באחת מקבוצות הפייסבוק החיפאיות התפרסם השבוע הפוסט הבא: "שלום קבוצה יקרה, קוראים לי אילן, נפצעתי בצבא וקיבלתי את ההחלטה הכי טובה בחיים – לוותר על רגל ימין על מנת לתפקד. זכיתי בחיים מחדש ובענק. גיליתי בי דברים חדשים, חלק הגדול מהם הוא אפייה, שזה עולם ומלואו. גם כשיש הפתעות בחיים, לא ליפול ולא להסתכל אחורה. תשמחו כל יום מחדש, תמיד לשאוף להצליח".
כשאילן מיצביץ', 42, שירת בסדיר כטכנאי מערכות נשק בחיל הים, הוא נקרא יום אחד לתקן תקלה בספינה. למה שקרה לו בדרכו אליה הוא קורא "ביש מזל". בעודו הולך על הרציף, מנוע של ספינה נפל ונחת לו על הברך, וכך הוא מצא עצמו, ילד בן 19, מתמודד במשך שנים עם פציעה קשה. במהלך השנים האלה הוא עבר המון ניתוחים, אך הברך שננעלה מיאנה להתאושש מהטראומה.
"חשבתי שאתגבר על זה", הוא משחזר, "ניסיתי בכל דרך אפשרית להפעיל את הרגל, אך הגעתי למצב שבו הצלחתי ללכת רק בעזרת קביים, כשאני קופץ על רגל אחת. הבנתי שאין פתרון, ולהמשיך לחיות ככה זה פשוט סיוט. אי אפשר לעשות כלום, אי אפשר לתפקד. כך זה נמשך לאורך שנים, עד שהתחלתי במסע ארוך בין רופאים מומחים שמשרד הביטחון שלח אותי אליהם, רציתי לדעת אם אפשר לעשות החלפת מפרק או לחשוב על פתרון יצירתי".
אז הפתרון הכי יצירתי היה לכרות את הרגל?
"לא בדיוק, בחלום הכי שחור לא חשבתי על זה. נשלחתי לאיזה פרופסור שראה את כל המסמכים ואמר לי 'תקשיב, אתה צריך לוותר על הרגל'. הייתי בשוק, שאלתי איך הוא הגיע למסקנה הזו, והוא אמר 'אני לא רואה פתרון אחר'. ביקשתי ממנו לרשום הכל ושאני רוצה להתייעץ עם עוד רופאים כי זו לא החלטה פשוטה. הלכתי לקריה הרפואית רמב"ם, וכל הרופאים היו באותה דעה. לא הצלחתי לעכל את זה, כי אין דרך חזרה".
אילן מיצביץ' במטבח הביתי (צילום: טל חרס)
מיצביץ' שוחח עם קטועים אחרים שנפגעו בצבא, חלקם ממוקשים ומפיצוצים, כאלו שלא היתה להם אפשרות להחליט לגבי הגפיים שלהם. הם התעוררו למציאות הזו, ובפניו עמדה החלטה משנה גורלות. לאחר עוד שנה שבה היה בטיפול פסיכולוגי, הוא החליט שהגיעה השעה.
"מרוב שהתכוננתי לתהליך, הכנסתי לי לראש שזה הפתרון הכי טוב בשבילי ושאחזור לחיות כמו כולם", הוא אומר, "היום, כשאני חושב על כך, זו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים. צריך המון כוחות, ואני לא יודע איך להתחיל לתאר את זה. אמא שלי ליוותה אותי בכל התהליך, ויום למחרת הניתוח הוגדרתי כנס רפואי. את הקטיעה עברתי ב-9 בספטמבר 2019, וכבר למחרת הסתובבתי במחלקה על כיסא גלגלים, לא היו לי כאבים. ניתח אותי רופא שהוא גם קטוע רגל. חודשיים אחר כך התחלתי לשחות, ובחודש דצמבר קיבלתי פרוטזה זמנית וצעדתי שמונה ק"מ על היום הראשון".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך הגעת לאפייה?
"זה משהו לא מובן. התחלתי שיקום בתל השומר וסיימתי אותו בדיוק כשהתחילה הקורונה. היינו בסגר במשך כמעט שלושה חודשים, לא היה מה לעשות, היה ממש משעמם בתוך ארבעת הקירות. נכנסתי לגוגל, הורדתי איזה מתכון שמבחינתי זה היה כתוב בסינית, וחשבתי לעצמי 'למה לא?'. בחרתי משהו הכי מסובך שיש".
זוכר מה זה היה?
"זו היתה עוגת מוס עם כמה שכבות וציפוי גלייז צבעוני. הכנתי את השוקולד בבן מארי והקצפתי שמנת. בחיים לא התעסקתי בזה, גם אף פעם לא אהבתי את המטבח. יצא מעולה, נתתי לשכנים לטעום, והם לא האמינו שאני הכנתי את זה. פתאום התאהבתי ברעיון ולמדתי לבד מסרטונים ומקריאת מתכונים. ידעתי שקונדיטוריה זה עולם ומלואו ושאני חייב ללמוד טכניקות, אז לפני שנה קיבלתי במתנה ליום ההולדת השתתפות בסדנה לעוגות מעוצבות אצל מישהי מצוינת, ועשיתי אצלה קורס לעוגות ראווה. פתחתי עסק קטן בבית שלי בנאות פרס, ומאז אני מקבל הזמנות ומוכר עוגות".
קרואסונים מדופדפים (צילום: אילן מיצביץ')
אתה יודע לאפות הכל?
"כמעט, חוץ מהעוגות המעוצבות שאני לא מתחבר אליהן. אני מכין עוגות שמרים, טורטים, מוסים, עוגות פאי, קרואסונים מדופדפים כמו בקונדיטוריה צרפתית, בורקס מבצק עלים שאני מכין, פחזניות, עוגות קראנץ עם תפיחה ארוכה לבצק, עוגות גבינה, רוגלך ומדי פעם גלידות ומקרונים".
עובד רק לפי הזמנות?
"אני לא יכול לעמוד על הרגליים יותר מדי, אז אני מעדיף לקחת הזמנה מראש ולהכין הכל ליום חלוקה אחד בשבוע. אנשים מבקשים יומיים-שלושה מראש, ואני מכין יום קודם או אפילו באותו יום".
היית רוצה להתמקצע בתחום?
"אני מאוד מסופק עם מה שיש לי כרגע. ברור שאני יכול להתפתח עוד, אבל להכין כמויות אני לא רוצה כי זה נהיה תעשייתי והטעם משתנה. להכין כמות גדולה בתנור ביתי כמו בקונדיטוריה זה בלתי אפשרי. אני כן אשמח להכין באופן קבוע לבית קפה איזה עוגה מיוחדת, ורק אותה. אני פתוח להצעות".
ניתן לשלוח לאילן מיצביץ' הודעה או להתקשר לטלפון: 054-7711149.
בורקס בעבודת יד (צילום: אילן מיצביץ')
