גם אם מיכל האמוניה מחשב את מסלול הסיום המפואר שלו, חשוב שנזכור כולנו שיש עוד מיכלים עם חומרים מסוכנים במפרץ ויש עוד הרבה מדי בעיות מורכבות ומסוכנות שעדיין לא טופלו. ענקית הדשנים הישראלית חיפה כימיקלים מחזיקה כבר 30 שנה את תושבי מטרופולין חיפה כשבויים של מערך ייבוא האמוניה, המסוכן בפני עצמו, ומהווה גם סיכון אסטרטגי וביטחוני. מחדל האמוניה המהדהד, שמתברר כעת בתקשורת ובבתי המשפט, חושף עד כמה הקשרים בין ההון של בעלי המפעל למוסדות השלטון הם אמיצים. הרשויות ביחד עם התעשייה הסתירו את העובדה שלא מדובר בייצור חיוני למשק. האמוניה, המשמשת את תעשיית הדשנים, מיועדת ברובה המכריע לייצוא.
דוגמה נוספת להתנהלות דומה היא של בתי הזיקוק, שלמרות שהם מחזיקים בתואר המפוקפק של המפעל המזהם במדינה כבר שנים, מאז שהחל המשרד להגנת הסביבה לדרג את רמת הזיהום של המפעלים בישראל, נוהגים אנשיו לטעון כי הזיהום שהוא פולט הופחת בעשרות אחוזים. כלומר גם אחרי הפחתה דרמטית מדובר בזיהום התעשייתי הגרוע בישראל. גם בז”ן מייצאים אחוז ניכר מהתוצרים שלהם. מה עוד משותף לשתי הענקיות הללו? הבעלים יושבים מעבר לים ומנהלים את הפעילות שלהם כאן באופן שערורייתי, תוך שהם מחזיקים בתושבי המטרופולין כבני ערובה. במקום שבו הם מתגוררים ספק אם הדבר היה מתאפשר על ידי הרגולציה. זה נכון לגבי עידן עופר בלונדון וגם לגבי האחים טראמפ בארצות הברית. אנחנו מדינת העולם השלישי שלהם, המקום שאליו דוחקים את הייצור המזיק והמסוכן שתוצריו כלל אינם מיועדים לתושבים שהוא מזיק להם ומסכן את חייהם.
קבוצות שונות של תושבים, מדענים וארגונים מאזור חיפה והקריות מנסות כבר שנים להביא את סיפור המפרץ אל סדר היום העירוני, האזורי והלאומי, לאחר שהבינו עד כמה הוא קטלני עבור התושבים. גם אני חלק מהם, ואני בסיפור הזה כבר יותר מ־15 שנה. במאבק שלנו לחשוף את המידע נתקלנו בפוליטיקה של הכסף שמצליחה לקנות אפילו את אנשי המדע, ובחומה הבצורה של התקשורת שעומדת רוב הזמן מנגד, מול התחלואה הגוברת והבלתי נסבלת. כשאני רואה כעת איך התגייסה שורה של פרופסורים מהטכניון בראש המאבק מול חיפה כימיקלים, אני יודעת שיש לנו סיכוי להצליח לרסן גם את בתי הזיקוק.
אני אופטימית, כי הסיפור המסובך והעצוב של החומרים המסוכנים במפרץ חיפה, על מכלול הסיכונים של התעשייה המזהמת שמאכלסת אותו, מחלחל סוף סוף אל התודעה הציבורית. התקשורת התל אביבית, שעד כה הותירה את הנושא המורכב והסבוך הזה בידי הרשויות המקומיות האדישות והתעשייה האינטרסנטית, מתחילה להתעורר. גם התושבים. גם הנוער. זה לא יקרה מעצמו. דרושה פה התגייסות אדירה, הרבה יותר מזו שהיתה סביב האמוניה. בימים האחרונים התיישבתי לכתוב תוכנית עבודה ביחד עם שותפים מרכזיים במאבק שלנו. מטרתה העיקרית היא להוציא את כולנו אל השטח, לראות את הזיהום בעיניים, לייצר חיבורים חדשים ולגלות עובדות חדשות כדי להצליח במשימה הזאת שהיא בפירוש מצילת חיים. אני מזמינה אתכם לחבור לפרויקט שעלה ביום רביעי בהדסטארט, להצטרף אליו ולתמוך בו.
הכותבת היא פעילה בעמותת אזרחים למען הסביבה
