יש לי חבר בברוקלין בשם יודי דוקס. הוא בחור בן גילי, חסיד חב"ד ואבא לשישה ילדים, שנדבק בקורונה. גם הוא אולי חשב "לי זה לא יקרה", אבל משמים נגזר. כולנו התפללנו עליו, קרענו את השמים, אין ספור של מעשים טובים נעשו לזכותו ולרפואתו כדי שייכתב וייחתם לחיים טובים וארוכים.
בשלב מסוים הוא התקשה מאוד לנשום, וכל מאמץ לטיפת חמצן היה ניסיון קשה מנשוא. אשתו שרה התקשרה אל רב הקהילה שלו יוסף יצחק ג'ייקובסון והתחננה: "כבוד הרב, יודי צריך הרבה חיזוק, הרבה כוחות כדי להילחם על החיים שלו. אנא, אם תוכל להעביר לו מסר דרך הטלפון ולעודד איתו שימשיך להילחם על אף הקושי. יודי מעריך אותך מאוד, אם רק תיתן לו איזה פתגם או פסוק שיעזור לו להיאבק".
הרב ג'ייקובסון ישב עם עצמו נסער והתחיל לחשוב ולהתבונן. "מה אני יכול להגיד לתלמיד שלי כדי שיחזיק מעמד", אמר לעצמו, "איזה מסר יכול להציל ולהעצים?". ואז עלתה בראשו הברקה. הוא התקשר לבית הרפואה, למספר הטלפון שקיבל מהאשה, וביקש מהאחיות שישימו את הטלפון על ספיקר. יודי הצליח לשמוע אותו אבל לא ממש לדבר, והרב פנה בדברים היוצאים מן הלב ואמר: "יודי, אתה יודע מה כתוב ב'תהלים'? בפרק האחרון בפסוק האחרון ב'תהלים' נכתב "כל הנשמה תהלל י-ה, הללויה", ואומרים חכמינו זכרם לברכה 'כל הנשמה תהלל י-ה, על כל נשימה ונשימה'. זאת אומרת שעל כל נשימה צריך להודות לה', שום נשימה אינה מובנת מאליה, על כל דבר צריך להודות – גם על המובן מאליו".
הרב הוסיף ואמר: "בכתבי חסידות מסביר הרבי מליובאוויטש שהמילה נשמה היא מלשון נשימה, ושבכל רגע שבו יהודי נושם וחי בעולם הזה, אפילו שהוא כבר חלילה בלי הכרה, הוא מהלל את ה' ואת הנשמה שלו בשליחות פה בעולם. כמו שנאמר 'אתם עדי נאום ה" – שיהודי בעצם הווייתו ובעצם קיומו מעיד על קיומו של הקדוש ברוך הוא".
והרב סיים את דבריו בברכה: "אנחנו מאחלים לך רפואה שלמה ושתמשיך להיאבק ולנשום, לא רק למענך ולמען המשפחה שלך אלא גם למען כל עם ישראל, למען קידוש ה', על כל נשימה ונשימה תהלל י-ה".
יודי שמע את המסר והמשיך להילחם. במשך ארבעה חודשים הוא היה מורדם ומונשם, והיו שעות קריטיות, אבל הוא נלחם כאריה על כל נשימה ונשימה. זמן קצר לפני ראש השנה, בנס גלוי, הוא חזר לעצמו ויצא מבית הרפואה בניו יורק אל משפחתו לימים ארוכים ולשנים טובות. יש לו עוד שיקום, אבל בחסדי ה' הוא חזר לחיים.
והמסר אלינו הוא שהיום נשארים הרבה יהודים להתפלל בבית. חלק מרגישים מתוסכלים ובודדים. הם תוהים "כך נעבור את יום כיפור?". אבל יהודי יודע מה שאמרו חכמינו – "עצמו של יום הכיפורים מכפר". כלומר עצם היותנו יהודים, חיים ונושמים פה בעולם הזה, זה כבר תפילה והלל לבורא עולם.
כתוב בפסוק "אשירה לה בחיי, אזמרה לאלוקי בעודי". עצם החיים והקיום יהודי הם שירה וזמרה לה'. לכן גם נפסק שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, אפילו את יום כיפור.
אז ביום הקדוש הזה, שבו מתגלית הנשמה של כולנו – נשמה מלשון נשימה – נקבל על עצמנו להמשיך לקדש את שם ה' בעולם ונבקש מריבונו של עולם "מנע מגיפה מנחלתך. אבינו מלכנו, שלח רפואה שלמה לחולי עמך. אבינו מלכנו, קרע רוע גזר דיננו. אבינו מלכנו, הרם קרן ישראל עמך. אבינו מלכנו, הרם קרן משיחך".
לשנה הבאה בירושלים הבנויה והבריאה, אמן.
