תמר אופיר גדלה בבית דתי שומר מצוות והתחנכה על ברכי הציונות הדתית בכל המסגרות הלימודיות- הגן, בתי הספר, האולפנה ותנועת הנוער בני עקיבא. למרות החיבור לדת, הערכים שעליה גדלה והקהילה השמרנית אשר עטפה אותה, עולם המוזיקה בער בה מילדות. אופיר, חיפאית בת 24, החלה לכתוב שירים כבר מגיל 13, ובערך מאותו הזמן הבינה שזה מה שהיא רוצה לעשות בחיים. שנה מאוחר יותר, כשהיתה בת 14, היא הכירה את אורי זק שעובד בין היתר עם מירי מסיקה, רוני דלומי ודני רובס, והוא הפך למנטור שלה. ממנו היא שאבה כוחות לצאת מאזור הנוחות שלה, להגשים את החלום ולשחות נגד הזרם למרות מה שכולם סביבה חשבו.
"אף פעם לא הסתרתי בבית את כתיבת השירים ואת האהבה למוזיקה", היא אומרת, "גדלתי בבית מוזיקלי מאוד ואף פעם לא הרגשתי צורך להחביא את זה. כן, בהתחלה הסתרתי מהסביבה הקרובה את כתיבת השירים, פשוט כי כמו כל נערה בגילי זה הרגיש לי חלום רחוק ולא קשור לחיי היומיום שהכרתי".
עם משפחה ליברלית ותומכת שעזרה לה להגשים את חלומותיה נבחנה אופיר ללהקה צבאית, וכך העבירה את השירות. שם היא נפתחה לעולם החילוני והרגישה שלגמרי מצאה את המקום שלה. היתה זו הפעם הראשונה שהיא חוותה תחושת שייכות על מלא – ללא איסורים לשיר בפני קהל גברי בגלל היותה אשה.
"המשפחה והחברים הקרובים תמיד תמכו ביצירה שלי ואהבו אותה", היא מספרת, "באולפנה נתקלתי לפעמים בתגובות לא כל כך נעימות לקראת הגיוס שלי ללהקה צבאית, אבל למדתי לא להקשיב לקולות רקע. היתה לי את התמיכה המלאה מהמשפחה שלי, וזה הספיק לי".
רוצים להישאר מעודכנים?
לאחר השחרור התמודדה אופיר עם טלטלות לא פשוטות. אמה עברה אירוע מוחי והחלימה, מגיפת הקורונה גרמה לפסק זמן ארוך ביצירה, והיא נשאבה אל תוך תקופה חשוכה של דיכאון וחרדה. במשך כמה חודשים לא הצליחה אופיר לצאת מהבית, טופלה בתרופות ובשיחות עם מטפלים מקצועיים, וסבלה מכאבי בטן קשים שנבעו מלחץ נפשי שהוביל להפרעות אכילה.
"תמיד הייתי ילדה שמנמנה", היא מספרת בפתיחות, "כבר כתלמידה בבית הספר היסודי אני זוכרת את עצמי מתעסקת בדיאטות, ובשלב מסוים הייתי גם מרעיבה את עצמי. מגיל צעיר אני סובלת בגלל דימוי גוף נמוך ושנאה לגוף שלי. אני מטופלת אצל פסיכולוגית, ואנחנו מדברות ועובדות על זה, אבל זה משהו שנמצא במוח מגיל אפס וקשה לנתק אותו".
לאחר תהליך וטיפולים נכונים, לאט לאט הכל חזר לשגרה, וכיום נמצאת אופיר במקום יציב וחזק יותר בקריירה המוזיקלית שלה. היא עברה לתל אביב כדי להיות קרובה למרכז העניינים, אך תמיד תלווה אותה התחושה שהיא חיה בין שני עולמות – העולם החילוני והבית בחיפה, על כל מה שמשתמע ממנו מבחינת מסורת ודת. היא מגדירה זאת הכי טוב: "זה לחיות על התפר. כל צד חושב שאתה לא מספיק בשבילו".
היא כבר הספיקה להוציא שני סינגלים שאותם כתבה והלחינה לעצמה – "כבר שבוע" ו"כמו סופה" – שאיתם הספיקה להופיע במספר מקומות. היא כתבה לזמרת ולארי חמאתי שני שירים והן אף הופיעו ביחד, הלחינה ללהקת שלווה ולמרים פרץ, והיא כבר מתכננת על השיר הבא בדרכה להיות הכוכבת הגדולה מחיפה.
לשם את שואפת?
"מאז שאני זוכרת את עצמי אני שרה. הבית שלי תמיד היה מוזיקלי. כל החיים והזיכרונות הביתיים שלי קשורים בשירים. כל שישי בערב, אחרי ארוחת שבת, יושבים עם ספרי שירה ושרים שעות מוזיקה ישראלית. גדלתי על האמנים הכי ישראליים, זה חלק מהמסורת של הבית שלי. היו לנו דיסקים של נעמי שמר, יהורם גאון, מתי כספי וגם מוזיקה ים תוכנית. בילדות היינו שומעים המון שרית חדד ואייל גולן, והבית היה מלא במוזיקה ישראלית מכל הגוונים והזמנים. זה כל הזמן היה נוכח. במהלך השנים זה התפתח אצלי מעבר לשירה – לרצון ליצור בעצמי. אני מושפעת מכל האמנים הטובים והמוכשרים שגדלתי עליהם, והקהל ששומע את השירים ומגיע להופעות תמיד אומר שאני מזכירה את המוזיקה הטובה של פעם – נוסטלגית וישראלית. מבחינתי זו מחמאה ענקית".
תמר אופיר (צילום: יח"צ)
