בימים אלו מתקיימת ברחובות שכונת הדר בחיפה תערוכה יוצאת דופן, אשר זמינה לציבור 24 שעות ביממה. זוהי התערוכה "חוֹגגוֹת" שמציגה את יצירותיהן של אמניות מקומיות על גבי לוחות מודעות עירוניים.
למה להציג אמנות ברחובות? כי זהו פורמט יצירתי שרלוונטי במיוחד לתקופת הסגרים, שבה המוזיאונים סגורים ויש צורך להמציא דרכים חדשות להצגת אמנות מחוץ למסך המחשב. וכך, לוחות המודעות העירוניים הופכים לגלריה אורבנית, שבה תושבי העיר מוזמנים לצרוך אמנות מקומית מגוונת באוויר הפתוח ובזמנם החופשי.
את התערוכה אוצרות ולריה גסלב ובסמה בדר במסגרת אירועי "החג של החגים" ובתמיכה של בית הגפן. גסלב היא אוצרת בוגרת אוניברסיטת קייפטאון שמתמחה באמנות חברתית במרחב הציבורי, ובדר היא אמנית רב תחומית שפעילה בשדה האמנות המקומי והבין לאומי בתחומי הפרפורמנס, הניו מדיה, הפיסול והציור. השתיים הכירו בשנת 2019 במסגרת עבודה חינוכית עם נוער בבית הגפן, והן חולקות את האמונה שלפיה תפקידם של אנשי אמנות בחברה הוא לגרום לאנשים לחשוב.
הצבת אמנות במקום המיועד לפרסום מבקשת להעשיר את החוויה העירונית ולהנכיח נשים ונשיות במרחב הציבורי. "התערוכה משמשת אמצעי לתיקון חוסר השוויון המגדרי ברחובות חיפה", אומרת גסלב, "שמות של רחובות ואמנות ציבורית מוקדשים באופן כמעט מוחלט לעשייה של גברים. באמצעות הנכחה חיובית של נשים ונשיות במרחב העירוני, אנחנו מחזקות את תחושת הבעלות וההכלה למגוון של נרטיבים".
הרעיון לתערוכה צמח מתוך "הפקולטה לנערות מהפכניות" – סדרת מפגשים במועדון הנוער הערבי-יהודי תכלס של בית הגפן. בוגרות הפקולטה – תיכוניסטיות שעוסקות במגדר ובאמנות חברתית – הן הגרעין של התערוכה.
רוצים להישאר מעודכנים?
שרון קלאוזנר סיימה השנה את לימודיה בבית הספר הריאלי. היא הכינה יותר מ-30 עבודות על מנת להציג בתערוכת הגמר במגמת אמנות, אך זו לא התקיימה בשל הקורונה. בחופשת חנוכה, כשקלאוזנר כבר היתה עסוקה בשנת שירות, היא זכתה להציג את העבודות שהכינה לתערוכת הגמר במסגרת אחרת – תערוכת חוצות עירונית – כאשר אחד מהאיורים הדיגיטליים שלה נבחר להיות חלק מתערוכת "חוגגות". האיור, שעוסק בסוגיות של דימוי גוף נשי, הודפס על פוסטר של 1.5X3 מטר ונתלה על לוח מודעות בהדר. "הרעיון שלי בעבודות הוא לחגוג את הגוף הנשי באשר הוא", היא אומרת, "תפקידן של הצבעוניות והפשטות הוא לפרק את הגוף מצבעים וממאפיינים אתניים כדי לראות את הגוף בפני עצמו".
לאמי סרנוף יש סיפור דומה של תערוכת גמר שעליה היא שקדה במסגרת סיום כיתה י"ב בבית הספר רעות. עבודות האמנות שלה הוצגו ליומיים בלבד בשל מגבלות הקורונה, וכעת מודבק אחד מהציורים שלה – בגובה של מטר וחצי – על לוח מחוץ למשביר לצרכן בפינת רחוב הרצל. "בפרויקט התמקדתי בגוף הנשי", היא מסבירה, "העבודות משלבות דימויים שכל אחד מהם מבטא נשיות ומה שעלול להתלוות אליה – דימוי גוף והסתכלות על עצמך, אבל גם קבלה וביטחון עצמי".
אסיל פריחאת הגישה לתערוכה שיר שכתבה. השיר נכתב בערבית ותורגם לשלוש שפות – עברית, אנגלית ורוסית. הוא נקרא "אני זו…" ומתאר באופן נוקב ורגיש אלימות מגדרית. המבקרים בתערוכה מתקשים להאמין שנערה בת 17 חיברה שיר בוגר כל כך בתוכן שלו ובסגנונו הספרותי.
מריאן פרחאת, תלמידת כיתה י"א בבית הספר נזירות נצרת, לומדת ציור באופן עצמאי באמצעות סרטונים. הציור שלה מוצג ברחוב שבתאי לוי. "התמונה מתארת אשה יפה שחיה חיים מלאים בחלומות, והשמים הם הגבול להגשמת החלומות על ידי לימודים גבוהים, עבודה, תחביבים, נוכחות וחופשיות ללבוש ולהתנהג כמו שהיא רוצה", היא אומרת, "ציירתי עננים מאחוריה כסמל לכך שהיא כבר עפה בשמים ומגשימה חלומות. האשה לבושה יפה, מאופרת ומטופחת, והיא מסמלת שהיא לבושה כמו שבא לה".
עבודה של מריאן פרחאת
נוגה יטח, בוגרת בית הספר תיכון קרית חיים, מציגה עבודה שמורכבת מסקיצות של חמש דמויות בפחם על נייר. "ניסיתי לבדוק מה מתעורר כשאני מציירת דמויות עם תכונות נשיות וגבריות ביחד, ולאן המוח מתרגם את זה", היא אומרת, "באופן די אינסטינקטיבי אנחנו עושות את החלוקה הזאת של אם אנחנו רואות אשה או גבר אפילו בדברים כמו ידיים, וניסיתי לראות כמה אני יכולה למתוח את זה".
אל הנערות המהפכניות הצטרפו חמש אמניות עכשוויות שמציגות את עבודותיהן בתערוכה – אנה לוקשבסקי, סמאח שחאדה, גראיס שאהין, שירן ספיר ורחל אניו.
ספיר היא מאיירת ומעצבת פנים שאיירה את עצמה אחרי שנלחמה על מנת להתקבל למועדון אגרוף למרות שתחילה סירבו לקבל אותה כי היא אשה. "זה איור ש'חוגג' את זה שזכיתי להתאגרף ולעשות את מה שאני אוהבת בזכות היותי אשה. אני גאה ונרגשת להציג את האיור הזה ולתת חלק קטן בנושא חשוב כל כך", היא אומרת.
לוקשבסקי מוצאת עניין רב ב"סבתות הרוסיות" של הדר. היא מצלמת אותן ומציירת פורטרטים לסדרה שבה יש כבר יותר מ-40 עבודות. ציוריה הוצגו במוזיאונים בארץ ובחו"ל, וזוהי הפעם הראשונה שבה ה"סבתות הרוסיות" מוצגות במרחב שבו הן תועדו – ברחובות הדר.
התערוכה תוצג עד 10 בינואר על לוחות מודעות ברחובות הלל 58, ארלוזורוב 65 ו-95, בלפור 19, שמריהו לוין פינת יונה, חסן שוקרי 2 ו-10, ושבתאי לוי 10 ו-21.
עבודה של רחל אניו
אדוה צוק
כל הכבוד לקליש ונעמה לזימי החלו לשים דגש על אומנות תרבותית ואיכותית לא נובורישית כמו בתקופה של ההוא שאישר את נמל המפלץ שהיה מקיים בידור המוני שבו אנשים השתכרו תחת כיפת השמים בעיר הבירה ובשמובחוץ.
תודה לאל שהפרשנו את הנהנתן הזה לפנסיה שהתייחס כמו שליט רומי וחילק לחם ושעשועים במקום תרבות ותפעול עירוני שוטף.
קשקושי מגדר חסרי תוחלת
בא לי להקיא כמה פוחיטיזציה ופמיניזציה כושלת.
כן את הישוב בחיפה וועד הדר הכרמל הנהיגו גברים
המורים בטכניקום ברובם היו גברים.
מה אצן רוצות לשכתב היסטוריה?
איזה עוול יש לתקן? מה בלבולי הביצים האלו?