כמה שווה קופסת ריבה ביתית? נקודה למחשבה לפרשת השבוע "בהעלותך".
הרבנית רבקה היתה זוגתו של רבי שמואל – הרבי הרביעי של חב"ד. היא ידועה בזכות טוב לבה והסיפורים שהעבירה לנכדה רבי יוסף יצחק – הרבי השישי וחמיו של הרבי מלך המשיח. בהיותה אשתו של הרבי היתה מקבלת גם היא בקשות לתפילות ולעזרה לנזקקים ולנדכאים. פעם הגיע אליה יהודי וביקש עזרה דחופה עבור בנו. "הרופאים אומרים שמצבו מסוכן ושרק קונפיטורת פירות טבעית יכולה לעזור לו", הוא אמר לה. הביאה לו הרבנית ריבה שהכינה בעצמה ובירכה אותו מכל הלב ברפואה שלמה.
לא עברה שעה קלה, והגיע שכן אל הרבנית. "לא תאמיני", הוא סיפר לה, "עקבתי אחרי האיש וראיתי אותו מגיע לביתו שמח. כל בני הבית אכלו מהריבה, והבן בכלל לא נראה חולה. הוא כנראה שיקר ורימה כדי לזכות בריבה איכותית ללא תמורה". "איזה יופי, תודה להשם", השיבה הרבנית רבקה, "אני כל כך שמחה לשמוע שכולם בריאים שם בבית. תודה על הבשורות הטובות, שתמיד תבשר לי רק דברים טובים!".
ואיך כל זה קשור אלינו? בפרשת השבוע שלנו – "בהעלותך" – מאציל משה רבנו מרוחו על שבעים הזקנים שזכו לנבואה בתוך מחנה השכינה. נבואה לא נקנית במכולת. הדרך להגיע לרוח הקודש ולנבואה היא ארוכה, ומי שזוכה לכך נמצא בדרגה גבוהה מעל העם. שבעים הזקנים היו אלו שהופקדו על ידי המצרים להשגיח ולפקח על מלאכת בניית הערים פיתום ורעמסס. הם העלימו עין ונתנו ליהודים "להשתחרר" קצת, ובזכות אהבת ישראל שלהם הם חטפו מכות לא קלות מהמצרים. השכר לכך היה שהם זכו לנבואה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל היו שניים שזכו לנבואה "בלי רשות". היו אלו אלדד ומידד שהתנבאו במחנה וסיפרו כי "משה ימות ויהושע יכניס את העם לארץ ישראל". מכעיס ומעצבן. להתנבא בלי רשות? יהושע, התלמיד הנאמן של משה, אף ביקש "אדוני משה – כלאם (תכלא אותם)". ומה ענה משה? תשננו טוב טוב את המשפט: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי? וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם". כן. הם התנבאו על משה שסופו קרב, והוא נהג בהם טוּב עין ופרגן לא רק להם אלא "הלוואי שכולם יהיו נביאים".
כשנדרשים לפעמים לשאלה מיהו מנהיג אמיתי, יכולות לעלות לנו דמויות של מלכים ונסיכים שניכסו את רכוש העם לעצמם, כבשו עוד ועוד שטחים ודרסו את כל מי שצפצף עליהם, של רוזנים ושופטים שכלאו, חמסו, הרגו וביזו כל מי שניסה אפילו להידמות אליהם. ומנגד עומדת דמותו של משה, המנהיג האמיתי, שפרגן מכל הלב גם למי שלא מגיע. הלוואי כולם כאלו.
המסר הוא ברור, אך צריך לשנן אותו שוב ושוב – לפרגן לאחרים, להביט על השני בעין טובה. הפתגם העממי אומר כי "יהודי מוכן להפסיד במשפט, אך לא ייתן שהשני יזכה". עלינו ללמוד מפרשת השבוע ומהתנהגותו של משה לראות את מצבו של השני בעין טובה וחיובית. זה יחזור אלינו ובגדול. ותתפלאו לשמוע – זה יועיל גם לבריאות הגשמית של העיניים שלנו.
שבת שלום ומבורך.
