העבודה "סבאח אל-וורד" של בעז נוי
העבודה "סבאח אל-וורד" של בעז נוי

חיפה מאפשרת

פורסם בתאריך: 27.1.18 17:44

בניגוד למצופה, אין כל רע בקורטוב של שמרנות ליצירת סביבה אינטלקטואלית עשירה בגירויים שמעודדת לעשות אמנות. דווקא הסירוב העיקש של המנטליות החיפאית לשינוי מחולל לפעמים תגובת נגד יצירתית, חשיבה מקורית ורעב לאלטרנטיבה. הרעב האינטלקטואלי הזה הוא טוב ליצירה הרבה יותר מאשר השובע הבורגני, והוא קיים ונוכח בחיפה היום.

משהו צומח וגדל בחיפה בשנים האחרונות, ולשמחתי אני גדל לצדו. הוואקום התרבותי שנשאר בעיר הריקה אחרי עזיבה של צעיריה (היהודים) ואחרי מלחמה או שתיים, התגלה לפתע כמזמין, כמאפשר וכמחולל יצירה. אל תוך הריק המגניב הזה הגיעה רוח חדשה. יחסי השכנות האלגנטית אך המרוחקת והצבועה משהו של פעם מתחלפים ברב קיום אדג’י ואלטרנטיבי, וקהילות מקומיות מתגוונות ומתבססות. אבל לכולן יש בסיס שמרני.

הסצינה האוונגרדית ערבית-פלסטינית עולה לצד ולמרות השמרנות של החברה הערבית והזיקה שלה למסורת. יצירה עם אוריינטציה רוסית הארדקור מתקיימת דווקא לצד התבדלות וסגירות של התרבות הרוסית. וגם אני באופן אישי, ישראלי אשכנזי יליד חיפה, מחבק את השמרנות בשתי ידיים. כי כל עוד החנות מעדני סואידן קיימת כבר 100 שנה (שתהיה בריאה לעוד 100), ויש עדיין ריח של נמל ושל קפה שחור בעיר התחתית, ורחוב התשבי ושדרות הצבי עדיין במקום – אני יכול לעשות בלגן ולצייר בטירוף בסטודיו, להקיז דם וגם לשים אצבע בעין של השלווה החיפאית המדומה.

 

בעז נוי

בעז נוי

 

 

אנחנו חיים בתקופה שבה החובה המוסרית שלנו היא לחגוג את הפערים ואת ההבדלים התרבותיים של החברה שלנו, וליהנות מהם מבלי לפחד מפני איבוד הזהות המובחנת של כל קהילה. ממילא כולם נפגשים בסוף בים או בטיילת.
אולי זהו סוד השפיות? אולי זוהי דוגמה לקיום טוב ומיטיב יותר בישראל? בכל מקרה, זה הג’וקר של חיפה.

מבחינת האמנות מאפשרת חיפה להיות בעובי הקורה של תהליך יצירתי, והחסרונות של העיר האנדרדוגית הופכים ליתרונות בולטים: היא פתוחה לעשייה, לרעיונות וליוזמות, יש פחות גירויים ויזואליים ובכלל (וזהו יתרון), יוקר המחיה מטריד אבל סביר יחסית, והסביבה היא מגניבה ותומכת, נטולת תחרות הרסנית. עדיין.

על אסכולה חיפאית באמנות קצת מוקדם לדבר (אולי הפירמידה תצליח לגבש זהות. בהצלחה להם), אבל להשקפתי יש ניצנים של משהו. כמו בשאר התחומים, גם האמנות הפלסטית נשארת עם זיקה ועם יחס למקורות שלה. פעמים רבות נמצא את הפעולה הפיזית ואת ערך העבודה מוטמעים באמנות בחיפה. זוהי עיר פועלים/ות גם באמנות — מחוספסת יותר, נגישה יותר וקרובה יותר לחיים, עם פחות דקורטיביזם סטרילי ומרוחק. חיפה והנמל שלה הם נוכחים מאוד. הציירים והציירות מתלכלכים; הג’סטות הן נדיבות יותר (כיאה למדיום); הפסלים והפסלות מזיעים, מועכים וחותכים בבשר יותר; הצלמים, בזיקה למסורת הצילום, לא שוכחים מאיפה הכל התחיל; והמשוררות? מוכיחות בשער. כמו שצריך.

בקיצור, אמנים חיים פה די טוב. מה שיהיה יהיה. לעבודה.

 

הכותב הוא צייר ומנהל גלריה שער 3 לאמנות ברחוב שער פלמר

 

תגובות

אין תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר