את ספר השירה השני שלו, "אני אפס", מקדיש המשורר החיפאי אריה טרינקר לעובדי ההייטק, או כהגדרתו: "לעבדי ההייטק". טרינקר הוא יזם הייטק, קצין בכיר במילואים, מפתח תוכנה וממציא בנשמתו. בהיותו חייל בסדיר השתתף במלחמות ששת הימים וההתשה ובפעולת כארמה בירדן. כקצין מילואים בשריון השתתף במלחמות יום הכיפורים ולבנון הראשונה. הוא בוגר הטכניון בחיפה, עסק בפיתוח מערכות תוכנה; הוביל פיתוח ושיווק פרויקטים גדולים; עבד ברפאל במשך כ-30 שנה בפיתוח תוכנה ובניהול פרויקטים ושימש מנהל הפיתוח העסקי של רפאל; הקים וניהל עם שותפים שתי חברות סטארט-אפ.
"עולם העבודה הוא עולם קשה ואכזר גם לאנשי הייטק", הוא אומר, "אנחנו מבלים בעבודה את רוב שעות הערנות, גם כשמקום העבודה מתיש וקודר. רבים מרגישים חנוקים אבל נשארים באותו מפעל או משרד".
מה לאיש מחשבים ולשירה?
"אני לא יודע מה זה 'איש מחשבים'. בדור שלי הייתה 'הסללה' ברורה לרכוש מקצוע מיד אחרי סיום השירות הצבאי, כדי שאפשר יהיה להתפרנס כראוי. בעורפנו נשפו אז ללא מילים ההורים, שכמו רבים מבני דורם לא זכו לכך או שרכשו מקצוע, והכל נקטע באיבו. שירה אצלי היא מעיין נובע, צורך וכישרון טבעי. התחלתי לכתוב הרבה לפני שהפכתי לאיש מחשבים. השירה מהווה עבורי כלי ביטוי ואמנות. תמיד הרגשתי ששירה כדרך ביטוי אינה תלויה במקצועו, במעמדו או במינו של המשורר. אולי יש כאן גם גנטיקה, כי גם אחותי בחרה בספרות. היא תרגמה עשרות ספרי ספרות יפה".
עטיפת הספר "אני אפס" (צילום: יח"צ)
יש קווי דמיון בין תכנות לכתיבת שירה?
"תכנות ושירה הם תאומים ושניהם אמנות של מילים. בשירה יש סגנונות שונים, ובתכנות יש שפות ומערכות הפעלה. גם בשירה וגם בתכנות הסינטקס, המבנה התחבירי, צריך להיות מדויק ללא שגיאות. בתכנות שגיאה בסינטקס תפיל את המערכת, ואילו בשירה שגיאה בסינטקס תפיל את השיר ואת משמעותו. למרות שתכנות הוא דיסציפלינה הנדסית, יש בו הרבה יצירתיות וסוג של אמנות. גם בין אנשי התוכנה יש כוכבים שיש להם את זה ואחרים שסוחבים את היום יום".
הוא החל לכתוב בשנות ה-20 לחייו, אחרי מלחמת יום הכיפורים. השילוב של הדי מלחמה עם משברי אהבה ואכזבה הוציא ממנו מבול של שירים. הוא מודה כי אין לוחם שעבר מלחמה או מבצעים צבאיים ואין לו איזשהו סוג של טראומה, על אחת כמה וכמה מי שחווה כמה מלחמות. לטראומות יש מנעד רחב והן תלויות באישיות של הלוחם, במצבו האישי, בתפקידו, בסיטואציות שהוא נקלע אליהן ובגורמים נוספים. הוא לא כתב שירה כדי להוציא אותה לאור, ובמשך שנים לא שיתף אף אחד במה שהצטבר לו במגירה. כתיבת שירה בשבילו הייתה פורקן.
"אני אפס" הוא ספר שיריו השני (ספרי ניב הוצאה לאור, עורך: יקיר בן משה). השם של הספר ניתן לו על פי שיר הנושא "אני אפס".
"אני אפס / בעולם / מלא אפסים / אחד / בעולם / מלא יחידים".
לדבריו, איש תוכנה הוא אדם אחד מול מחשב, שעובד ומתמודד לבדו עם התוכנה, גם כשהוא חבר בצוות. "בהיותו אחד ממיליונים כמוהו ירגיש לעתים – אני אפס, למרות שבלי תרומתו החברה לא תצליח להתרומם. במקביל, המחשב מבין רק שפת מכונה הכוללת בתים של 8 סיביות (ביט) – 0 או 1. מחסור או תקלה באחת הסיביות מפיל את התוכנה או המחשב. עולם העבודה הוא עולם קשה ואכזר, ולא רק לאנשי הייטק. בקריירה שלי היו שני מקומות עבודה שהחזקתי בהם מעמד פחות משנה לפני שהתפטרתי".
רוצים להישאר מעודכנים?
איזה מין אפס הוא?
"דרך השירים בספר אני מציג את עולמו של עובד ההייטק הישראלי. הספר פורש לפנינו מנעד רחב של סיטואציות, זיכרונות, רגעי שיממון, מועקה והצלחה; תוך מבט מקיף על המנהלים, עובדי הקבלן, המשרדים, בתי השימוש – מה שמקיף את עולם ההייטק בכלל ואת עולמו של העובד בפרט. לצד זה, כל עובד הוא יחיד ומיוחד עם עולם שלם מחוץ להייטק. יש בספר תובנות ורגעי חסד אודות הטבע ובעלי החיים, חום הבית ומנעמי הארוחות; זעם על הפוליטיקה וקשיי הכרך ומחשבות על הזמן החולף".
אריה טרינקר על גדות תעלת סואץ, 1973 (צילום: אלבום פרטי)
טרינקר, תושב חיפה ונשוי לרעיה, אמנית ועובדת סוציאלית, אב לשלושה ילדים וסבא לארבעה נכדים. "ערב קיץ רך", ספרו הראשון, יצא לאור בשנת 2016 (הוצאת פרדס), והוא כולל שירי אהבה, תשוקה ומכאוב. הכתיבה עבורו היא צורך חשוב: "אינני דברן וזו דרכי להביע את עצמי. במשך כל השנים שבהן הייתי מנהל בהייטק וקצין בכיר בצבא כתבתי לעצמי וחשפתי רק לבני משפחתי. התחלתי לכתוב שירי אהבה ואכזבה הרבה לפני שהכרתי את רעייתי, חברתי ואהבתי זה 43 שנים. לצד זה אין גבר שלא מפליג בדמיונו. יש ימים שבהם אני כותב ברצף יום יום, ובשגרה אני משרבט על דף משפטים שעולים במוחי. לפעמים אני חוזר אליהם והופך לשיר, ולעיתים הם נשארים יתומים על הדף. לפעמים יש הפסקות ארוכות ויש שירים שמבליחים לפתע בתודעה".
