ההצגה המעוטרת "הנשיקה" של המחזאית טובה רוגל, בבימויה של שרה אגמון ובביצועו של רסאן אשקר, תגיע לבית הגפן ב-11 באוקטובר. "הנשיקה" היא הזוכה בפרס ההצגה הטובה ביותר על שם נסים עזיקרי ז"ל בתיאטרונטו 2023 מיסודו של יעקב אגמון, והיא מוכיחה שוב את הכוח שיש לשחקן יחיד על במה חשופה.
בנימוקי השופטים – היוצרות נינה קוטלר וסמירה סרייה, סמנכ"ל תיאטרון יפו רביד סביל והמחזאי מוטי לרנר – נכתב כי "אשקר מצליח לגלם דמות של משורר אסיר, חריג ומוקצה, ברוך, ברגישות, בעדינות ובעוצמה, ומתוך הזדהות עמוקה עם האיש ועם סבלו, ולאפשר לנו היכרות עם אהבה בלתי אפשרית בעוצמה הגובלת בטירוף. אשקר מצליח לגלם את הדמות הגדולה, המסורבלת והמאיימת באופן החושף את שבריריותה של נפשו המיוסרת, ומאפשר לצופה להתחבר אליו ולחוש אותו. הוא ממחיש את יצר החיים העצום של הדמות על אף החרב המונפת מעל ראשה. על כך מגיע לו הפרס הראשון".
רוגל: "המשורר 'אדם כמוני', כך קוראים לו, לא חווה מעולם אהבה ולא טעמהּ של נשיקה. בנדודיו הוא פגש עלמה זכה ויפה שהצילה אותו מרודפיו, אך לא זכה לאהבתה. מותה הטיל עליו צל של אשמה 30 שנה לאחר מותה, כולל אשמה ברצח נשים נוספות, ונגזר עליו גזר דין מוות. הוא נאבק על חפותו, מול הצורך האינסופי באהבה ושואל 'איזה טעם יש לנשיקה? כמו של עגבנייה? קראתי בספרים שנשיקה היא אושר בטעם מתוק. פֶּה אֶל פֶּה זה אושר בטעם מתוק? מה מרגישים אחרי זה? צימאון? געגוע? פחד? תאוות רצח?'".
רוצים להישאר מעודכנים?
גילה אלמגור, אלמנתו של אגמון כתבה על "הנשיקה": "שמחתי שיכולתי להגיע, נהניתי כל כך, לא הייתי סולחת לעצמי אם הייתי מחמיצה את החוויה שלה זכיתי. אשקר הוא שחקן נהדר עם נתונים נפלאים – יפה תואר, קול נפלא ונוכחות ששחקן צריך להתפלל שתהיה לו. כל אלה, נוסף על האינטליגנציה ועל הרגישות שהוא ניחן בהן, הופכים את הצפייה בהצגה לחוויה נדירה. אני מודה לו על כך. הצגת יחיד שהיא תיאטרון נטו, בלי רעש וצלצולים, שחקן אחד על בימה ריקה שמביא עולם ומלואו. מי שלא מגיע – הפסד גדול שלו".
המבקר יצחק לאור כתב: "אחד מהדברים שהרתיעו אותי תמיד בתיאטרון, חוץ ממשחק גרוע, היה מונודרמה. אני יכול להסביר, אבל ההסבר היחיד שאני מוצא הוא מה שהסכמנו, חנוך לוין (אף הוא לא אהב את הז'אנר) ואני, 'לא מחכים לאף אחד שייכנס פתאום'. והנה, שיניתי ממנהגי והלכתי לתיאטרון לראות את 'הנשיקה'. מה אומר? שגיתי כנראה כל השנים. לא היה רגע משעמם בהצגה הזאת, ויעיד הקהל המחושמל. לא סתם זכתה ההצגה בפרס הראשון בתיאטרונטו. אף גברת לא הוציאה סוכרייה מהצלופן המרשרש אחרי רבע שעה (מכירים? למה זה תמיד אחרי רבע שעה? למה רק נשים? טוב, יש גם גברים? בסדר). בחזרה ל'הנשיקה' – בתא הכלא יושב המשורר 'אדם כמוני'. אף פעם בחייו לא זכה להתנשק, לקבל ולתת נשיקה. הוא לא יודע מה הטעם, והוא יושב בכלא על רצח אשה שהתאהב בה, ואין לנו מושג אם באמת רצח אותה או לא. גם אין לנו מושג כמה זמן באמת יושב הוא בתא, ואם זהו באמת תא כלא או מין הסתגרות שלו. למה אין לנו מושג? כי הטקסט הזה נכתב לשחקן גדול, וההפקה הזאת זכתה לא רק לטקסט כזה המאפשר לשחקן לגלות את מלוא כישרונו, ולבמאית להפוך תיאטרון של שחקן אחד לחיזיון מרתק. הסיטואציה משתנה כל הזמן, בלי פעלולים ושטיקים. אשקר, אדם כמוני, הוא שחקן ענק, ענק, והיכולת שלו להעביר אותנו ביחד איתו את המטמורפוזות בתא היא כבירה".
"הנשיקה", בית הגפן. רביעי, 11 באוקטובר, שעה 20:00. ההצגה בשפה העברית.
