מה מחכה לנו מחר חוץ מעוגת גבינה? נקודה למחשבה לחג השבועות – חג מתן תורה. אם נדמה היה בתקופת הקורונה שהחיים אחרי הנגיף לא יהיו כפי שהם היו לפניו, נראה שהתקווה נגוזה. הכל נשאר אותו הדבר – הוויכוחים על פוליטיקה, המריבות על שטויות, תאונות הדרכים וכל שאר הצרות והבעיות. לעומת זאת, יש רגעים מכוננים בחיים, כאלו שאחריהם איננו כבר מי שהיינו קודם.
מאתיים ועשר שנים עבדנו בפרך במצרים. יצאנו ממצרים עם בצק שלא תפח, הלכנו במדבר אל עבר הלא נודע, והים נקרע לשניים. לבסוף הגענו להר סיני, ובשעות הבוקר של יום שבת לפני 3332 שנה קיבלנו את התורה.
אבל רגע. מה באמת השתנה לפני ואחרי? את המצוות קיימו אבותינו גם קודם לכן. המצה היא אחת מההוכחות לכך. ברית מילה עשה גם אברהם. ואת המקום המדויק של הר סיני שעליו ניתנה התורה איש אינו יודע. בכל שנה אנחנו ערים בליל חג השבועות כדי לתקן את מה שעשו אבותינו, שהלכו לישון בלילה שלפני קבלת התורה עד שאמר הנביא "באתי ואין איש" כי בבוקר כולם ישנו. ואם היינו ערים בלילה מה היה קורה? מה באמת חוגגים בחג המיוחד הזה?
יצחק (בוז'י) הרצוג, היום יו"ר הסוכנות היהודית ובעבר חבר כנסת, סיפר פעם על הזכות המיוחדת שהיתה לו כילד להתלוות אל אביו חיים הרצוג, אז שגריר ישראל באו"ם ומאוחר יותר נשיא המדינה, בביקורו אצל הרבי מליובאויטש מלך המשיח בשמחת תורה של שנת תשל"ז (1976). הוא זכה להחזיק את ספר התורה של הרבי ולתת לאנשים לנשק את התורה. וכך סיים: "לעולם לא אשכח את המעמד שבו זכיתי להחזיק את ספר התורה המיוחד הזה".
שנה קודם לכן, בשמחת תורה של שנת תשל"ו (1975) ביקר אצל הרבי השופט חיים כהן ז"ל שהיה ידוע בדעותיו הליברליות ובמלחמתו נגד היהדות החרדית. הוא אף חי עם גרושה – דבר שאסור היה לו ככהן. הגבאים החליטו אז לא לתת לו ספר תורה בגלל מעשיו ודעותיו, אך הרבי העיר להם ואמר: "יהודי רוצה לקבל עליו עול תורה ואתם לא רוצים לתת לו?!". הרבי שאל את כהן אם הוא מוכן להחזיק את התורה, וכשזה השיב בחיוב הוא קיבל את ספר התורה ואף הכריז פסוק תורה מול כל המשתתפים. שעה ארוכה רקד השופט עם ספר התורה עד שהלך לדרכו. אך הוא כבר לא היה אותו חיים כהן כמקודם. הוא העיד בפני כמה מידידיו כי אירוע מכונן זה שינה את גישתו ואת התנהגותו, עד שביקש להיקבר כדת וכדין בקבר ישראל.
בגמרא נאמר כי רב יוסף היה מכין סעודה משובחת בחג השבועות והיה אומר "אילולא חג מתן תורה היו הרבה 'יוסף' בשוּק!" (פסחים ס"ח, ב'). למה התכוון רב יוסף? נתינת התורה על ידי הקדוש ברוך הוא במתן תורה על הר סיני נתנה את האפשרות להכניס את הקדושה בעולם. עד מתן תורה, אף שקיימו את המצוות, למצוות הללו לא היתה שום קדושה ממשית בגשמיות, לא להן ולא למקיימן. הקדושה נשארה "למעלה" ואנחנו נשארנו "למטה".
רוצים להישאר מעודכנים?
חג מתן תורה מסמל את החיבור בין המעלה למטה – בין הרוחניות והגשמיות, בין השמים והדברים ה"שמימיים" ובין הארץ והדברים ה"ארציים"; ואת האפשרות שלנו להיות כאן 'למטה' ולהתחבר ל'למעלה', לקיים מצוות כאן ולהפוך את עור הפרה לקדוש באמצעות מצוות התפילין, את הקרש למצוות סוכה ואת הבגד למצוות הציצית. אם לפני נתינת התורה היינו כולנו עובדי אדמה ואנשי חומר, באה התורה ומאפשרת לנו להתרומם, לקדש את החומר ולתת משמעות לחיים הפשוטים והאפרוריים של היום יום.
עכשיו יש לנו את האפשרות לקום בבוקר ולדעת שאנחנו לא כמו כולם. שיש לנו משמעות בחיים ושיש לנו גם את האפשרות לעשות זאת. בכל מצווה ומצווה שאנו עושים אנו מזככים את החפץ שבו עשינו את המצווה, מוסיפים קדושה בעולם החומרי וגם בנו. זוהי התחושה שקיבלנו במתן תורה, וזה בערך גם מה שהרגישו יצחק הרצוג וחיים כהן בשמחת תורה אצל הרבי.
לפני ארבעים שנה, בשנת תש"מ (1980) ביקש הרבי מכל אחד ואחת לעשות מאמץ גדול כדי שכל אחד ואחת, אפילו תינוק בן יומו, יגיעו לבית הכנסת לשמוע את עשרת הדברות בחג השבועות, לחוות מחדש את החווייה של נתינת התורה ולהיות חלק בחיבור מחדש בין ה'מעלה' ל'מטה', ולהרגיש שוב את ההתרוממות בכך ש"בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".
אז עם שלל הגבינות, היינות, הפרחים והמטעמים, נמצא עוד קצת זמן ללמוד מהתורה הקדושה, תורת אמת, נקבל על עצמנו עוד מצווה ועוד מעשה טוב, וביחד נהיה כולנו מוכנים לגאולה השלמה – אז נראה בגלוי את הקדושה בעולם, כנבואת ישעיהו "ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".
מחכים לכולכם מחר (שישי) בבתי הכנסת הקרובים לבתיכם לקריאת עשרת הדברות.
חג שמח ובברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
