האחות רגינה דרליוק, מנהלת הסיעוד במכון ההמטולוגי של המרכז הרפואי כרמל, היא דוגמה חיה לנחישות, מסירות, אהבת המקצוע ואהבת החולים. היא התייתמה מאימא בגיל 3, ולישראל עלתה כמעט לבדה. כיום, לצד קריירה מצליחה בכרמל, היא אימא במשרה מלאה, ובמקביל גם עובדת על הדוקטורט שלה.
דרליוק נולדה בבלארוס. בגיל 3 התייתמה מאימא. סבתה הייתה מנהלת סיעוד בבית חולים במינסק, והיא נהגה להצטרף אליה בעבודתה. "עוד כילדה קטנה, ראיתי איך סבתא שלי מטפלת במסירות ובחמלה בחולים הקשים, וכבר אז ידעתי שאני רוצה להיות אחות כמוה".
רגינה דרליוק עם מטופל במכון ההמטולוגי (צילום: אלי דדון)
בגיל 12 עלתה דרליוק לישראל. בינתיים, סבתה החזקה הפכה סיעודית והיא החלה לטפל בה. "בעקבות הטיפול בסבתי, היה ברור לי שהשלב הבא שלי הוא לימודי סיעוד", היא אומרת.
היא עשתה תואר ראשון בסיעוד ולאחר מכן גם תואר שני; השלימה קורס "על בסיסי" באונקולוגיה, קורס הדרכה קלינית וקורס CRA (ניהול מחקרים קליניים).
את דרכה המקצועית החלה דרליוק במחלקת פנימית ג' בכרמל, ובמקביל עבדה גם במכון ההמטולוגי של בית החולים. לפני שש שנים מונתה למנהלת הסיעוד במכון ההמטולוגי בכרמל ובמרכז הרפואי לין של כללית.
"המחלקה ההמטו-אונקולוגית על חולי הסרטן שבה היא המחלקה שנותנת לי הכי הרבה את התחושה של נתינה מכל הלב", אומרת דרליוק", לקבל חולה סרטן מותש ובלי כוחות ולראות אותו, אחרי סדרה של טיפולים אצלנו, משתקם, חוזר לחיים ומחייך – זה הסיפוק הכי גדול שלי בחיים".
דרליוק נשואה לארתור, אחראי בקרת איכות בחברת "תרו", והיא אימא לשלושה ילדים: ליאל, איתי וליה. השילוב של קריירה עמוסה בעבודה ולימודים לצד ניהול בית ומשפחה ודאגה לילדים הקטנים אינו פשוט כלל, אולם התמיכה של הבעל, ארתור, היא המשענת שלה.
רגינה דרליוק עם הבעל ארתור והילדים ליאל, איתי וליה (צילום: אלבום פרטי)
"לעתים קרובות אני עוצרת ושואלת את עצמי האם אני נמצאת שם מספיק בשביל הילדים. אני משתדלת מאוד למצוא את הזמן ולבלות עם כל אחד מהם בנפרד ולהיות נוכחת בחייהם. חשובים לי מאוד הלימודים שלהם, ואני משתדלת תמיד למצוא את הזמן לעבור על שעורי הבית ועבודות הכיתה. כאימא, אני מאוד גאה בהם ובמה שהם השיגו", אומרת דרליוק.
המכון ההמטו-אונקולוגי של כרמל מפעיל שתי זרועות טיפוליות – בכרמל ובלין. בשני המכונים מטופלים עשרות, ולעיתים מאות, מטופלים בכל שבוע. המכון, בניהולו של ד"ר מאיר פרייס, נחשב לאחד המכונים המתקדמים בישראל והוא מעניק למטופליו את המילה האחרונה בתחום הטיפולים הביולוגים והכימותרפיים.
המכון בכרמל נמצא בחזית המחקר, וכיום מתקיימים בו במקביל לא פחות מ-40 מחקרים שונים. לצורך המחקר, המכון מגייס מטופלים רבים ומעניק להם את הטיפולים החדשניים ביותר.
רוצים להישאר מעודכנים?
"רגינה דרליוק היא דוגמה ומופת", אומר מנהל המכון ד"ר מאיר פרייס, "אין משימה שהיא גדולה על מידותיה. כל דבר שהיא עושה, נעשה בצורה המקצועית ביותר. לרגינה יש חמלה לכל מטופל ומחויבות אינסופית לעבודתה. היא תגיע ביום שישי או בחג, בבוקר או באמצע הלילה, כדי לתת טיפול חירום למי שזקוק. היא שומרת על הצוות הסיעודי ודואגת לכל אחד מהם, מקדמת אותם ודואגת שיתפתחו מקצועית. ראיתי את ההתפתחות האישית והמקצועית שלה בשנים האחרונות, ואני בהחלט חושב שעבורה השמיים הם הגבול".
לאחרונה סיימה דרליוק את עבודת התזה שלה בנושא "השפעת מתן חיסון 13PCV על תחלואה ותמותה מזיהומים מסכני חיים במטופלים עם ממאירות המטו-אונקולוגית לפני התחלת טיפול כימותרפי ו/או ביולוגי". עבודתה פורסמה גם בעיתון החשוב BMJ open. בימים אלה היא מסיימת את כתיבת ההצעה לעבודת הדוקטורט שלה, שתעסוק בהשפעת וביעילות החיסונים בחולים המטו-אונקולוגיים במניעת מחלות דרכי הנשימה.
רגינה דרליוק עם מנהל המכון ההמטולוגי, ד"ר מאיר פרייס, וצוות המכון (צילום: אלי דדון)
מנהלת הסיעוד של כרמל, אהובה טל: "רגינה דרליוק היא מסוג האחיות שצריך לשכפל. היא מנהלת את המכון בצורה מיטבית, מקצועית ושירותית. היא מקור ידע בלתי נדלה בכל דבר שקשור לטיפול בחולה ההמטולוגי, היא בלמידה מתמדת, מתוך רצון להעמיק ולהרחיב את ידיעותיה ועשייתה ולשאוף גבוה בתחום הטיפול בחולה ההמטולוגי. היא מובילה את המכון לצד מנהלו, ד"ר פרייס, לציונים גבוהים מאוד באיכות השירות. רגינה חדשנית בחשיבתה והיא ומובילה פרויקטים פורצי דרך, כמו טיפול אישי בחולה מיאלומה (PROMS) ומתן חיסונים למניעת דלקות ריאה למטופלים. חריצותה והמחויבות שלה לעבודה ולמטופלים מעוררות השראה", מסכמת טל.
"אני חושב שמקצוע הסיעוד מתאים לנו, כנשים", אומרת דרליוק. "לנשים יש חמלה ונתינה, ובסיעוד אנחנו יכולות למצות את הערכים שלנו. הסיעוד הוא מקצוע עם הכי הרבה סיפוק. מספיק להיות אוזן קשבת למטופל, וכבר הרמנו אותו למקום טוב יותר. כרמל בשבילי הוא בית אמיתי. יש מטופלים, שאנחנו ממשיכים את הקשר איתם, גם הרבה אחרי שהטיפולים מסתיימים, והחיוך והתודה שלהם מלווים אותי לכל החיים".
