שמחה וג'קו אללוף
שמחה וג'קו אללוף

"עשו לה כבוד בשוק התורכי, גם הגברים השיכורים"

שמחה אללוף, שניהלה במשך 46 שנה את מסעדת ג'קו המיתולוגית לצד בעלה, הלכה לעולמה השבוע בגיל 83. היא היתה עיראקית שהכינה אוכל טורקי ודיברה ספניולית, וגם אשה יחידה בין גברים שיכורים במסבאה של פועלי נמל ועובדי רכבת בשנות ה-70. פרידה מהגברת הראשונה של השוק התורכי

פורסם בתאריך: 6.7.24 07:59

שמחה אללוף, שניהלה ביחד עם בעלה ג'קו את מסעדת ג'קו מאכלי ים בשוק התורכי בחיפה במשך 46 שנה, הלכה לעולמה השבוע בגיל 83. להלווייתה שהתקיימה ביום רביעי הגיעו עשרות עובדים לשעבר, מלצרים וטבחים כדי לחלוק לה כבוד אחרון. "כולם אהבו אותה, עברו אצלה המון עובדים לאורך השנים, ואין אחד שהיא לא עזרה לו. היא הלכה איתם באש ובמים", מספרת בגאווה בתה של שמחה, אילנה אוסטרייך.

המסעדה נסגרה ב-2020, ושמחה, שמצבה הבריאותי בשנים האחרונות לא היה איתן, המשיכה עד אז להגיע מעת לעת למסעדה ולנהל אותה ביד רמה. גם בשנותיה המאוחרות היא היתה מחלקת הוראות לעובדים ולוקחת הזמנות מהשולחנות. היא אף פעם לא השתמשה בפנקס ותמיד זכרה בעל פה מה כל לקוח הזמין, גם אם היו עשרה סועדים בשולחן.

ג'קו התחילה בכלל כמסבאה ושירתה לרוב את פועלי הנמל, את הרוכלים מהשוק ואת עובדי הרכבת ובית דגון. אחר כך היתה לה אפיזודה בשם אלוף הבורקס, והגישו בה בורקס טורקי כמובן. בהמשך היא הפכה למסעדה, כשג'קו היה מטגן לחבריו דגים, ועם הזמן גברו הבקשות למנות הללו גם מצד הלקוחות. בשנתיים הראשונות אחרי שההסבה למסעדה הושלמה, עוד התנוסס על המבנה השלט של אלוף הבורקס.

בהמשך החלה שמחה לעבוד לצד ג'קו, והיה לה חלק גדול בהצלחה ובשגשוג של המסעדה על גלגוליה השונים. "היא היתה אחראית על הצד הכלכלי, היא היתה היד המכוונת", מספרת אילנה. אשה שמנהלת מקום שמגיש אלכוהול בשוק התורכי של שנות ה-70, כשכל הלקוחות הם גברים, לא היה מחזה שכיח. "אבא שלי היה נוסע בקיץ לחודש בטורקיה, והיא היתה נשארת לנהל את המקום לבד", נזכרת הבת, "אבל כולם כיבדו אותה, גם הגברים השיכורים. היא היתה אשה חזקה וישירה מאוד".

"בהתחלה אמא שלי לא היתה בתמונה. היא החליטה להיכנס לתמונה אחרי כמה שנים ולתפוס את המושכות", סיפר בנה אפי אללוף עם סגירתה של המסעדה, "אז גם התחלנו להרוויח כסף. עד אז זה היה בזבוז של זמן. אבא הוא מאוד לארג' – את כל מי שבא הוא היה מפנק, נותן עוד קצת מאזה ומוזג לו כוסית ועוד אחת, ובסופו של יום לא היה מה לאכול. אמא נכנסה לעניינים ובאמת הצעידה אותנו קדימה מבחינה כלכלית".

 

מסעדת ג'קו סגורה ב-2020 (צילום: חגית הורנשטיין)

מסעדת ג'קו סגורה ב-2020 (צילום: חגית הורנשטיין)

 

 

מהר מאוד יצא שמה של המסעדה גם מחוץ לעיר התחתית, ולקוחות מכל רחבי הארץ התאהבו בה – באוכל הפשוט והטרי תמיד, ובסלטים ששמחה הכינה בעצמה והוגשו ביד רחבה. שמחה וג'קו גם שדרגו את התפריט והוסיפו לו פירות ים, וג'קו היתה לאחת המסעדות הבודדות בחיפה של אותם ימים שהיה אפשר לאכול בהן שרימפס וקלמארי. "אף אחד בעיר לא הגיש קלמארי, הדייגים היו זורקים אותם בחזרה לים", אומרת אילנה, "אבא שלי היה מביא ארגזים לפנות בוקר, ואמא שלי היתה מקלפת וחותכת את הקלמארי".

שמחה נולדה ב-1941 בעיראק, אבל כשפגשה את ג'קו היא הפכה לטורקייה אמיתית. "גדלנו בבית טורקי, עם מאכלים טורקיים, הכל היה טורקי", מספרת אילנה. שמחה לא הסתפקה רק בלמידת רזי המטבח הטורקי ולמדה גם את שפתם של היהודים הטורקים – הספניולית – והשיחות בבית התנהלו בשפה זו. "אף אחד לא ידע שהיא עיראקית", אומרת הבת, "היא היתה מכינה מאכלים טורקיים במסעדה, אבל קובה היא לא ידעה להכין".

והיתה גם עוגת הסולת הידועה של שמחה – הקינוח היחיד שהוגש במסעדה לאורך כל שנותיה, שאותו היא היתה מכינה בעצמה מדי יום. וכשלא היתה בעבודה היא היתה אופה את העוגה הזאת גם לאורחיה בבית.

 

השירותים במסעדת ג'קו. כל המצרכים לעוגת סולת (צילום: צבי רוגר)

השירותים במסעדת ג'קו. כל המצרכים לעוגת סולת (צילום: צבי רוגר)

 

ג'קו היתה עסק משפחתי, ושמחה בתור הלב של המשפחה דאגה שגם דור ההמשך יעבוד בה. שלושה מארבעת ילדיה, שעבדו שנים ארוכות לצד הוריהם, הפכו את ג'קו בראשית שנות ה-2000 לרשת מסעדות ארצית שמנתה בשיאה שבעה סניפים. אך לא רק הדור השני מילא תפקידים במסעדה, אלא גם הנכדים ושורה של קרובי משפחה, ובהם עמוס, בעלה של אילנה, שעבד עם ג'קו ושמחה במשך 27 שנה. מי שהגיע לגיל 13 היה נשלח למסעדה ללמוד משמחה מהו מוסר עבודה.

במאי 2020, כאשר המסעדות ובתי קפה חזרו לפעול לאחר סגר הקורונה הראשון, החליטה משפחת אללוף שהגיע הזמן להפסיק. "החלטנו לסגור את המסעדה בגלל עייפות יתר", הסביר אז אפי, "ההורים התבגרו מאוד, ומגיע להם לנוח אחרי כל כך הרבה שנים".

שמחה הותירה אחריה את בעלה ג'קו, ארבעה ילדים – אביבה, אפי, אורלי ואילנה, 12 נכדים ואלפי לקוחות נאמנים שאהבו אותה ומתגעגעים לאוכל שלה.

 

תגובות

4 תגובות
4 תגובות
  1. דורי גילפז

    וואו איזו אישה מדהימה … שנים אכלתי שם היתה מגיעה עם הסינור ושואלת מה שלומך… כרגיל היום הייתה זוכרת כל לקוח מה הוא אוכל .
    משתתף בצערכם אפי יקר וכל המשפחה. יהי זכרה ברוך .

  2. שרי(לי מרפאת.הגפן לשעבר) עכשיו הבת שלי ח

    אילנה היקרה משתתפת בצערך חבל,חבל אמא הייתה לי יקרה אהבתי אותה

  3. שרי קנר

    רציתי לומר גם ששמחה הייתה משכימה ומעלה אשת חייל אהבנו אותה מאוד
    יהיה זיכרה ברוך
    משרי קנר (לשיבר עבדתי בהגפן מרפאת ריאות)

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אישה נדירה- חזקה, חכמה.
    גידלה משפחה נהדרת

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר