"מילים מילים" הוא שמה של תערוכה קבוצתית חדשה במקום לשירה ברחוב סירקין בשוק תלפיות, שתיפתח ביום שישי בשעה 12:00. את התערוכה אצרה שולמית וינשטיין ישראל, ויוצגו בה עבודות של 20 אמני הדפס מקהילת ההדפס הישראלית.
התערוכה בוחנת ומציגה את החיבורים השונים בין יצירות ההדפס האמנותי הידני לעולם המילולי. אמני ההדפס מציגים קשרים שונים בין הסיפור, השירה והמילה לבין הדימוי, הצבע והצורה. לעתים הטקסט הופך לטקסטורה והאות לצורה. מילים, שירה וסיפור מקבלים דימויים בעולם החזותי, כאשר לפעמים הדימוי הוא פרשנות רגשית חדשה של הטקסט, ולפעמים סוגות האמנות מתאחדות וחוצות גבולות. אמנים רבים מוצאים את דרכם אל כתיבה ושירה, ומשוררים לא מעטים יוצרים יצירה חזותית. יש בין שני העולמות קשר ארוך שנים הנובע מהדמיון ביניהן. השירה הממעיטה במילים ואשר משתמשת בשפה ציורית, קרובה במידה רבה לעולם האמנות החזותי שמציג דימוי וצבע ואשר מדבר ללא מילים.
בין העבודות ניתן למצוא את "תעופה דיאדית" – הדפס רשת על דפי אטלס של דפנה מרקמן סימנס, שהיא אמנית ומטפלת באמנות המתמחה בין השאר בפסיכותרפיה באמנות הורה-ילד. המילה דיאדה פירושה זוג. בעולם הטיפול, המונח טיפול דיאדי מתייחס לטיפול בקשר בין הורה לילד וביחסים ביניהם. הזוג בהדפס, אולי אמא וילד או ילדה, מעופף מעל האדמה, אדמת העולם, דפי האטלס. הם אינם אבודים ומנותקים אלא יש ביניהם מוט מחבר. המילים והטקסט של האטלס, כמו גם ההרים והגאיות המתגלים בתוך הגוף, משחקים בין הטופוגרפיה לטיפוגרפיה, והן המצע וחומר הגלם ביצירה.
רוצים להישאר מעודכנים?
עבודה מעניינת אחרת היא של שיר לייזר המציגה את ההדפס "שם-מים" בהשראת שיר בשם "אני מים" שאותו היא כתבה ושרה. זהו תחריט ואקווטינטה בגווני המים הכחולים. לייזר לייזר היא אמנית הדפס שעוסקת בנושאי גוף, תנועה והקפאת תנועה, ריקוד ומצבי גוף משתנים, , וכן כותבת שירה ושרה. נראה כי האשה ההריונית מביטה אל המים, וההשתקפות מולה נראית כדמות אחרת במקצת, אולי הדמות שהיא רוצה להיות, זו הצוללת בין הגלים. האשה בשיר ובהדפס רוצה לחזור להיות מים, גשם, טיפה ודמעה, להיות המים שהם חלק ממעגל החיים כפי שהיתה ברחם, לחזור למקום בטוח. במילות השיר היא מוצאת במים נחמה: "לפעמים אני רוצה / להתכסות במים / הרחק הרחק מהחוף".
"שם-מים", תחריט ואקווטינטה של שיר לייזר
גלעד תדמור מציג זוג תחריטים עם דמותו של פדריקו גרסיה לורקה. יש בעבודתו כאב ואירוניה, כאשר בקו רגיש הוא מציג בתחריט אחד את לורקה קופץ באושר ובשני מכריז כי "כל צעד שאנחנו צועדים על פני האדמה מביא אותנו לעולם חדש". לורקה חי חיים מלאי יצירה, עד ליום רציחתו. הוא היה משורר, מחזאי ובמאי תיאטרון, ונחשב היום לאחד מהאמנים הגדולים של ספרד המודרנית. לורקה נרצח על ידי כיתת יורים במלחמת האזרחים בספרד ונאסר להזכיר את שמו ויצירתו. הוא נרצח מכיוון שהיה סוציאליסט והומוסקסואל.
בהדפס המשי "מתחת לעור" של יעל שיה נראית ערימת כיסאות כתר פלסטיק – דימוי ישראלי מאוד שמתחבר אצל כל אחד לאירועים אחרים בחיים. שיה היא מאיירת ומחברת ספר הביכורים "מתחת לעור", והדימוי שהיא מציגה בתערוכה הוא הכריכה לספר שכתבה – קובץ סיפורים קצרים המתעדים את החוויה האישית שלה כבת יחידה המתמודדת עם האובדן של הוריה. דימוי הכיסאות הוא מטאפורה לרגע שבו המסיבה נגמרת ומתחילה ההתמודדות האמיתית עם החיים – נקודה החלטה קריטית אם לפרק את הערימה, לסדר את הכיסאות שוב במעגל ולזמן אליה מעגל תומך, או להשאיר את הכיסאות זה מעל זה ולהתכנס בחזרה לעצבות. הצבע הוורוד האופטימי מרמז יותר מכל על ההחלטות האמיצות של האמנית.
אמנים נוספים המשתתפים בתערוכה הם שרית לילה האס, תמיר קהילה, ורד אליעזרי גנשרוא, שחר סיון, שלו גיל, יעל שוורץ, אלינור רותם, איריס סמליאן, טליה בן אבו, אילת גנוסר כהן, רונית זרעוני, יעל קמה, עידו לשם, יעל קוטלר קלדרון, ליאב שופן ודנה ניצני.
מקום של שירה, רחוב סירקין 5. התערוכה תיפתח ביום שישי, 3 במרץ, בשעה 12:00, ותינעל ב-30 באפריל. המקום פתוח בימים ראשון-חמישי בשעות 14:00-9:00. הכניסה חופשית. בפתיחה יתקיים יריד מכירת הדפסים של אמנים נוספים לצד מכירת ספרי שירה.
