נגמרה לכם הסבלנות? חכו שלוש-ארבע שנים, זה ישתלם – נקודה למחשבה לפרשות השבוע "אחרי מות" ו"קדושים". במהלך מגיפת הקורונה אני מוצא את עצמי בכובעים שונים. לעתים בכובע אשר מקשיב לבעיות של אנשים ומסייע להם, לעתים בכובע של הרב שצריך לברך ולהביא אופטימיות, אך במיוחד בכובע העיקרי שלי – אבא לילדי וסבא לנכדי כן ירבו, שצריך לדאוג להם, להקשיב להם וכמובן לחנך אותם. אינני יודע איזה מבין הכובעים הוא מאתגר יותר, אבל כובע ההורה הוא בוודאי הרחב יותר בימים אלו.
תקוותי הרבה היא שבמהלך החודש וחצי האחרונים יצאתם לרוץ, לנשום אוויר, לבקר מרחוק את סבא וסבתא, לעבוד ולערוך קניות. אך מה יעשו הילדים שמוצאים את עצמם במשך חודש וחצי ללא מסגרת חינוכית?
***
בפרשות השבוע שלנו – "אחרי מות" ו"קדושים" – אנו קוראים על מצוות הערלה. "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". במשך שלוש שנים הפירות הם ערלה, כלומר הפרי הוא אטום, מכוסה ומובדל מלאכלו.
תארו את עצמכם זורעים באדמה אפרסק, מחכים בסבלנות שהוא יצמח, ואחרי שהפירות היפים צומחים על העץ אסור לכם לאכול מהם, לא למכור אותם וגם לא ליהנות מהם. לא בשנה הראשונה, לא בשנייה ולא בשלישית. מתסכל? מבטיחה לנו התורה כי אם נחכה לשנה החמישית נקבל ברכה גדולה יותר "להוסיף לכם תבואתו". וכפי שרש"י בעצמו מביא את דברי רבי עקיבא – "שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם, לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו".
נכון, זה קשה. זה גם לא מובן. הרי מה רע בפירות של השנים הראשונות? גדולי ישראל נתנו הסברים שונים, ועדיין המצווה היא קשה להבנה. אבל דבר אחד בטוח – הסבלנות משתלמת.
רוצים להישאר מעודכנים?
***
עם התפתחות הטכנולוגיה במאה ה-21 אנחנו עדים לחוסר סבלנות מופגן בכל דבר – בתור לסופר (שני מטר כבר אמרנו?), בהמתנה לרמזור (צפצף לו שיזוז), ומתי הפרק הבא ישודר. נכון, לפעמים קשה עד בלתי אפשרי לחכות, אבל הסבלנות אכן משתלמת. לא רק כי בסוף נרוויח יותר, אלא כי הסבלנות הופכת אותנו לרגועים יותר, למסתפקים במה שיש, ולחיים את הרגע במקום לחכות ליום שבו נטוס לחלל. לא רק כי האדם שתאפשר לו לעקוף יודה לך על סבלנותך, אלא גם כי כך תדע שאת הזמן מישהו אחד מנהל – מי שיצר אותו.
הילדים שלנו מלמדים אותנו כיצד צריך להתנהג בסבלנות. לפעמים עומדות לי דמעות בעיניים כשאני רואה את מידת הסבלנות של אחד מילדי. כן, עוד עשר דקות. לא לרטון ולא לכעוס. אך לפעמים קורה גם ההיפך – הם חסרי סבלנות. אבל זה בגללנו, כי אנחנו מראים להם דוגמה הפוכה.
לפני כמה שנים התפרסם סיפור על נערה שביקשה לבטל את חתונתה בגלל שחסרה לה מידת הסבלנות והיא אף קראה לעצמה מכשפה. הרבי עודד אותה להינשא והבטיח לה כי הילדים ילמדו אותה את הסבלנות, ועד שיגיעו הילדים – תתנדב עם ילדים חולים.
אבל לדבר אחד כבר אין לנו סבלנות. הרבי הבטיח לנו בנבואה כי "הנה זה משיח בא", הראה לנו כיצד מתרחשים בעולם אירועים של צמצום כלי נשק, קיבוץ נידחים לארץ הקודש ועוד, וכי הכל הוא חלק מהתחלת הגאולה. אנחנו מאמינים, יודעים ובטוחים שהגאולה תגיע, אבל אין לנו סבלנות.
הקורונה גבתה מאיתנו הרבה סבלנות, אבל יש גם הרבה נפטרים, יתומים ואלמנות. רק השבוע נפטר ידיד, שליח הרבי בהאנובר שבגרמניה, בגיל 43 בלבד, והותיר אחריו אלמנה ושמונה יתומים רכים. ריבונו של עולם. אין לנו טענות, אבל גם סבלנות כבר אין. תשלח לנו בבקשה עוד היום את הרבי משיח צדקנו, שיביא לכולנו בריאות פרנסה ונחת, ילדים וזוגיות, וגם הרבה סבלנות. תודה לך השם על הכל.
שבת שלום ומבורך.
