ד"ר רחל מנדל, 51, נשואה ואם לשלושה ילדים
התמחות: רופאת נשים.
תפקיד: רופאה מומחית לגינקולוגיה ומיילדות (נשים). מנהלת מרכז בריאות האישה במרכז רפואי לין של כללית, ורופאה בכירה במחלקת נשים ויולדות במרכז רפואי כרמל.
רזומה: דוקטור מנדל החלה את דרכה האקדמית בפקולטה לביולוגיה בטכניון. בסיום התואר השני ולפני תחילת הדוקטורט בביולוגיה, החליטה לעשות שינוי וללמוד רפואה, והתקבלה ללימודים בטכניון. כשהייתה בת 25, אם לתינוקת, החלה את לימודי הרפואה, וזאת לצד עבודה בבית החולים רמב"ם כעובדת מעבדה. בסיום לימודי הרפואה, עשתה התמחות במחלקת נשים ויולדות בבית החולים רמב"ם ובסיום ההתמחות החלה לעבוד בבית החולים כרמל ובכללית.
מה הוביל אותך ללמוד רפואה?
"אני בכלל רציתי לעסוק באיכות הסביבה. התחלתי ללמוד הנדסה בטכניון וראיתי שלימודי ביולוגיה יותר מעניינים אותי. כשהתחלתי לעסוק במעבדה, כשחקרתי ופרסמתי, הבנתי שאנשים מענייניים אותי קצת יותר ממבחנות, והחלטתי לעשות שינוי. עשיתי רשימה של בעד ונגד, והבנתי שלימודי רפואה יכולים להתאים לי יותר. כך התחילה דרכי. זה היה כרעם ביום בהיר. אני עדיין אוהבת את העבודה במעבדה, אבל את האנשים יותר".
למה דווקא רפואת נשים?
"תמיד אמרתי שאני לא אלמד רפואת נשים, אבל השינוי הגיע כאשר ראיתי את הלידה הראשונה שלי כסטודנטית במחלקת נשים ברמב"ם. אני זוכרת שהתינוק הגיח לעולם וזה היה הרגע שבו הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, בניגוד למה שחשבתי. תמיד חשבתי להיות רופאת משפחה או ילדים, אבל ברגע שהייתי בחדר לידה, היה ברור לי שזה מה שאעשה. אני עדיין אוהבת את הרפואה בקהילה, ולכן אני עושה הרבה רפואת קהילה לצד בית החולים".
לאחרונה, רפואת הנשים עלתה לכותרות בהקשר לא ממש חיובי, ועלתה הטענה שאין מספיק רופאות נשים. מה את חושבת על כך?
"אני חושבת שהטענה הזו הייתה נכונה לתקופה שאני התחלתי לעבוד, ושהיום יש יותר רופאות נשים. לדעתי, צריך להיות ייצוג הולם משני המינים, ומי שהוא טוב הוא טוב. בכל מקצוע תמיד יש סרחים שצריך להוקיע, ולמצוא אותם בהתחלה ולא לתת להם להמשיך. לצערי, הם הכתימו את כל המקצוע ולא בצדק. טוב שנשים מדברות ומשתפות, ודברים שלא תקינים לא צריכים לקרות".
ברפואת נשים יש נגיעה לקורונה?
"מדובר במאבק לאומי, שנוגע לכל הצוותים הרפואיים. כרגע העומס עמו אנחנו מתמודדים נובע מכך שלא מעט רופאים וצוותים נמצאים בבידוד, דבר שמקשה ומצריך למצוא פתרונות. חלק מהדברים ניתן לדחות, אך את רוב המקרים אי אפשר, בעיקר אלו הקשורים להריון, ואנחנו מנסים להיות יצירתיים".
עם אילו קשיים את מתמודדת ביום יום?
"אני בעיקר אשת אולטרסאונד וזו ההתמחות העל שלי, והדבר הכי קשה שאליו לא התרגלתי הוא לבשר בשורה רעה. החל מממצא שאני רואה באולטרסאונד של אישה שמעיד על כך שיש לה גידול, ועד לממצא בעובר שהוא לא תקין. לבשר בשורה רעה לאנשים זה תמיד קשה מאוד ולוקח אנרגיות. זה דבר שתמיד הקשה עליי ותמיד יהיה לי קשה נפשית, במיוחד כשיש לי לא מעט דורות של מטופלות".
מה השתנה ברפואת הנשים, בשנים האחרונות?
"הרפואה הפכה להיות קצת יותר נשית, והנשים יודעות לבקש מה הן רוצות. לי זה היה ברור תמיד שאישה שאני בודקת תהיה מכוסה ותרגיש בנוח אצלי. עם השנים, הנשים באו ואמרו מה הן רוצות, וגם הרופאים שלא יחסו לכך חשיבות ולאו דווקא מכוונה רעה, אלא כי לא היו מודעים לזה, הבינו שצריך להיות מודעים לרצונות האישה. אני קודם כל אישה לפני שאני רופאה, ואני יודעת מה היה חשוב לי בבדיקה. היום רואים את האישה והרבה יותר קשובים לה, וזה מה שהשתנה מימי היותי חיילת להיותי רופאה היום".
מה את מאחלת ליום הרופא?
"קודם כל שתהיה שנה בריאה, שנצא מהמעגל הקשה של השנתיים האחרונות ושנחזור לשגרת חיים רגילה שאותה אנחנו אוהבים ואליה אנחנו רגילים. אני מאחלת למקצוע הרפואה להיות פתוח יותר, ושלא יהיו לנו מקרים כואבים. זה מקצוע רגיש ואנשים נותנים את כל אמונם ברופא. אנחנו מטפלים בסופו של דבר באנשים ולא רק במחלות“.
רוצים להישאר מעודכנים?
תוכן מקודם
