לניכור הורי השפעות ארוכות טווח על בריאות הילדים

מדוע כדאי להרחיק את הילדים מהסכסוך?

אחת התופעות שבהן נתקלים לפעמים בעת גירושין של בני זוג עם ילדים היא תופעת הניכור ההורי. זוהי אמנם תופעה די נדירה, אך כשהיא מתרחשת – היא מתכון לאסון שמשפיע בחומרה הן על הילדים, הן על הוריהם.

תופעת הניכור ההורי מוגדרת כמצב שבו ילד מסרב להיפגש עם אחד מהוריו או מנתק עמו קשר על רקע תהליך הגירושים ומסיבות לא מוצדקות או טבעיות. התנהגותו של ילד מנוכר מתאפיינת בסלידה מוחלטת מכל מעשיו של ההורה הדחוי והשמצתו ובשימוש בטיעונים חלשים להיעדר הקשר, כגון "האוכל שלה מגעיל" או "הבית שלו מסריח". עוד יעשה הילד שימוש בכינויים מעולם המבוגרים כגון: "היא אובססיבית" או "הוא פסיכופת", וכן ידחה בסלידה אני בני המשפחה המורחבת, חברים ואפילו חיית המחמד המקושרת לאותו הורה.

התנהגות קיצונית זו תלווה בהיעדר אמביוולנטיות, רגשות אשם או חרטה. לעומת זאת, כלפי ההורה המועדף יבטא הילד תחושות הזדהות ואמון מוחלטים.

עו"ד יהודה שוורץ (צילום: עצמי)

התופעה נחלקת לשלוש רמות:

ניכור הורי קל, המתאפיין בשיתוף פעולה עם ההורה שכלפיו יש ניכור לצד בביקורת המופנית כלפיו והזדהות המופנית כלפי ההורה בעל המשמורת העיקרית.
ניכור הורי בינוני, המלווה בחוסר כבוד ובחוסר יחס מצד הילד להורה שכלפיו מבוטא הניכור.
ניכור הורי חמור, המגיע לעיתים לכדי אלימות מצד הילדים, פחדים מההורה שאליו פיתחו ניכור ולעיתים-סירוב מוחלט להיפגש עמו.

מחקרים בינלאומיים מהעשור האחרון מצביעים כי לתופעת הניכור ההורי ישנן השפעות ארוכות-טווח על בריאותם הנפשית של ילדים. הדינמיקה הרגשית המרעילה מייצרת בנייה מחדש של זיכרונות ילדות והכחדת זיכרונות וחוויות אותנטיות, שהיו מנת חלקם של הילדים קודם לכן. התוצאה היא בוגרים עם ערך עצמי נמוך, שנאה עצמית, היעדר אמון, נטייה לדיכאון ואובדנות. כמו כן, לתופעה יש היבט חברתי מדאיג, שכן ברבים מן המקרים היא משוחזרת גם לדור הבא.

במקרים קיצוניים שבהם מתגלה ניכור הורי, מקובל לעיתים להוציא את הילד מאחריות ההורה בעל המשמורת העיקרית באמצעות הגדרת משמורת שוויונית יותר בין ההורים או הוצאתה לצד שלישי ניטרלי. עם זאת, זהו אקט בעייתי שעלול להחוות כטראומה עבור הילד.

ברחבי העולם הולכת וגוברת ההבנה כי בהיעדר טיפול מערכתי ממוקד, ניכור הורי הפך למגיפה מפושטת, הפוגעת ב-10-15% ממשפחות הגירושים.