לפני כמה שנים, באחת מהפעמים שבהן עברנו דירה, שאל אותי אחד מהמובילים: "מה יש בקרטונים האלו שהם כבדים כל כך?". עניתי לו שיש בהם ספרים. "ובכל אלו אתם קוראים?", הוא שואל. אמרתי לו שכל הספרים הם בשימוש ושבכל פעם לומדים בספר אחר. "תשמע", הוא אמר, "כל הכבוד לכם. לנו יש ספר אחד וגם אותו אנחנו לא קוראים, ואתם מספיקים לקרוא קרטונים שלמים".
נזכרתי באירוע זה השבוע כאשר נתקלתי בסיפור על שגריר אפריקה שהתארח בהקפות שניות ברמת גן ושאל לפשר הריקודים והחיבוקים עם ספר התורה. הסבירו לו שהתורה היא ספר החוקים של עם ישראל. "אני לא מבין אתכם ומהי הסיבה לריקודים", אמר השגריר, "אצלנו אנשים לא רוצים לקרוא ולא מעניין אותם ספר החוקים, ובוודאי שאין לנו סיבה לרקוד ולחבק אותו".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה מייחד את התורה הקדושה שאנו שמחים בה? התורה בשבילנו היא לא רק ספר חוקים אלא ספר ההפעלה, ההוראות וההנחיות לחיים טובים ואיכותיים בהתאם לדרך התורה והמצוות מחוכמתו של הקב"ה.
בסיומם של החגים, כאשר אנו יוצאים מאווירת הקדושה לחיי היום יום, אנחנו שמחים, רוקדים ומחבקים את המדריך לחיים טובים שהעניק לנו הקב"ה – התורה הקדושה.
שבת שלום וחג שמח.
קרית חיים
למה אוטומטית לא שמים בקרית חיים? למה רק כשחברת מועצה מבקשת דברים זזים? אי אפשר לחשוב על זה לבד?
אמת מארץ תצמח
אני ממליץ לכם לקרוא את המאמר: המוסר היהודי בהלכה ומהקריא תבינו האם התורה שהיא ספר החוקים של יהודי דתי
מוסרית ואולי היא לא. מבטיח לכם שלא ישעמם לכם.