יקרים שאנו צורכים להנאתנו, כלומר הוא חומר "מגונן" עבור בני האדם אבל מסוכן לכדור. הוא נראה קסום ולבן אבל אופיו האמיתי הוא הפוך – הקלקר הוא חומר סינתטי שאינו מתכלה ומזהם את כדור הארץ, ועד היום לא נמצא פתרון לאיסופו לשם מחזור או להכחדתו.
בתערוכה בחרה קרת להשתמש בקלקר כדי לבנות קרחונים, איתם נפגשה לראשונה בטיול בצ'ילה ובארגנטינה. שם חזתה בהתפעמות ובלב כבד בהתנפצותם והימסותם של קרחוני ענק לתוך האוקיינוס. לאחר איסוף הקלקר, הוא נשטף בסבון ומים, ואז נחתך עם סכין להט. החיתוך הוא מהלך אלים נגד החומר אשר מדי פעם מסרב להיחתך. בחיתוך עולים ריחות לא נעימים הנובעים מריח הזיהום שלו. האמנית מדמה את העבודה עם החומר כקרב.
רוצים להישאר מעודכנים?
השלב השלישי בעבודה הוא הדבקה בעזרת דבק חם, וקרת בוחרת להשאיר את פסי הדבק נראים לעין, כדי לומר שיש בכל זאת אפשרות לתיקון, לפני האסון שיקרה אם לא נפסיק מיידית את השימוש בחומרים מזהמים. ההדבקה היא כמו מהלך אובססיבי של חיבור שנדמה שאין לו סיכויי הצלחה, אנלוגיה למהלכים של בני אדם הפועלים למען שמירת כדור הארץ.
עבודה של קרת העשויה קלקר (צילום: אבי חי)
מיצב הקרחונים יוצג בביאנלה 2022 בוונציה בפאלצו Mora, עד נובמבר 2022. ונציה היא עיר שסובלת מתקופות יובש ומתקופות של הצפה. העיר היא דוגמה עצובה לבעיית ההתחממות הגלובלית. המיצב שלוש פאות החלל, שהוא קובייה לבנה, כוסה בקרחונים מהרצפה עד התקרה. הצופה שנכנס לחלל מתפעם מהמראה המושלם, אך במפתיע האור כבה ועבודות וידיאו מתחילות לפעול בחשכה מוחלטת. הווידיאו מתאר עדר סוסים הנס מהאסון המתקרב כדי להציל את עצמו. הסוס למעשה מייצג את כל עולם החי, ובפרט כחיה ששרתה את האדם בעבודה, מלחמה ועוד, אך האדם לא השכיל לשמור גם עליו. עבודות הווידיאו מלוות בפסקול הקלטה אותנטית של קולות שבר של קרחונים נבקעים וקורסים מטה.
