החלוץ פינת החלוצה

רחוב החלוץ בהדר תמיד נחשב לאחיו העני של רחוב הרצל, שהיה אחד מהרחובות הסואנים בעיר. הרצל שימש הרחוב המסחרי הראשי, שבו נערכו אירועים ציבוריים, חגיגות ומצעדים. נשות העיר האלגנטיות עשו בו שופינג מפונפן, ואילו הצעירות מצאו עצמן מפשפשות בחנויות הבזארים לאורך רחוב החלוץ, שהיה הומה לא פחות, אך עם הרבה פחות סטייל והרבה יותר פיח שנפלט מאגזוזי האוטובוסים, והתערבב בריח השווארמיות עם בר הסלטים החופשי, שהתמקמו בפינת הרחוב, בואכם רחוב הנביאים.

הֶחָלוּץ הייתה תנועה ציונית עולמית של צעירים יהודים, שהתארגנו למטרות עלייה לארץ ישראל. ראשיתה בהתארגנויות ספונטניות בשנות ה-80 של המאה ה-19, והיא התקיימה עד השואה. חברי החלוץ השתייכו לתנועות נוער ציוניות מגוונות, אשר היו לחוד החנית של העלייה וההתיישבות בארץ ישראל ושל ההגנה היהודית בגולה, ובכלל זה בגטאות שבהם רוכזו היהודים במלחמת העולם השנייה. שם התנועה הונצח ברחובות רבים בערי ישראל.

מדבקות ורודות על שלטי הרחוב

השבוע התבשרנו כי נפל דבר בעיר חיפה, כאשר שמו של חלק מרחוב החלוץ ישונה וייקרא רחוב "החלוצה". מתוך פרוטוקול ישיבת ועדת שמות ושילוט היסטורי, דצמבר 2021: "הנהלת העיר מציעה לחלק את רחוב החלוץ לשניים. במקטע מרחוב הנביאים 9 עד סוף רחוב ביאליק, ייקרא 'החלוצה' – למען דורות של חלוצות שלקחו חלק בבניית העיר. תוצאות ההצבעה: אושר".

הפיכת המקטע של רחוב "החלוץ" לרחוב "החלוצה", יתקבל, ככל הנראה, בסיפוק רב על ידי פעילות חברתיות של ארגוני נשים, אבל לא יצליח לכפר על הנתון הבא: נכון לשנת 2021, רק כ-53 רחובות בחיפה נקראים על שם נשים, כאשר כ-1400 רחובות נקראים על שם גברים. זו אמנם אינה תופעה ייחודית אך ורק לעיר, כי גם בשאר הערים בישראל הנתונים מקוממים.

המחאה הפמיניסטית. מדבקות ורודות הודבקו על שלטי הרחוב באישון לילה

בלילה שלפני יום האישה הבינלאומי במארס 2021, יצאו 12 פעילות פמיניסטיות לרחובות חיפה ותלו מדבקות ורודות אשר כיסו את שלטי הרחוב, במטרה לשנות את הסטטיסטיקה. למשך לילה אחד נוספו לרחובות חיפה 60 שמות נשיים, מכל תחום וגיל. אחת הפעילות שביקשה שלא להיחשף, הסכימה אז לומר ל"כלבו – חיפה והקריות": "הנתון הזה כל כך מגוחך, כי את מצפה שראש עיר שהיא אישה, תקדם נושאים כאלה. עינת קליש-רותם טוענת שהיא מקדמת עיר שוויונית ואפילו חתמה על אמנה כזו, ובפועל אנחנו לא רואות את זה". אותה פעילה הודתה שהמעשה היה לא תקין, אך הסבירה שזאת בדיוק הסיבה שהן בחרו לעשות אותו: "המטרה שלנו הייתה לקשט את העיר לכבוד יום האישה ולהאיר את הזרקור על אלו שבאמת מגיע להן – נשים שפעלו בשביל נשים ובשביל אנשים ונשים ששברו תקרות זכוכית ועשו דברים שלא מהעולם הזה. גם לראש העיר מגיע רחוב על שמה, אם רק הייתה עושה דברים בשבילנו, אבל היא לא. שראש העיר תתחיל בכך שתשנה את שלטי הרחוב לוורודים, זה הרבה יותר יפה".

כאמור, זוהי תופעה רחבת היקף ונשאלת השאלה מה צריך לקרות כדי שאישה תונצח בשם רחוב במדינת ישראל. נשים הונצחו בעקבות תפקיד פורמלי – גולדה מאיר היא אחת מהן – אך מעיון ברשימת הנשים מההיסטוריה הקרובה אלינו שכן מונצחות, מסתבר שהסיפור המייצג שלהן הולם את מערכת הערכים המקובלת בחברה שעוצבה ונבנתה על ידי גברים. לפעמים, גם כשהן עמדו בראש המערכת ההיררכית, או שפעילותן הציבורית הייתה מרכזית בזכות עצמה, אין רחוב על שמן בלבד, אלא רחוב עם שמן לצד שמו של הבעל. מערכת הערכים המקובלת מוקירה ומעלה על נס שימוש בנשק ומאדירה סיפורי גבורה צבאיים ומנציחה את מי שמתה בעת מילוי תפקידה. לכן לא מפתיע למצוא רחובות רבים על שם חנה סנש ופחות על שם פורצת דרך ושוברת תקרת זכוכית מתחומים אחרים.

אי נוכחות נשית במרחב הציבורי

בספרו "על השם", עוסק פרופ' מעוז עזריהו מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, בהיסטוריה ובפוליטיקה של שמות הרחובות בישראל. לטענתו, נושא השמות של הרחובות משלב בתוכו מאבקי כבוד וסגירת חשבונות, הפעלת לחצים ולובי, ובקיצור, הכל פוליטיקה ואידאולוגיה וקבוצות לחץ שלוחצות שהעניינים שלהם יקודמו.

"שימי לב כמה דיונים יש על הנושא הזה, ונושאים כאלה תמיד יופיעו בעיתון", אומר פרופ' עזריהו, "זה מעיד עד כמה חשובות הפוליטיקה והאידאולוגיה הזו. מה שמצחיק הוא שמי שדוחף לצד האידאולוגי, חושב שהצד השני הוא האידאולוגי. פמיניסטיות, למשל, חושבות שזה שאין נשים זו אידאולוגיה ופוליטיקה. אבל זה שאת חושבת שצריכות להיות נשים, זו גם פוליטיקה ואידאולוגיה. 'החלוץ' ו'החלוצה' נשמע קצת כמו בדיחה וחידוד. לעומת זאת להחליף שמות של גבר בשם של אישה, יהיה מאוד קשה. אם הסיפור האמיתי הוא שהמאבק הפמיניסטי מתרכז בהחלפת שמות של עסקנים בשמות של עסקניות, אז לא השגנו כלום. זה לא מה שיגרום לי למשוש לב. הייתי באמת רוצה לראות שאנשים ונשים, שיש להם תרומה ייחודית לחברה, לתרבות, יקבלו את ההכרה בהם".

"אין סופרות, אין משוררות, אין מדינאיות, יש נשים". פרופ' מעוז עזריהו

איך? אם נשים מקוטלגות בקטגוריה נפרדת? כשמנציחים את ש"י עגנון או את חיים נחמן ביאליק, אומרים שמנציחים סופרים ומשוררים. כשמנציחים את רחל וזלדה לא מדברים על הנצחת משוררות אלא על נשים.

"נכון. יש סופרים, יש משוררים, יש מדינאים ויש נשים. זה מעליב, לדעתי. אין סופרות, אין משוררות, אין מדינאיות, יש נשים".

המגמה תשתנה בעתיד?

"כל עוד יופעל לחץ כמו שיש עכשיו, תמשיך להיות קטגוריה נפרדת. כלומר, אנחנו במצב של מטוטלת, עדיין לא הגענו למצב הטבעי ועדיין לא נמצא האיזון הנכון בין שני הצדדים. מצב טבעי זה הנצחה של נשים בהתאם להישגים האישיים שלהן, שהן חלק מהחיים הציבוריים. זה הדבר הכי טבעי ונכון שיקרה בלי שמדברים עליו בקול. לשם עוד לא הגענו, זה ייקח הרבה זמן. כשנגיע לשם נגיד שהכל בסדר. תארי לך שוועדת שמות תחליט על קריאת רחובות על שמות ציירים ובסוף תגלה שכולן בעצם נשים. זה יהיה הניצחון הטוטאלי, כשלא ישימו לב במהלך הדיון על מגדר".

אז המהפכה עדיין לא החלה.

"ברור מאוד מה קרה פה, הרי נשים זה דבר חדש יחסית במרחב הציבורי. טקסטים על שמות רחובות נכתבו כטקסט היסטורי, הם לא נכתבו היום. לא יושבת ועדה היום וקובעת תוכנית מתאר חדשה. אם תדמייני לך את מפת חיפה ושמות הרחובות, הטקסט נכתב בחיפה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. בתל אביב זה טקסט שנכתב עוד ב-1910. כשאת רואה ייצוג כל כך נמוך של שמות רחובות נשיים זה לא רק בחיפה, תל אביב וירושלים. זה גם בפריז, ברלין, וינה ולונדון. זו תוצאה של אי נוכחות נשית במרחב הציבורי. אני צופה בטלוויזיה בקונצרטים קלאסיים וממש מדהים לראות את הפילהרמונית של וינה בשנות ה-70-80, ואין כל נוכחות נשית בתזמורת. הכניסה של נשים למרחב הציבורי היא דבר שאולי אנחנו רואים כמובן מאליו, אבל זה דבר חדש יחסית. נשים נכנסות לפוליטיקה, יש להן זמן קריירה, ואחרי זה הן גם צריכות למות ושיעברו כמה שנים, כדי שרחוב ייקרא על שמן. זאת אומרת מדובר על תהליך שיבשיל עוד כמה שנים. ובינתיים, לא נעים להגיד, רוב המקומות הטובים נתפסו".

כריכת ספרו של פרופ' מעוז עזריהו

לנצח נשאר עם דבורה הנביאה, חנה סנש והנרייטה סולד?

"שאלה מצוינת. מתי מחליפים באופן סיטוני שמות רחובות? אחרי מהפכות וחילופי שלטון, אבל גם אז מתברר דבר די מדהים. בברלין שלאחר נפילת הנאציזם, מיד דנו בהחלפת שמות הרחובות. כולם חשבו שהולכת להיות מהפכה אדירה, ובסוף החליפו 150 שמות מתוך 2000. אז התשובה לשאלתך היא כן. נגזר עלינו. בערים חדשות זה יהיה משהו אחר".

השלטון המקומי מתערב

בחודש מאי האחרון הגיע לראשי הרשויות המקומיות מכתב ממרכז השלטון המקומי, שכותרתו: "שוויון מגדרי בקריאת שמות לרחובות". במכתב ביקש המנכ"ל שלמה דולברג להסב את תשומת ליבם של ראשי הרשויות, כי התקבלה פנייה, לפיה קיים אי שוויון מגדרי בקריאת שמות לרחובות וכי קיים מיעוט שמות לרחובות המציינים נשים על פעילותן ותרומתן הייחודית.

"על פי הנתונים שקיבלנו", ציין המנכ"ל, "מרבית שמות הרחובות ביישובים, מבוססים על שמות 'ניטרליים' (צמחים, בעלי חיים, אירועים וכו'), ומבין אלה הקרואים על שמות גברים או נשים, מספר הרחובות הקרויים על שם גברים גדול פי 10-5 ממספר הרחובות הקרויים על שם נשים".

בהמשך ממליץ דולברג על מספר צעדים: העלאת הנושא למודעות בקרב חברי הוועדה לבחירת שמות רחובות; בחינת האפשרות להחלפת חלק משמות הרחובות הניטרליים בשמות של נשים; מתן העדפה בשכונות חדשות לקריאת שם הרחובות על שם נשים, מעתה והלאה.

קטע רחוב החלוץ שיהפוך לרחוב "החלוצה"

תשובתה של קליש-רותם לדולברג לא איחרה לבוא: "ועדת שמות רחובות, שילוט היסטורי ויקירי העיר חיפה, אשר אושרה במועצת העיר לפני כשנתיים, חידשה את הרכבה וכעת יותר ממחצית מחבריה ומחברותיה הן נשים, שלא כמו בשנים קודמות. בחמש ישיבות הוועדה האחרונות, חברי הוועדה ואני ראינו חשיבות רבה במתן עדיפות וקדימות לנשים, ובהנצחתן של נשים, גם בעודן בחיים, אשר הטביעו את חותמן בפעילותן ובעשייתן למען העיר חיפה ולמען תושביה. למן תחילת פעילותה של הוועדה המחודשת, אפשר לראות בבירור עלייה ניכרת בקריאת רחובות על שמן של נשים הבולטות בעשייתן ופועלן… על סדר יומה של ועדת השמות הקרובה יידונו המלצות נוספות בעניין הנצחתן של נשים ברחבי העיר חיפה".

בית החלוצות הראשון הוקם בחיפה

העבר דווקא היטיב עם החלוצות העבריות בחיפה והן הונצחו בעיר עוד ב-1930, בעת שהונחה אבן הפינה לבית החלוצות הראשון שהוקם בארץ ישראל.

רוז אייזקס, אשתו של דיוויד אייזקס, משכיל יהודי אמריקני, הייתה יהודייה דתייה, ובו בזמן חדורת אמונה סוציאליסטית ופמיניסטית. ב-1928 היא הקימה עם חברותיה ארגון של נשים יהודיות וציוניות, ששאפו לתרום ליישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל, ובעיקר לאוכלוסיית הנשים שבו. הארגון נקרא אז "ליגת נשים למען פלסטינה" (לנ"פ) ונרשם באופן רשמי בניו יורק ב-1929 (לאחר מכן נקרא "ליגת נשים למען ישראל", ובקיצור לנ"י). היה זה ארגון התנדבותי הפועל שלא למטרות רווח ומטרתו הראשונית הייתה לתמוך בנשים יהודיות בארץ ישראל – בעיקר עולות חדשות – בקליטה ובהסתגלות בארץ, במתן קורת גג ובלימוד מקצוע.

לאורך השנים מימנה הליגה את פעולותיה מכספי תרומות המופנים לפעילות בישראל ובשיתוף משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ומוסדות ציבור. אייזקס הייתה בקשרי חברות עם רחל ינאית בן צבי, ממנהיגות תנועת הפועלות בארץ וחברת מועצת הפועלות, ובשל הקשר ההדוק בין השתיים, עלה הצורך לשלוח לארץ תרומות כספיות שיממנו את המפעלים של תנועת הפועלות.

על פעילותן הציונית של נשות לנ"פ שמע ד"ר חיים וייצמן, ששימש נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ולימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל. בשנת 1928 פנה וייצמן למזכירת לנ"פ בניו יורק, גברת דנציגר, כדי להודיעה על הירתמותו למען המטרה הראויה של הקמת בית לעולות חדשות בארץ ישראל.

וכך כתב ד"ר וייצמן ב-13 בנובמבר 1928: "גברת דנציגר היקרה, שמחתי מאוד לשמוע כי ליגת נשים למען פלסטינה קיבלה על עצמה לספק בית לנערות המהגרות לפלסטינה. פרויקט זה ראוי בעיניי במיוחד, מאחר שבימים אלה ממש אנחנו מביאים 100 נערות לארץ מסיביר, והצורך במרכז כזה מורגש ביותר. אני, כמובן, תומך בכל ליבי בפרויקט שלכן, ולפיכך כתבתי היום לברון אדמונד דה רוטשילד, כדי לשאול אותו האם יהיה זה אפשרי שפיק"א יעמידו לרשותכן חלקת אדמה בחיפה, שעליה יוקם המרכז הראשון שלכן. אני מקווה כי הברון ישיב בחיוב לבקשה זו, ואני אודיע לך ברגע שאשמע ממנו. אני שולח לך כאן העתק של מכתבי אל הברון אדמונד. בברכות חמות להמשך הצלחה בעבודתכן, שלכן בכנות, חיים וייצמן".

עיתון "דבר", 28 באוגוסט 1930, מבשר על הנחת אבן הפינה ל"בית החלוצות" בחיפה

לנ"י וההסתדרות החלו באיסוף כספים, ובשנת 1926 נאספו 25 אלף דולר לצורך הבנייה. פיק"א הקצתה להן מגרש ברחוב יל"ג בהדר. בשטח המדובר היה בית הספר אליאנס של פיק"א ומבני ציבור אחרים. לצורך הקמת בית החלוצות נדרשה הארכה של רחוב החלוץ, ולתכנון הבית נבחר האדריכל בנימין חייקין, מי שתכנן, בין היתר, את בניין עיריית חיפה. תוכניתו שונתה על ידי ועדת בניין ערים כדי להתאים את הבניין לתנאי המיקום והאקלים. את התכנון והבנייה ליווה המהנדס שמואל איצקוביץ, שהיה יו"ר אגודת המהנדסים, מראשי היישוב היהודי בחיפה ופעיל בפיתוחה של שכונת הדר הכרמל.

ב-19 באוגוסט 1930 הונחה אבן הפינה לבניין. המבנה כלל 21 חדרים בשלוש קומות – שני אולמות הכוללים חדר אוכל וספרייה, שלושה חדרי מלאכה ומכבסה על הגג. בינואר 1931 הועבר סכום ראשוני לתחילת הבנייה שנוהלה על ידי גוסטה רכב. בתחילת 1932 הושלם הבניין, והוחל ברישום דיירות שנכנסו למגורים, החל מ-10 בפברואר 1932. בית החלוצות נחנך בפברואר 1932. הנשים שהתגוררו בו הגיעו מיד לאחר שירדו מהאונייה שהעלתה אותן ארצה. הבית שימש לעולות חדשות "בית הרחק מהבית". הן חיו בחברת נשים כמותן, יחד התמודדו עם קשיי החיים בארץ, עבדו והתפרנסו באופן שוויוני וקואופרטיבי ולמדו שפה חדשה, ידיעת הארץ ותרבות יהודית וכללית. העולות החדשות התגוררו בבית למשך מספר חודשים, עד התבססותן בעבודה. לצד המגורים התקיימו בו מספר יוזמות קואופרטיביות שכללו מסעדה, מכבסה, בית אריגה ומתפרה. בשנים 1937-1936 התנהלה בבית החלוצות פעילות של האצ"ל. בשנת 1961 הוקמה בבניין תחנת הסתכלות להשמת נכים בעבודה הפועלת במקום עד היום.

הבסטיונרית הראשונה של שוק תלפיות

חיפה משופעת בחלוצות. איך לא, בעיר שיש בה מוסדות אקדמיים מובילים, שלושה בתי חולים ופארק תעשיות מדע חדשני, מן הסתם שיעור הנשים שניפצו את תקרת הזכוכית בחיפה גבוה. קצרה היריעה מלהכיל ולהזכיר את כולן, לכן בחרתי להביא את סיפורה של אמאל עבד אל-כרים, חלוצה מזן אחר, הקשור להדר.

בשנות ה-70, כשהייתה בת 17, החלה עבד אל-כרים לעבוד בשוק תלפיות. היא הייתה האישה הערבייה הראשונה שעבדה בשוק, אמא לתינוק בן שנתיים, שנולד לאחר שחיתנו אותה בגיל 14. היא סבלה ממכות והתעללות מצד אימה וחמותה, אך לא נכנעה. עשור אחר כך, היא הוכתרה לאשה הראשונה שהייתה בבעלותה בסטה בשוק. ככל שהצליחה כאשת עסקים קשוחה, היא רכשה עוד ועוד בסטות, והפכה לדמות מאוד פופולארית בקרב הלקוחות והבסטיונרים שעשו לה כבוד. עד שיום אחד, בשנת 2005 עולמה עצר מלכת. היא איבדה את בנה הבכור אסי שנהרג בתאונת דרכים. מאותו היום הסתגרה בביתה, מיעטה לצאת, החיוך התחלף בדיכאון והיא פשוט קמלה לנגד עיניו של בנה השני, אכרם.

הבסטיונרים עשו לה כבוד. אמאל עבד אל-כרים

לפני כשנה, בדיוק כמו עוף החול, קמה עבד אל-כרים מהמחשכים. היה זה כשבנה ובן זוגו הודיעו לה שהם פותחים בשוק תלפיות מסעדה שתתבסס על המתכונים הסודיים של סבתה, שהייתה מבשלת באולמות אירועים. המתכונים הערביים היו עוברים במשך דורות במשפחתה. היחידות שלמדו את המתכונים היו עבד אל-כרים ואחותה, שמתגוררת היום בכפר מנדא. הן הכינו הכל בעבודת יד, ללא מיקסרים ומכשירים חשמליים, והעמידו סירים על פתיליות בדיוק כמו הסבתא.

"כל מה שהיא עשתה היה לעשן ולראות סדרות", משחזר בנה, אכרם, בעליה של מסעדת "עראבסקה" בשוק, "כשהכרתי את בן זוגי היא רצתה להרשים אותו, ובכל שבוע הכינה לו סירים והתמוגגה לראות כמה הוא מתלהב. כשעלה רעיון המסעדה לקחנו אותה לשיחה, כדי לראות איך היא תגיב כשנספר לה שאנחנו פותחים מסעדה ביחד איתה. עיניה אורו ושמחת החיים שלה חזרה.

"במשך יותר מ-10 שנים ניסיתי להוציא אותה מהדיכאון ולא הצלחתי. שברתי את הראש מה לעשות, ואז החלטתי להעניק לה מתנה ליום הולדתה ה-60 בדמות מסעדה בשוק תלפיות, כי שם היא תרגיש ביטחון. היום אני צופה בה מהצד איך היא מגלגלת את עלי הגפן ומכינה את הקובות על שולחן מחוץ למסעדה, איך עוברי אורח נעצרים והיא מגישה להם לטעום, וכמה שהיא מאושרת. אמא אוהבת שהאירוח הוא פתוח, לא הכל זה כסף, ואני ממשיך את המסורת שלה".

רחוב ירדנה פינת עופרה

במרבית הערים אופן קריאת שמות הרחובות דומה. את ההצעות מגיש הציבור לוועדה, אך לכל עיר קריטריונים משלה. בחלק מהערים לא נהוג לקרוא על שמו של איש שעדיין בין החיים וצריכות לעבור מספר שנים מאז פטירתו. דרישות אחרות קשורות לזיקה ליישוב ולפעילות שמצדיקה הנצחה. זה לא פשוט, כי חלק מהבעיה טמון בעצם בשוק הנדל"ן. הענקת שמות לרחובות חדשים תלויה בעיקר בהקמתם של הרחובות עצמם. שחרור עתודות הקרקע יעניק יותר סיכוי גם למאבק הזה.

ניר שובר, חבר מועצת העיר ורכז ועדת השמות, איך נולד שינוי שם מקטע הרחוב ל"החלוצה"?

"כשישבנו אצל ראש העיר, ממש לאחר שהיא נבחרה, היא ביקשה שנעשה סיעור מוחות כדי לקדם את נושא הנשים. היא הייתה אז יו"ר הוועדה ונתנה לי הנחיה כרכז הוועדה, לשים דגש על העניין המגדרי ושמות נשים. יום אחד זרקתי לה רעיון, זה היה אצלה בחדר, שאולי נתחיל לעשות את השינוי קרוב אלינו, ברחוב החלוץ בהדר. הרחוב היה צריך חמצן, כי הוא נמצא מבחינה עסקית במצב לא טוב וחשבתי שיהיה נכון להתחיל את השינוי המגדרי מהרחוב הזה. הרעיון היה לחתוך אותו באמצע, שזה בערך מרחוב ביאליק ועד רחוב הנביאים, ולקרוא למקטע הזה 'החלוצה'. ראש העיר לא מצמצה וישר אמרה 'לך על זה'. לבקשתה העליתי את הרעיון לוועדה, וככה זה נולד. אני זוכר שראש העיר אמרה שאם זה יעבוד, נרחיב את זה לעוד מקומות. ברוך השם יש בחיפה עוד רחובות שזה היה יכול להיות נחמד, אם מגדרית היינו נותנים כבוד לנשים – השומר, המעפילים, המגינים".

האם זו תחילתה של מגמה חדשה, האם בעתיד יונצחו יותר שמות נשים ברחובות חיפה?

"אני הולך 'לקלקל' את הסטטיסטיקה שהייתה עד היום בחיפה. בשבעת המפגשים האחרונים של הוועדה אושרו יחסית המון שמות של נשים. לחיפה יש משהו ייחודי שיש כמעט רק לה – הנצחת אנשים במדרגות, בשבילים, ברחבות ובכיכרות, כך שיש לנו הרבה יותר אופציות להנצחת שמות ולא רק ברחובות. טיילת חולדה גורביץ' היא הטיילת הראשונה בארץ שנקראה על שם אישה. למזלנו, נבנו פה שכונות חדשות כמו גבעת זמר, והשכונה חדשה שבונים בכניסה לחיפה, שבהן יהיה תיקון מגדרי בשמות הרחובות".

זכתה לרחוב עוד בחייה. ירדנה ארזי ועינת קליש-רותם (צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה)

מי אחראי לבחירת שמות הזמרות בגבעת זמר?

"השם של עופרה חזה עלה בהקשר אחר. אני חשבתי לקרוא על שמה רחוב קטן ללא שם הנמצא בקרית אליעזר, בין הרחובות תל אביב, יפו, ובמקביל לרחוב התקווה. נראה לי מתאים כי היא משכונת התקווה. סיגל ציוני התנגדה וביקשה לתת לחזה את הכבוד המגיע לה במקום אחר ולא ליד רחוב המוסכים. ראש העיר הציעה את גבעת זמר, כי היו שם שמות גנריים כמו 'הללויה', שאתה לא פוגע באף אחד אם הם יוחלפו. לאחר שהוסכם, הבאתי עוד הברקה – לפתור את הסכסוך ארוך השנים בין חזה לירדנה ארזי. מישהו הולך לגור ברחוב ירדנה פינת עופרה. אותו הדבר עשינו עם יפה ירקוני ושושנה דמארי, שחולקות יחד רחוב, וכך יישבנו עוד סכסוך. זה נשמע קטע הזוי, אבל זה נעשה עם המון מחשבה, ישראליות וחיבור לשם של השכונה. אגב, נתנו שם כבוד לאהובה עוזרי, נעמי שמר ויש לי רשימה ארוכה של נשים שיונצחו בחיפה וכאלו שכבר הונצחו".

כמו מי?

"אל"מ רות מושכל, קצינת ח"ן ראשית, שמונצחת בכיכר בשכונת רמת חן; הפסלת אורסולה מלבין, שנפטרה לא מזמן בגיל 100, תונצח אף היא בכיכר; בנווה שאנן תיקרא גינה קטנה ע"ש בתיה שי, ניצולת שואה שאומצה על ידי חנה חושי; אמי נתר, האישה הראשונה שהיתה פרופסור למתמטיקה. בהזדמנות זו אני רוצה לפרגן לח"כ נעמה לזימי, שהציעה לוועדה את ד"ר ויקי שירן, יוצרת, משוררת, בימאית, תסריטאית ועורכת ספרים, אשר הייתה מהנשים הבודדות שבלטו ב'פנתרים השחורים', עסקה בתיקון החברה החל ממגדר ופמיניזם ועד לזכויות מיעוטים ואוכלוסיות בעוני, בעיקר מרוקאיות; הייתה ממקימות הקשת הדמוקרטית, החזית המזרחית. שירן תונצח בוואדי סאליב ואני חושב שזו אמירה מאוד יפה, ועל כך מגיעה ללזימי תודה".

"במשך יותר מדי שנים, חלקן של נשים בהיסטוריה לא נכתב, הוצנע, או הושמט", אומרת ח"כ נעמה לזימי, יו"ר השדולה לשוויון מגדרי במרחב הציבורי, ועד לאחרונה חברת מועצת העיר חיפה, "ככה יוצא שיותר מ-95 אחוז מרחובות העיר חיפה אינם על שמות נשים או הכרה בפועלן. השינוי הזה הוא יפה, כי הוא מהווה תיקון לתפיסה שבניין הארץ היה נחלת גברים בלבד, בעוד שנשים היו חלק מרכזי ומובהק בו. בתקווה שנראה יותר רחובות עם נשים שתרמו לעיר ולמדינה, לכלכלה, למדע, לתרבות ולחברה, כדי שנערות וילדות יידעו שיש נשים לשאוף אליהן, למען תיקון היסטורי והכרה בטוב שנשים השאירו לנו ועשו למעננו. אגב, כיו"ר השדולה לשוויון מגדרי במרחב הציבורי, אנחנו רוצות לפעול ברמה הארצית בסוגיית הרחובות". 

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

"הארנו עוד חלקים מההיסטוריה“

ראש העירייה עינת קליש-רותם: "השינויים הגדולים בהיסטוריה התחילו ברעיונות יצירתיים שיצרו שיח ער ואף ויכוחים. אני מתרגשת לראות שהרעיון הפשוט שלנו, להאיר עוד חלקים מההיסטוריה, מזווית חדשה ומרעננת הפך לאירוע מדובר בחיפה ובארץ כולה. כבודה של תנועת 'החלוץ' במקומה מונח. אף אחד לרגע לא חשב לפגוע בשם התנועה, אלא אולי דווקא לתת כבוד ל'בית החלוצות', שהוקם ברחוב החלוץ לפני קום המדינה. משמח לשמוע שדווקא בעלי העסקים ברחוב מגיבים באופן חיובי לשינוי שירענן את לב העיר".

חנוכת הטיילת ע"ש חולדה גורביץ' בחיפה (צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה)

"די להתקשקש עם הנרייטה סולד וחנה סנש"

ביאטריז רוזן כץ, מי ששימשה במשך שבע שנים יועצת ראש העיר חיפה לשוויון מגדרי: "כשעזבתי את תפקידי בעירייה השנה, 6-5 אחוז מהרחובות בעיר היו קרויים על שם נשים. זוהי בעיה שקיימת בכל המדינה ולא רק בחיפה. רובי דנילוביץ, ראש עיריית באר שבע, פתח ביוזמה לפני כמה שנים, כך שמנקודת זמן מסוימת, כל הרחובות החדשים יישאו שמות של נשים, עד שיצומצם הפער והאחוזים יעלו משמעותית. היוזמה הזו משקפת באופן מובהק את המעמד של הנשים.

"נשאלת השאלה האם רחובות נקראים על שם נשים בעלות תפקידים בכירים במקצועות מובהקים של נשים, כמו מורות, מנהלות בתי ספר, תחום סיעוד ואחיות? מה לגבי עמותות שעומדות בראשן נשים מובילות? התשובה היא לא. הגברים לא מתבקשים להיות פורצי דרך, אם יש לך קבוצת כדורגל תזכה לרחוב על שמך. מה שאנחנו עושות לא מוערך מספיק ומעניין איזה מפעל של נשים כן ראוי להערכה כדי שרחובות ייקראו על שמן. אם נמשיך להתקשקש עם הנרייטה סולד וחנה סנש, דבורה הנביאה ושמות ארבע האימהות, לא נגיע רחוק. אם רוצים ורוצות להביא לשינוי ובאמת לקדם את השוויון, צריך להנציח ולהכיר גם בדברים סמליים בעשייה של נשים בתחומים של נשים, כי להיות עובדת סוציאלית ואחות אלו מקצועות שראויים להערכה והוקרה.

"ההחלטה לשנות את שם רחוב 'החלוץ' היא מדהימה, זה רעיון מדהים ואפשר ורצוי להרחיב אותו לעוד רחובות. רעיון מבריק שאם יצליח, אני בטוחה שיעתיקו אותו בכל הארץ".

60 נשים שראויות להנצחה

הדר ישראל, מעצבת ופעילה חיפאית: "משמח לראות ניצנים שהעירייה עושה לאחר הפעילות לכבוד יום האישה אשתקד, אבל לחלק רחוב קיים לזכר ונקבה לא מקנה לנו תחושה של ביטחון ושייכות במרחב. השינוי צריך להיות יותר ברור ומשמעותי, כמו המאבק להנצחת מרשה פרידמן, אשר נמנע על ידי העירייה בטענה, כי לא עבר מספיק זמן ממותה. טענה שלא הועלתה בקריאת רחובות על שם יהורם גאון וירדנה ארזי השנה (שיזכו לחיים ארוכים). מרשה פרידמן הייתה חלוצה פמיניסטית פוליטית וממקימות המעון לנשים מוכות הראשון בארץ שהוקם בחיפה. נשמח להעביר לעירייה את הרשימה המלאה של 60 הנשים שטרם הנציחו".

"ליותר נשים מגיע רחוב על שמן"

צמרת הרשקו, רכזת ארגון וקהילה – אישה לאישה, מרכז פמיניסטי חיפה: "אני יכולה להגיד לך שכאשר מרשה פרידמן נפטרה, פנינו אל ועדת השמות של העירייה בבקשה לקרוא רחוב על שמה. נענינו בכך שניתן לקרוא שם רחוב על שמה של מישהי רק כשלוש שנים לאחר מותה. זה לא הפריע לעירייה לקרוא רחובות בשנה האחרונה בשמותיהם של יהורם גאון וירדנה ארזי, שאני מאחלת להם חיים ארוכים עד כמה שירצו. יש משהו קצת תמוה בהחלטה הזו של העירייה, במיוחד שמדובר רק על חצי רחוב, שזה ממש לא  ברור, ולדעתי סתם יקשה על הא.נשים. לדעתי זה מרגיש כמו גימיק זול ולא ברור, במיוחד כשקראתי ששוב רוב הרחובות ייקראו על שם גברים ולא נשים, אז לתת לחצי רחוב שם של משהו מאוד גנרי, נראה לי לא ברור במקרה הטוב.

"הגיע הזמן לקרוא ליותר רחובות על שם נשים שמגיע להן רחוב על שמן. לתת שמות של נשים לרחובות זה חשוב מאוד, ולא פחות חשוב זה גם לדאוג שהרחובות יהיו בטוחים להליכה – פנסים, מדרגות, מעקות וכו'".