הפרויקט "פרח ישראל" – תליון בעיצובם של התכשיטנים גיל רוזנברג החיפאי ויניב שפירא התל אביבי – יוצא לדרך בימים אלה.
השניים יצרו שיתוף פעולה מתוך כוונה לנסוך שמירה והגנה באמצעות תכשיט המורכב משתי צורות שלמות, גיאומטריות ועוצמתיות. האחת היא מגן דוד – סמל המזוהה עם היהדות ואשר מייצג את ההגנה והשמירה האלוהית; וזרע החיים – סמל המייצג את יסודות היצירה והבריאה. ביהדות מקושר זרע החיים לחוכמת הקבלה ולקשר בין כל חלקי היקום. שילוב של זרע החיים ומגן דוד בתכשיט אחד מייצר משמעות עמוקה וסימבוליות רב שכבתית. עבור חיילי צה"ל, ניצולי מסיבת הטבע ברעים ועם ישראל כולו, תכשיט זה יכול לשמש מקור להשראה, חיזוק רוחני וחיבור למסורת, לעם ולארץ. ענידת התכשיט בכוונה אמיתית וכנה טוענת במשמעות רוחנית ובעוצמה מעבר ליופיו החיצוני.
רוזנברג אהב אמנות ויצירה מאז שהיה ילד. את אהבתו לפיסול בחומרים שונים הוא מימש בלימודים בתיכון ויצו לאמנויות (היום רעות), ולאחר השירות הצבאי למד גמולוגיה בבורסת היהלומים ברמת גן. הוא נשלח לנהל משרד ליהלומים בסן פרנסיסקו ולפתח את שוק היהלומים המקומי. כשחזר הוא למד במשך כשלוש שנים צורפות ושיבוץ בגלריה פרטית בתל אביב, בדגש על בניית קו ייחודי משלו.
במרץ 2006 פתח רוזנברג גלריה ברחוב ליבריה בשכונת דניה, שם הוא מעצב ומציג את התכשיטים שלו, אך גם נפגש עם לקוחות בביתם, בסביבה הטבעית שלהם, שם הוא מעצב ביחד איתם תכשיט בעיצוב אישי, כשהם שותפים לתהליך היצירה.
"מאחורי כל תכשיט אני משקיע מחשבה והרבה אהבה", הוא אומר, "לפני הביצוע, כל תכשיט משורטט ומפוסל בשעווה לפני שהוא נעשה בזהב. אהבתי הגדולה לים מהווה עבורי השראה, והתכשיטים מתאפיינים בשילוב של מאסיביות החומר תוך כדי זרימתו ושימוש בצורות אורגניות המשלבות בתוכן פתחים בצורות שונות".
איך הגעתם לפרויקט המשותף?
"בוקר אחד התעוררתי וחיפשתי משהו עם משמעות. אני יודע שהמהות שלי בעולם היא לעשות טוב. הייתי מתוסכל נורא בתחילת המלחמה כי לא היתה עבודה, המקצוע שלי מסתמך על היצירה שלי. רציתי לנתב את הרצון לעשות טוב למשהו מיוחד. בעיני רוחי ראיתי את סמל זרע החיים ואת מגן הדוד משתלבים ביחד. הגעתי לגלריה ושרטטתי על נייר. האדם הראשון שעלה לי בראש זה יניב, שאותו אני מכיר כבר הרבה שנים, ולבקש ממנו להפוך את זה לתלת מימד. אחרי כמה שעות הוא שלח לי את הסקיצה הראשונה, והיא פשוט פגעה בול בוויז'ן. משם התחלנו לגלגל את העניין, להבין למי אנחנו רוצים שזה יגיע, ולאט לאט זה התפתח. בחודשיים האחרונים יניב ואשתו טלי עושים סדנאות למי שהיה במסיבה, והבנו שאנחנו רוצים שזה יגיע לחבר'ה מהנובה – לניצולים, לחברים שלהם, למשפחות ולחברי הצוותים הטיפוליים – ולחיילים. אני פוגש משפחות שכולות וחייליפ ונותן להם את התכשיט. אני מבין שיש צורך ממש לאומי לדבר הזה".
רוצים להישאר מעודכנים?
כל הפרויקט הוא בהתנדבות.
"נכון, ולכן הרעיון הוא לאסוף תרומות, להגיע לכמה שיותר חיילים וחברים מקהילת הנובה, ולנטוע מחדש תחושה של שמירה, הגנה וצמיחה. לכן אנחנו זקוקים לתרומה, קטנה כגדולה. התרומה נעשית בפייבוקס, ומי שמעוניין יקבע איזה סכום הוא רוצה לתרום. אנחנו לא מתנים את קבלת התכשיט בתרומה, ממש לא – הוא מגיע בשקית ויש בו קלף עם הסיפור וברקוד לתרומה. מי שרוצה לתרום – נשמח, ואם לא – זה גם בסדר. הפואנטה היא שאנשים יבינו את חשיבות ענידת התכשיט, יחושו את האנרגיה שלו וירצו להיות חלק מהדבר הזה. אחרי שהפרויקט בחוץ, הוא כבר לא שלנו אלא של כולנו. אני רוצה שהדבר הזה יחזק כל אחד אבל בסופו של דבר זה ייצור קולקטיב, כדי שכל תחושת ההגנה שנשברה לנו ב-7 באוקטובר תתחיל ללבלב ביחד עם פרח ישראל".
איך אתם מגיעים לחיילים?
"ביום חמישי התלוויתי לחבר שיורד כל שבוע לשטחי כינוס עם פיצות שהוא מכין לחיילים. לקחתי איתי כמה עשרות תכשיטים, ובכל עצירה אספתי קבוצות של כ-20 לוחמים, סיפרתי להם על הפרויקט וביקשתי מהם לעצום עיניים ולחשוב על יקיריהם ועל מה שהם רוצים לאחל לעצמם או לחבריהם הלוחמים".
איך הם הגיבו?
"התוצאה של כולם כשהם פוקחים את העיניים היא מצמררת. יש כאלו עם דמעה בעין. אני רואה את ההתרגשות, זה משהו שיישאר צרוב איתם. הגיעה אלי לסטודיו אמא לשלושה חיילים. הראיתי לה איך להעניק להם את התליונים, הסברתי לה את עניין ההטענה, וזה העצים גם אותה. חשוב לנו מאוד להעניק את התליונים עם כוונה, לא סתם לפזר אותם על הדרך. חשוב שיהיו לזה משמעות ומהות".
ואיך אפשר להגיע אליכם?
"אפשר להגיע אלי לסטודיו, אבל אני מגיע למי שפונה אלי. השבוע נגיע למחלקת השיקום בתל השומר, ואם נספיק אז נגיע גם לסורוקה. דמייני את התמונה שאנחנו נכנסים לחדר של פצוע, מדברים איתו ומעניקים לו את התכשיט. איזה עוצמתי זה".
גיל רוזנברג (צילום: חגית הורנשטיין)
