אני לא מבין כלום בכדורגל ובכל זאת חשוב לי להביע את דעתי האיתנה לגבי מה שקורה עם קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה, ובראש ובראשונה עם הנהלת הקבוצה. אני חושב שזה לא בסדר שעונה אחרי עונה הקבוצה אינה מצליחה לכבוש יותר שערים מהקבוצות היריבות. זה בראש ובראשונה אחריותה של הנהלת הקבוצה, אם כי גם לשחקנים יש חלק בעניין והם חייבים לקחת את עצמם ואת הכדור בידיים ולהבקיע יותר שערים מהקבוצות שמנגד. גם ליריבות של מכבי חיפה יש חלק בכישלון המתמשך הזה וביכולת שלהן להבקיע יותר שערים ולספוג פחות שערים מאשר מכבי חיפה. אילו היה זה להיפך והיריבות הללו היו סופגות יותר שערים ומבקיעות פחות שערים מאשר מכבי חיפה, אז התמונה היתה שונה לחלוטין וידה של מכבי חיפה היתה על העליונה.
אבל, כאמור, מי שאחראים בראש ובראשונה לתמונת המצב העגומה הזו הם בראש ובראשונה הנהלת הקבוצה והעומדים בראשה. אני לא מבין איך זה, עם כל הניסיון המצטבר והתקציבים האינסופיים והאימונים המפרכים וקריאות העידוד ורוח הגב הם לא מבינים שכל מה שהם צריכים לעשות זה לגרום לשחקני הקבוצה שלהם להבקיע יותר שערים ולספוג פחות שערים מהקבוצות האחרות. וזה נכון גם לגבי רחוב החלוץ.
רוצים להישאר מעודכנים?
השבוע היו לי 23 דקות פנויות לפני פגישה חשובה בעירייה וחלפתי על פני רחוב החלוץ. נדהמתי לגלות שהרחוב איננו. אין יותר רחוב החלוץ. במקומו יש רחוב עצוב של חנויות מיותמות. רובן מוצעות למכירה או להשכרה, וקיוסק אחד שהיה פתוח הציע על מפתנו גיליונות שותקים של “כלבו” לאין דורש. ספרתי יותר מ־60 חנויות סגורות, ואז הפסקתי לספור כי חנות מזרנים אחת היתה בכל זאת פתוחה ושלושה גברים עם מבטא תאילנדי התלבטו בין מזרן מתוצרת סין למזרן אחר מתוצרת סין, עד שהמוכר התערב ואמר להם שהיום הכל כבר מיוצר בסין והם בחרו במזרן השני מתוצרת סין.
השעה היתה כבר ארבע ומשהו אחר הצהריים והשמש שקעה. שעון החורף הקדים את זמנו של הירח ובחוץ נעשה קריר. “איזה חום היה היום”, אמר לי נהג המונית שהסיע אותי הביתה ושאל: “ומה אתה אומר על מכבי חיפה?”. “תשמע”, עניתי לו, “מכבי חיפה היא כמו הסתיו הזה. אתה יודע שהוא קיים נכון? אתה הרי יודע שסתיו עכשיו ובכל זאת – האם באמת סתיו? האם קריר וגשום קצת והרחובות מצופים בעלים צהובים שנשרו בשלכת? הרי אמרת בעצמך, איזה חום היה היום, אבל אתה יודע שסתיו. נכון? עכשיו סתיו”.
נהג המונית שתק במשך דקה ארוכה וחשבתי שבזה נסתם הגולל, אבל אז הוא אמר לי את מה שרבים אומרים לי כשאני מנסה לפתח רעיון כזה או אחר: “מה זה קשור?”. “מה זאת אומרת מה זה קשור???”, השבתי לו ושלושה סימני שאלה ניצבו שם בסוף המשפט, “מכבי חיפה היא כמו הסתיו. אתה יודע שזה שם, אבל זה לא באמת קורה”. ואז הפלגתי והסברתי לו את התיאוריה שלי על כך שהנהלת הקבוצה אשמה בראש ובראשונה ועל זה שעל שחקני הקבוצה להבקיע יותר ולספוג פחות ושאסור לאבד תקווה, וכבר הגעתי הביתה והוא לא הפעיל מונה.
לילה ירד על חיפה. לאחד מחברי הנהלת הקבוצה יש עצירות. “זה כנראה משהו שאכלנו באירוע של ההנהלה”, הוא אמר לאשתו, והיא הכינה לו תה עם נענע והוסיפה קצת מים קרים שלא יהיה רותח מדי, אבל גילתה שהוא כבר נרדם מול הטלוויזיה וכיסתה אותו ונתנה לו נשיקה על המצח וחזרה לקרוא בספר “ניצחונות אבודים” ונרדמה אף היא קצת לפני פרק הסיום. אני חושב שאין דרך יפה מזו לסיים את הטור הזה.
