מה עניין שמיטה להר סיני? עם התחזית להשבעת הממשלה החדשה ביום ראשון בערב שבה ומתחזקת מחאתם של השכירים, העצמאים והעם כולו. כאשר הוחלט להחזיר את מערכת החינוך לשגרה, היו שאמרו כי משרד החינוך מנותק ממשרד הבריאות. כשמשרד התחבורה רוצה להחזיר את הרכבת לשגרה ומשרד הבריאות מסרב, אומרים עליהם שהם מנותקים. וכשמדברים על חזרה לשגרה ועל טיסות לחו"ל, אומרים שאנחנו מנותקים מהמציאות. אז מה נכון? החיבור או הניתוק?
השבוע מלאו 30 יום לפטירתו של הרב לייב גרונר, שהיה מזכירו ואיש סודו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח במשך עשרות שנים. נזכרתי במה ששמעו ממנו חברים מהקהילה בכרמל צרפתי כשביקרו אצלו לפני שנים אחדות על סדר יומו העמוס של הרבי – שעות ארוכות של קבלת קהל, דברי תורה, ייעוץ ומענה על אלפי מכתבים שנשלחו אליו מכל רחבי העולם. אבל היה זמן שבו הרבי ביקש לא להפריע לו. זה היה הזמן שבו הרבי ישב ולמד תורה. כן, הוא לבד. מנותק ממיליוני היהודים שציפו למוצא פיו. כי צריך להיות מחוברים, אבל צריך גם זמן להתנתק.
פרשות השבוע שלנו "בהר" ו"בחוקותי" נפתחות במילים "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור: דבר אל בני ישראל, ושבתה הארץ שבת לה'". פתיחה זו מביאה איתה את שאלתם של כל הפרשנים, עד שהפכה למטבע הלשון "מה עניין שמיטה להר סיני?". הפרשה מספרת על מצוות השמיטה, שבה אחרי שש שנים של עבודה בשדה יוצאים לשנת שבתון מהאדמה, והשאלה היא מהי ההדגשה שבהר סיני ניתנה מצוות השמיטה, והרי כל המצוות ניתנו בהר סיני.
התשובה לשאלה היא פשוטה – מצוות השמיטה מלמדת על כל המצוות. בדיוק כמו שמצוות השמיטה ניתנה למשה מסיני, כך כל שאר המצוות ניתנו אף הם למשה מסיני, אבל מכך שהתורה מדגישה זאת דווקא במצוות השמיטה עולה שיש כאן גם המסר וגם המשמעות עבורנו.
יהודי יכול לחשוב כי בקבלת התורה הוא נצטווה להתנתק מהעולם ולשקוע כל כולו בלימוד, עד שיהיה פרוש לגמרי ממעשה ומהנהגות העולם. על כך הוא הציווי "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך". יש לצאת אל העולם, לעבוד בעבודת האדמה ובעבודות כפיים, במעשה בפועל ובשגרת היום יום. אבל ביחד עם זה יש ציווי "ובשנה השביעית שבת שבתון". פעם בשבע שנים יש להתנתק, לדעת כי הטבע הוא רק כחומר ביד היוצר, שצמיחת התבואה הטבעית גם היא נס יום יומי, ושהגיע הזמן להקדיש שנה לתורה ולתת את טרדות הפרנסה לבורא העולם, שהבטיח לנו כי ידאג לנו גם בשנה השביעית וגם בשנה השמינית שאחריה.
ששה ימים בשבוע הם ימי המעשה. עלינו לחרוש ולזרוע, להתאמץ ולהתייגע, להיות על הקרקע ולהתמודד עם הטרדות, עם השגרה ועם הקשיים הרגילים שלנו. אסור לנו להתנתק. אבל פעם בשבוע אנחנו מצווים להתנתק. בזמן הדלקת הנרות ביום שישי מכבים את הטלפון, את הרדיו ואת הטלוויזיה למשך יממה תמימה שבה אנחנו מנותקים. ביממה הזו אנו מקדישים את יום השבת, יום המנוחה, לנו ולמשפחתנו ולבורא העולם. זהו יום לתפילה, ללימוד תורה ולדברים הרוחניים האמיתיים.
רוצים להישאר מעודכנים?
לא פשוט להתנתק, אבל האמת היא שאחרי הניתוק לא פשוט להתחבר. כי כך רצה הקדוש ברוך הוא – שנהיה בתוך העולם אבל נזכור אותו תמיד, ושנמצא זמן לנפש, לתפילה, לתורה ולשמירת השבת.
הקורונה שעדיין איתנו פתחה לנו אפיקים חדשים למחשבה – על זמן שהתבזבז בנסיעות ואפשר לנצל אותו לדברים אחרים, על מרדף בלתי פוסק אחר הנאות העולם שלפתע נעצרו, ועל מה באמת חשוב. מותר לנו לעצור לרגע ולחשוב. אם עד עכשיו לא הקדשנו זמן ביום יום ללימוד תורה, יש לנסות ולהתנתק למשך שעה ביום וללמוד. פרשת השבוע, מסורת ישראל, תלמוד, חסידות, קבלה ועוד – שפע של חוכמה אלוקית שתעזור לנו להתרומם מחיי היום יום. ובעידן הדיגיטל אפשר למצוא ה-כ-ל בלחיצת כפתור גם מהנייד. אפשר לקבוע חברותא ללימוד עם מישהו נוסף, ואפשר גם להצטרף לשיעור שבועי קבוע (עכשיו בעיקר דרך זום). אתם מוזמנים לפנות אלי ונקבע זמן ללמוד תורה ביחד ו/או להצטרף לשיעורים השבועיים שלנו.
אם עד עכשיו לא ממש ניצלנו את השבת כמו שצריך, אפשר לנסות שבת אחת ולראות כמה כיף זה לשמור את השבת. להתנתק ליום אחד בשבוע כדי להתחבר אחר כך כמו שצריך, כדי להיות מי שאנחנו באמת. קחו את זה בדרך שלכם והיווכחו לראות כי הניתוק מביא לחיבור אמיתי ונכון יותר.
שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל.
קריית שמואל
יישר כח גדול