חדווה רבר, בת 79, מירושלים
מצב משפחתי: אלמנה, אמא לבת אחת, סבתא לארבע נכדות ולנין אחד.
הסיפור שלי: "נולדתי ב-30 בדצמבר 1942 בהונגריה בזמן המלחמה. את אבא שלי לקחו למחנה עבודה ואת אמא לקחו לכיוון אושוויץ. אותי מישהו מהצלב האדום שם בבית היתומים, הייתי בת שנה וכמה חודשים. המזל הגדול שהיה לאמא שלי הוא שבדרך שלקחו אותם למחנות – דרך שהייתה מאוד קשה, מלאה תלאות ובלי אוכל ועינויים – פגש אותם ראול ולנברג, איש עסקים שפעל כדיפלומט שוודי בהונגריה, והוא נתן לה תעודות וכך היא ניצלה וחזרה לחפש אותי. לאחר מכן, גם אבא ניצל וכך התאחדנו. זה היה נס גדול. אחרי המלחמה, המשפחה עברה להתגורר ברומניה".
מתי עליתם לישראל?
"עלינו לארץ בשנת 1950. לאחר המלחמה ההורים עברו להתגורר ברומניה, ואני זוכרת שהייתה לנו חנות ודירת חדר וכל הזמן החלום של ההורים היה להגיע לארץ ישראל. כשסוף סוף אישרו את העלייה, ההורים קנו ספה על מנת להביא אותה איתם ולא הסכימו להם, וגם את העגילים שהיו לי באוזניים לקחו. מה שכן, ההורים שלי החביאו כסף בכריות וכך הצליחו להעביר אותו לארץ. כשהגענו לארץ, היינו מאושרים, זה היה חלום שהתגשם".
על מה את רוצה להודות?
"תודה לאל שאנחנו בריאים ותודה לאל שאנחנו במדינה שלנו. שרק נהיה חזקים ונוכל לכל אויבנו, זאת התקווה שלי".
