החיסונים הגיעו ישתבח שמו לעד, והנה עכשיו מתחיל מאבק הסטטוסים – "גם אני אתחסן" או "אין מגיפה, זו רק תעמולה". הרהרתי לעצמי מהי המטרה באותם סטטוסים, והבנתי שזה בשביל לייצר אווירה והלך רוח של כולם מתחסנים או כולם לא מתחסנים. ממש חיסון (או לא) עדר.
הנטייה הזאת לעשות מה שכולם עושים מושרשת בטבע האדם, וכפי שהרמב"ם מגדיר – האדם הוא מדיני, כלומר חברתי בטבעו. מבלי לנקוט כל עמדה בסוגיה הזאת של החיסונים, כן ראוי לתת את הדעת על מערכת קבלת ההחלטות שלנו. בפרשה שלנו מסופר על המפגש של יוסף עם אחיו אחרי השנים הרבות של ניתוק בעקבות מכירתו, כאשר יוסף כמשנה למלך מצרים מזהה אותם והם לא מזהים אותו. "ויכר יוסף את אחיו, והם לא הכירוהו".
מעבר למשמעות הפשוטה של פסוק זה, בתורת החסידות מוסבר שמדובר כאן גם בהבדל גדול וביתרון של יוסף על אחיו. האחים של יוסף עסקו ברעיית צאן אשר מאופיינת בהתנתקות מהמולת העולם. יוסף, לעומת זאת, היה מצוי ושרוי לגמרי בהמולת העולם הזה וניהל למופת את כלכלת העולם בשנות השובע וגם בשנות הרעב והמשבר הכלכלי. אחיו לא היו מסוגלים לדבוק בקודש ולעבוד את ה' תוך כדי הימצאות בענייני העולם, ולכן בחרו בניתוק. יוסף דבק בה' והתעלה, דווקא בהיותו עסוק במצרים. לכזאת דרגה של עבודת ה' האחים לא היו מסוגלים, "והם לא הכירוהו".
רוצים להישאר מעודכנים?
בהשראתו של יוסף נאחל שנזכה לדבוק בערכי התורה גם כשאנחנו שרויים ועסוקים בענייני העולם, ושקבלת ההחלטות שלנו תתאים לאותם ערכים גם אם לא תמיד זה הכי אין.
ובנימה אישית, בסיכום של חג נפלא ושבוע עמוס במיוחד נדליק היום נרות שבת אחרי שזכינו בשבוע האחרון לחמם הרבה לבבות בפרויקט "הבניין המדליק". ברכת ברוכים הבאים לתושבי קרית אליעזר בפרויקט החדש. מחמם לב היה לפגוש בכל ערב בניין אחר שמח סביב נרות החנוכה. ביחד נמשיך להאיר את השכונה.
שבת שלום ומבורך.
