במסגרת פסטיבל הקולנוע האיטלקי בישראל, "צ'ינמה איטליה 2021", יוקרנו במהלך החודש בסינמטק חיפה 12 סרטים, המייצגים את מיטב העשייה הקולנועית העכשווית לצד קלאסיקה על-זמנית. תוכנית הפסטיבל מורכבת מאסופת סרטים מכל גוני הקשת – דרמת מוסר כבדת משקל, סרט אימה אינטליגנטי, עיבוד לנובלה של סופר נערץ, סאטירה חברתית פרועה, קולנוע חברתי, ביוגרפיה של אמן אקסצנטרי וסרט נוער על תרבות הרשתות החברתיות.
תוכנית הקולנוע העכשווי
הפסטיבל ייפתח עם הסרט הדרמטי מכה הגלים "לא תשנא", בבימויו של מאורו מאנצ'יני (סרטו הארוך הראשון), העוקב אחר חיבוטי הנפש שעוברים על מנתח יהודי מצליח, שהפקיר אל מותו פצוע תאונת דרכים לאחר שגילה שעל חזהו מקועקע בצלב קרס.
"תן לי ללכת" – סרט האימה הפסיכולוגית שנבחר לסגור את פסטיבל ונציה האחרון, המטלטל את הצופים בין הרציונלי לספיריטואלי, עשיר במחוות לסרטי אימה קודמים שעלילתם מתרחשת בוונציה.
הסרט "לא תשנא"
"קשרים" – סרטו של דניאלה לוקטי המנוסה שנבחר לפתיחה הרשמית של פסטיבל ונציה האחרון, מבוסס על ספרו ("שרוכים") של הסופר הנודע דומניקו סטרנונה. הסרט הוא סאגה משפחתית הומוריסטית ומרירה כיאה לקומדיה נוסח איטליה, העוקבת אחר המאמץ הסיזיפי לקיים משפחה מלוכדת לאורך עשורים ארוכים המקשים את הפרידה וההגשמה העצמית.
הקולנוע החברתי-פוליטי
"אסנדירה" – בבימויו של סלווטורה מרֵיאוּ, המתחיל בשריפה אחת שהעשן העולה ממנה אינו מצליח להסתיר את הטרגדיה של האי סרדיניה שנרמס לאבדות תחת קלגסי התיירות הקפיטליסטית.
"סיפורים רעים" – של האחים דמיאנו ופאביו דינוצ'נצו, הוא הדבר הקרוב ביותר לסרטיו הראשונים של ספייק לי, כשרומא של היום מחליפה את ברוקלין של שנות השמונים והתשעים. זכה בפרס העריכה הטובה ביותר באוסקר האיטלקי.
"התחבאתי!" – בבימוי ג'ורג'ו דיריטי, הוא ביוגרפיה על האמן אנטוניו ליגבואה הנחשב לאחד מגדולי הציור הנאיבי של המאה ה-20. את דמותו של האמן האקסצנטרי והלא בריא בנפשו, מגלם בווירטואוזיות מאופקת השחקן אליו ג'רמנו, שזכה בפרס דב הכסף לשחקן הטוב ביותר בפסטיבל ברלין. הסרט זכה במספר הפרסים הגדול ביותר בפרס דיוויד די (האוסקר האיטלקי), כולל בפרס הבימוי הטוב ביותר ובפרס הסרט הטוב ביותר.
"הורים נגד משפיענים" – סרט אקטואלי מתמיד שביימה מיקֶלָה אנדריאוצי, העוסק ביחסי אב אלמן ובתו המתבגרת המפנה עורף לאביה לטובת הרשתות החברתיות וחולמת להיות משפיענית. האב מגלה שהדרך הטובה ביותר להילחם בתופעה ולהחזיר לחיקו את בתו הוא להפוך בעצמו למשפיען אנטיגוניסט וידוען נערץ. ומי מתאים יותר לנהל את הדיגיטל של האב אם לא הבת הסוררת?
אקטואלי. "הורים נגד משפיענים"
רוצים להישאר מעודכנים?
הקולנוע הקלאסי
"כל האמת על לה דולצ'ה ויטה" – את החיבור אל הקלאסיקה המפוארת של הקולנוע האיטלקי יוצר בתוכנית הסרט התיעודי-דרמטי החדש בבימויו של ג'וזפה פדרסולי. הסרט עוקב אחר תהליך ההפקה של לה "דולצ'ה ויטה", סרטו פורץ הדרך של הבמאי המוערך פדריקו פליני, והפעם מהזווית של המפיק ג'וזפה אמטו, היחיד שהאמין בפרויקט ושילם על כך בממונו ובבריאותו.
"מוות בוונציה" – "צ'ינמה איטליה" מציין 50 שנה לצאתה לאקרנים של יצירת המופת של לוקינו ויסקונטי, האלגנטי שבבמאי הקולנוע האיטלקי, האיש שחי במאה ה-20 אך הבין וביכה את מותה של המאה ה-19, שהיה בן אצילים אך תמך באידיאולוגיה הקומוניסטית, קתולי באמונתו והומוסקסואל בהווייתו. תהיה זו גם הזדמנות להעריך מחדש את עמדתו המוסרית של הסרט, לקבל או להסתייג ממנה, וזאת בין השאר לאור הראיונות החושפניים של ביורן אנדרסן, שגילם בהיותו נער את תדיוס הצעיר, מושא תשוקתו הכבולה של גוסטב פון אשנבך, המלחין הגרמני שפוגש בו בבית המלון המפואר בחוף הלידו בוונציה של תחילת המאה ה-20.
מחווה לאטורה סקולה (2016-1931):
את הרטרוספקטיבה המסורתית מקדיש השנה הפסטיבל לבמאי האיטלקי האהוב אטורה סקולה. סקולה, שבטרם הפך לבמאי, כתב עשרות תסריטים לקומדיות נוסח איטליה, פיתח סגנון בימוי מובהק משל עצמו והוא חתום על כמה מיצירות המופת של הקולנוע האיטלקי בשנות ה-70 וה-80. מן התיאטרון שאב יותר מפעם את הרעיון של אחדות הזמן והמקום ולא מעט מסרטיו מתרחשים במקום אחד ו/או בזמן תחום. האידיאולוגיה השמאלנית ניכרת בסרטיו, והעלילה כורכת יחדיו אירועים פוליטיים וחיים פרטיים.
מבין סרטיו יוקרנו: "האם יצליחו גיבורינו למצוא את החבר שנעלם באופן מסתורי באפריקה?" (איטליה, 1974) ו"אהבנו כל כך" (איטליה, 1974).
את הפסטיבל מנהלים בצוותא רוני פלוס והמנהל אמנותי דני מוג'ה, בשיתוף המכון לתרבות איטליה בחיפה ועמותת ADAMAS איטליה-ישראל בחסות שגרירות איטליה בישראל.
