השווארמה האדומה של מיס רנין (צילום: מסעדת מיס רנין)
השווארמה האדומה של מיס רנין (צילום: מסעדת מיס רנין)

השווארמה האדומה של מיס רנין: גימיק או חידוש מרענן?

הביקורות המשבחות בפייסבוק, משפעיני הטיקטוק שעטו על המקום וצבעו העז של הבשר - כולם הצביעו על כך שמדובר בגימיק שסופו באכזבה. אך מיס רנין מפתיעה לטובה ונראה שיש לה מקום בין השווארמיות הוותיקות בעיר, אפילו שהיא לא לגמרי שווארמה בעצמה

פורסם בתאריך: 13.6.24 09:18

קשה למצוא ברשת מילים רעות על שווארמה מיס רנין. בקבוצת הפייסבוק הפופולרית "שווארמה מפה לאוזן", שבה 122,000 חברים, נכתבו עשרות פוסטים שמשבחים אותה, על אף שהדעות עדיין חלוקות בשאלה אם בכלל מדובר בשווארמה. שמה של מיס רנין לא עבר מפה לאוזן במובן המילולי של הביטוי, שכן היא נולדה בתחילת 2023 אל עולם קולינרי חדש שמתקיים יותר בטיקטוק מאשר במרחב הפיזי.

היום כבר לא אוכלים שווארמה אלא "דוגמים" אותה ולא מספרים לחבר בפינת הקפה בעבודה על מנה משובחת שמצאת במפתיע אלא מפרסמים ביקורת באינטרנט, לא לפני שמבקשים מבעל המסעדה לקבל את הארוחה בחינם תמורת השת"פ. כמה ממבקרי האוכל המוכרים ברשת, שהם בעצם אנשי שיווק שנותנים ביקורות חיוביות בלבד, דגמו את מיס רנין – ובאופן מפתיע, ובכן, עפו עליה. לכן יצאנו לאכול שם כשכל הסימנים מצביעים שמדובר בגימיק. שווארמה בצבע אדום? עד לאן אנשים ילכו בשביל להיות ויראליים?

השווארמה במיס רנין נקראית סוג'וק, שהוא נקניק נפוץ בטורקיה ובמדינות הבלקן. הוא עשוי בדרך כלל מבשר בקר או כבש שמעורבבים עם שומן וחלב, ועוברים תסיסה. אבל הסוג'וק של מיס רנין שונה מהנקניק המוכר, והוא בעצם הגרסה הארמנית לדונר הטורקי. הוא מורכב מבשר עגל טחון שמושרה לזמן ארוך במרינדה עם תבלינים ושלושה זנים שונים של עגבניות, ומשם מגיע צבעו האדום. הוא עובר במכונת לישה ויוצא ממנה במעין עיסה ורודה ודביקה. אל הבשר הטחון מוסיפים חתיכות גדולות של בשר עגל ושומן כמובן, שמורכבים על סיח ונצלים בדיוק כמו שווארמה רגילה.

 

מסעדת מיס רנין מבחוץ (צילום: נמרוד אשכנזי)

מיס רנין (צילום: נמרוד אשכנזי)

 

 

התוצאה איננה קונבנציונלית. הבשר יוצא רך מאוד, עם ארומה עדינה של עגבניות ועם תיבול שלא משתלט ומצליח לשמור על טעם העגל. הבשר עסיסי אך לא שומני מדי, ואין שום צורך להטביע אותו בטחינה או בעמבה כדי להכניס בו נוזלים. חותכים אותו בסכין שווארמה גדולה, כמו פעם, וכך נוצרות מין רצועות בשר דקות ויפות שמזכירות את השווארמה הטורקית. מלבד העניין האסתטי, רצועות הבשר יושבות היטב בתוך הלאפה ולא נשפכות ממנה החוצה כמו בשווארמה רגילה.

הליווי הטוב ביותר לבשר הזה הוא השילוב בין שני רטבים שמכינים במקום – שום עם פלפלים טחונים וחריף אדום – ושניהם ביחד משרתים היטב את המנה. מבחר הסלטים במיס רנין איננו גדול, וזה בכלל לא חסרון. בצל, עגבניות, כרוב לבן, וסלט פלפלים, כאשר פס הסלטים הצנוע נראה נקי ומסודר. ויש כמובן חמוצים, כמו בכל שווארמה שמכבדת את עצמה, וגם צ'יפס (קטן – עשרה שקלים, גדול – 20). המקום מציג גם מנות כמו שווארמה פרגית ועוף שלם בגריל, אך לא לשם כך התכנסנו.

 

בר הסלטים במיס רנין. צנוע אך מספק (צילום: נמרוד אשכנזי)

בר הסלטים במיס רנין (צילום: נמרוד אשכנזי)

 

ברוב המקרים, פיתה מחמיאה יותר לשווארמה מאשר לאפה, שאם היא לא נעשית בדיוק בעובי הנכון, היא עלולה להאפיל על הבשר. במקרה של מיס רנין כדאי דווקא לבחור בלאפה הדקה שלהם. אחרי שממלאים את הלאפה בבשר, היא מועברת לפלנצ'ה לכמה שניות ומקבלת מעיכה. הצלייה הקצרה מוסיפה לה קריספיות שהופכת את הביס למעניין יותר. כאן עולה השאלה אם זאת לאפה או בכלל טורטייה, אבל נראה שבמקרה הזה עדיף לא להתעסק בהגדרות.

הרעיון להכין שווארמה ארמנית ישב הרבה זמן בראש של מרואן מוסא, הבעלים של מיס רנין. הוא ביקר בארמניה, טעם, רשם ולמד. אחר כך הוא ערך ניסויים במשך שלוש שנים עד שהגיע למתכון הנוכחי, שעליו הוא שומר בקנאות. אף אחד לא מתקרב אל החדר האחורי שבו הוא רוקח את השיפוד האדמדם, והוא ככל הנראה היחיד בארץ שיודע להכין שווארמת סוג'וק כהלכתה. את שם המסעדה הגה מוסא רגע לפני שהיא נפתחה, או שיותר נכון יהיה להגיד שתלמידיה של אשתו הם אלה שהגו אותו. הוא שמע אותם מכנים אותה כך בדיוק בזמן שחיפש שם, והשאר היסטוריה.

השווארמה של מיס רנין היא לא תחליף לשווארמה הרגילה והמוכרת. בטח כשהיא ממוקמת מרחק הליכה קצר מהשווארמיות הטובות ביותר בארץ. אבל היא גם לא צריכה להחליף אותן ובטח שלא להתחרות בהן, כי היא עושה משהו אחר. המנה היא טעימה, מעניינת ומשביעה, שלא מכבידה על הבטן כמו השווארמה הקלאסית. הצבע הבוהק של הבשר הוא לא אקט שיווקי אלא הדבר האמיתי. המסעדה עצמה מרווחת, נעימה וממוזגת היטב. זה לא אומר שטיקטוקרים שמסקרים אוכל הם מבקרים נטולי פניות שכדאי להקשיב להם, אבל הפעם הם צדקו. יש למיס רנין מקום בין המוסדות הוותיקים של העיר.

אלנבי 26. שעות פתיחה: ראשון-שבת, 21:00-11:00. המחירים: פיתה – 43 שקל, לאפה – 50 שקל, צלחת – 65 שקל.

 

הלאפה נצלת על הפלנצ'ה (צילום: נמרוד אשכנזי)

הלאפה במיס רנין בזמן הצלייה על הפלנצ'ה (צילום: נמרוד אשכנזי)

 

תגובות

תגובה אחת
תגובה אחת

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר