אורי קלאוזנר (55) הוא אחד משחקני הקולנוע המוערכים בעשורים האחרונים בארץ. הוא חלק קבוע מהקאסט של סרטי האיכות המופקים בארץ, משתתף בסדרות טלוויזיה, מביים בעצמו ומנחה סדנאות של טכניקות משחק למגזר העסקי. את כל זה הוא עושה מבסיס מושבו בחיפה — בחירה לא שגרתית לכוכב מסדר הגודל שלו. שוחחנו איתו בניסיון לגלות איך העיר משתלבת בביוגרפיה ובתהליך היצירה שלו.
קלאוזנר, ספר קצת על עצמך.
“אני בן מושב שאר ישוב למרגלות החרמון, בעל תואר ראשון ושני אוניברסיטת תל אביב, עוסק במשחק בקולנוע ובטלוויזיה ומעביר סדנת טכניקות במשחק לשימוש במגזר העסקי. לפני 20 שנה הגעתי לחיפה בעקבות אשתי והחלטנו להקים כאן את ביתנו. חיתן אותנו הרב שאר ישוב הכהן ז”ל, נולדו לנו כאן שלושה ילדים, ואנחנו מגדלים אותם פה. אני אוהב אותם, את אשתי ואת חיפה. בדיעבד זאת אחת מההחלטות המוצלחות ביותר שעשיתי”.
כל כך טוב פה?
“כן, ובגדול. לדעתי זה עניין של פרספקטיבה. חיפה היא מקום נפלא להקים בו משפחה, יש כאן מערכות חינוך מצוינות, תעשיות הייטק ולואוטק מפותחות ומשגשגות, חוף ים מטופח ונגיש, וכמובן יערות הכרמל. יש אוניברסיטאות ומוסדות לימוד להשכלה גבוהה, העיר מטופחת ומשדרגת את עצמה באופן שוטף, יש מרכזי תרבות פעילים, יש מוקדי תיירות ויש פסטיבל סרטים בכל שנה. עם מנכ”ל אתו”ס החדש יגאל זאבי, שהוא בהחלט מתנה ואיש ביצוע מרשים, כל זה רק יכול להמריא”.
נכנסנו לשנת בחירות. אז מה, שוב יונה יהב? צעירים עוזבים, זיהום אוויר, ארנונה גבוהה.
“יש גם צעירים שבאים ומיכל האמוניה טופל. אני לא עובד עירייה בצורה ישירה או עקיפה, כך שהדיאגנוזה שלי היא חפה מכל אינטרס ומגיעה דרך פריזמה סובייקטיבית. באופן כללי אני בעד הגבלת כהונה לשתי קדנציות לראשי עיר ובעד להעביר את הלפיד לדור חדש. ראיתי שיש מועמדים מצוינים, צעירים ומוכשרים כמו ניר שובר, דוד עציוני, וד"ר עינת קליש רותם שכל אחד מהם ראוי, כך שהעתיד נראה מצוין. אבל אי אפשר שלא להתפעל מהעשייה המדהימה של יהב. הדר והעיר התחתית עברו שיקום לאחר שנים רבות של הזנחה והפכו למקומות מטופחים ותוססים עם בתי קפה ועם מועדוני תרבות, יש נמל חדש בפתח, בתי מלון חדשים, שכונות חדשות וחברות חדשות שמתמקמות באזור מת”מ. האיש הוא עתיר זכויות וכולנו חבים לו תודה”.
שחקן בסדר גודל כמו שלך, שהוגדר על ידי מבקרי הקולנוע כשחקן הטוב בישראל – מה אתה עושה פה? אפשר להתפרנס בחיפה?
“מפרגנים לי בתעשייה וזה כיף להרגיש מוערך, אבל סדר העדיפויות שלי הוא ברור מאוד – קודם משפחה ואחר כך יצירה, מה גם שהמסגרת המשפחתית מגדירה ומקנה לי את החופש היצירתי. הצילומים לרוב הם באתרים שונים ברחבי הארץ, כך שמקום המגורים הגיאוגרפי הוא חסר חשיבות. ברור לי שלתל אביבים זה נראה מוזר מאוד. אני זוכר שבסוף הצילומים של ‘מר באום’ אסי דיין ז”ל נקרע מצחוק ואמר לי ‘תיזהר לא להעיר שם אף אחד’. זה משפט שחרות לי במרתפי התודעה. מנגד התמזל מזלי לעבוד כמה פעמים עם יוצרים חיפאים כמו למשל עמוס גיתאי על הסרטים ‘קדוש’, ‘כיפור’ ו’עלילה’, כשעיקר החזרות והמפגשים התקיימו בבתים בחיפה; אלעד קידן, חיפאי לשעבר שמשפחתו עדיין מתגוררת בחיפה, בסרט ‘היורד למעלה’ שצולם כולו בחיפה; שי כנות, חיפאי לשעבר שגם משפחתו מתגוררת בחיפה, על הסדרות ‘תיק סגור’ ו’הבורר’; ועוד חיפאים רבים וטובים. את הסדנאות של טכניקות במשחק למגזר העסקי וחדשנות מהסרטים אני מעביר ברחבי הארץ לסטרט אפים ולגופים פרטיים וממסדיים, ואני נהנה מאוד”.
אורי קלאוזנר
רוצים להישאר מעודכנים?
חדשנות? מגזר עסקי? יש לך רקע בזה?
“לפני כמה שנים, רעיון לפרויקט של שותפי ושלי זכה בתחרות העולמית לממציאים בג’נבה במקום השני, ומשם נסחפתי למסע מרתק מרעיון למוצר, להקמת חברה, לפגישות ללא סוף, לפרזנטציות לגיוסים, לתוכניות עסקיות, אסטרטגיות שיווקיות וכו’. מצאתי את עצמי מעצב בכל פעם מחדש את הדמות שלי, את האביזרים ואת הטקסטים ביחס למטרות הפגישה. משם הגיע הרעיון לפיתוח הסדנה שיש בה שילוב של טכניקות מעולם המשחק עם הצורך העסקי. כשהכסף יוצא מהכיס שלך אתה לומד מהר מאוד. לגבי חדשנות מהסרטים – מרתק לראות רעיונות רבים שהופיעו בסרטי מדע בדיוני לפני שנים רבות והפכו למוצרים. קולנוע הוא אחד מהמקורות לרעיונות חדשניים בתחומים כמו הנדסה גנטית, ביוטכנולוגיה, רובוטיקה, חלל ורפואה. כמובן שיש מקורות נוספים להשראה ולזיהוי צרכים ובעיות עתידיות, אבל קשה יותר ויותר להתחרות עם תאגידים בעלי הון שעוסקים במחקר ופיתוח. הרעיון הוא אחוז קטן מאוד מסיפור ההצלחה”.
חיפה משמשת לך כמקור השראה?
“כן. התמזל מזלי ובמסגרת לימודי התואר השני באוניברסיטת תל אביב נרשמתי לקורס של פרופ' מיכל פרידמן — אינטלקטואלית מבריקה ומקסימה שהצליחה לנסח רעיונות מופשטים ומורכבים באופן בהיר, פשוט וחווייתי. זה היה הקורס הכי מעניין בכל הפקולטה. רק בשבילו היה שווה ללמוד שם בגלות. עם השנים התברר לי שהיא חיפאית. יום אחד יצא לי לפגוש אותה במקרה בפסטיבל חיפה. רציתי לספר לה על הטכניקות במשחק, על הרצאה מול קהל ועל התמודדות עם חרדות, אבל התרגשתי מאוד ובעיקר גמגמתי. בכל זאת, המורה שלי”.
שמן
כתבת איכות