אננדה לב. "אל המצעים האלה הגעתי כי אני חושב שמגיע לנו ליהנות מזה” (צילום: שגיב גנון)
אננדה לב. "אל המצעים האלה הגעתי כי אני חושב שמגיע לנו ליהנות מזה” (צילום: שגיב גנון)

“אני מביא לאנשים חוויית שינה, כזו ששרים עליה”

אורן גולדברג היה אשף אינטרנט עוד בימים שלפני האייפון והאייפוד. בעקבות מסעות להודו הוא שינה את שמו לאננדה לב, החל בחיפוש רוחני, וגם כשמצא את עצמו הוא לא נטש את העולם הדיגיטלי. כעת הוא עוסק במסחר ברשת, ועל שמו רשומה מהפיכה - הפיכתם של מצעים מכותנה מצרית, שנחשבת לאיכותית בעולם, למוצר שווה לכל כיס

פורסם בתאריך: 28.12.19 08:50

איך קוראים לך?

“אננדה”.

זה השם שקיבלת בלידתך?

“ההורים שלי קראו לי אורן”.

ושם המשפחה?

“לב. במקור היה גולדברג”.

למה החלפת את שמך?

“כשלמדתי באוניברסיטה התחלתי לנסוע להודו. התחלתי בחיפוש רוחני, נמשכתי מאוד למסעות ולטיולים, ובאחת מהנסיעות שלי פגשתי מורה רוחני שנגע בי מאוד. אחרי כמה חודשים שבהם ביליתי איתו בהודו, ערכתי טקס חניכה. הרבה פעמים מקבלים שם רוחני לצורך העניין, כי זה מקובל. אני הלכתי רחוק עם העניין הזה. רוב האנשים מסתפקים בקריאת סימן רוחנית, אבל אני הלכתי עם זה עד הסוף. שיניתי את השם הפרטי שלי ואת שם המשפחה. הרגשתי שזה זמן נכון כי אז בדיוק נולדה בתי”.

ככה כולם קוראים לך?

“אנשים התרגלו. כבר לא מכירים אותי בשם אחר, על אף שזה מוזר, אבל בסדר. כל אחד והמוזרויות שלו. זה מעורר תגובות, לא אגיד שלא, אבל לא חשבתי על זה כל כך לעומק כשקיבלתי את ההחלטה הזו, כך הדברים קרו. ההורים שלי עדיין קוראים לי אורן. אמא שלי קיבלה פטור בתור הוגת השם”.

 

אננדה לב. "שם זה שם" (צילום: שגיב גנון)

אננדה לב. "שם זה שם" (צילום: שגיב גנון)

 

לא בכיוון

לאננדה לב דווקא היו חיים די בורגניים. הוא נולד בחיפה לפני 48 שנים, גדל באחוזה, למד בבית הספר הריאלי, ולאחר הצבא נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. על אף הרצון לנדודים הוא סיים תואר ראשון, עבר את מבחני הלשכה והחל בלימודים לתואר השני, אך מעולם לא עבד בעריכת דין.

“די מהר הבנתי שזה לא הכיוון שאני מעוניין להתפתח בו”, הוא מספר, “עשיתי סטאז’ במשרד עורכי דין תל אביבי מהגדולים, אבל שם כבר הבנתי שזה לא הכיוון שאני מעוניין בו. הציעו לי עבודה באוניברסיטה כעוזר מחקר, חזרתי לאקדמיה לעוד איזו פרק זמן, ואז הבנתי שהכיוון שלי זה אינטרנט. זה היה ברור לי מאוד, ואני מדבר איתך על לפני 20 שנה בדיוק”.

מה היה אז?

“לא היה כלום. שמונה שנים לפני האייפון, עוד לא היה אייפוד, ואני רציתי לעשות משהו כמו ספוטיפיי – אתר שמקדם מוזיקה של אמנים שמוכרים ישירות לצרכנים במודל של מנוי. זה היה בשנת 1999, ועוד לא היתה שום תשתית לזה. הגעתי עם הרעיון לקרנות הון סיכון, ואמרו לי ‘אמנם אתה רואה את העתיד, אבל מה התכל’ס?’. ואז, במרץ 2000, התפוצצה הבועה, בדיוק כשהתחלתי לגייס כסף, והסטרט אפ ההוא עדיין לא קם”.

אמך הפולנייה לא ניסתה לשכנע אותך לעבוד כעורך דין?

“באיזשהו שלב היא נאלצה להבין שאני עושה מה שאני רוצה והשלימה עם זה. היה ניסיון להניא אותי, אבל ההורים די סומכים עלי כאחד שיודע מה הוא עושה. למרות שהיו דאגות, כי עריכת דין נחשבת לקריירה בטוחה ולביטחון כלכלי, אבל גם תחום האינטרנט יכול להביא לאותו הביטחון”.

אבל אז עדיין לא ידעו מהן היכולות של האינטרנט.

“כבר אז היה מי שחשב שזה מאוחר מדי להיכנס לתחום, ואני חושב שעכשיו אנחנו ממש בהתחלה ושהרבה מאוד דברים עוד הולכים להשתנות”.

שכפלו אז מוזיקה?

“זה היה לפני המיני דיסק, כשהיו עדיין קסטות. היה MP3 אבל עדיין לא היה אייפוד והיו רק כמה אתרים. זה היה בימים של נאפסטר, שהיתה חלוצת התוכנות בתחום שיתוף קבצי מוזיקה, אבל הכל היה פיראטי. כבר אז, בשנת 1999, שאלו איך אפשר להביא את המהפכה של האינטרנט ולשלם לאמנים כדי שירוויחו, אבל באופן חוקי, לא פיראטי. כשהיית קונה CD של מוזיקה היית משלמת 90 שקל, וגם אם לא שמעת אותו לא היו החזרות. אלו היו תנאים מסחריים לא הגיוניים, והיה ברור שזהו אחד מהדברים שהאינטרנט הולך לשנות. התוכנית העסקית שלי היתה כנראה מוקדמת מדי, אבל היה ברור שהיא צופה את פני העתיד, שזה השינוי שהולך לקרות, כי למה לא? היום כל אחד יכול לפתוח חשבון בספוטיפיי, ואם המוזיקה שלו טובה, יקנו אותה”.

ומה עשית אחרי זה?

“נשארתי בתחומים שחופפים לאינטרנט. בהתחלה עבדתי בכל מיני פרויקטים – הייתי מנהל פיתוח עסקי באיזה סטארט אפ, הייתי עורך ראשי של פורטל על טכנולוגיה, ואני מדבר איתך על שנת 2000. כתבתי על סין שנחשבה למדינה מתפתחת, עדיין עולם שלישי. גם הקמתי הרבה מאוד פרויקטים, ולפני כ־14 שנה התחלתי לעבוד כפרילאנס והפסקתי להיות שכיר כמעט לגמרי. אחד מהדברים שמשכו אותי לאינטרנט וגרמו לי לעזוב את המשפטים היה רצון לנדודים, ואחד מהדברים היפים שהאינטרנט נותן לך זה האפשרות לעבוד מכל מקום. אז זה אפשר לי לנסוע הרבה ולגור בהרבה מקומות יפים ומעניינים”.

כמו קוסטה ריקה למשל. היית חלק מהקבוצות המוזרות שיש שם?

“(צוחק) טעמתי. עברתי דרך קבוצות כאלו ואחרות, אבל בסופו של דבר גרנו לבד באזור שיש בו הרבה חוות של זרים. יש שם מקומות שמקבצים אליהם אנשים שמחפשים חיים אלטרנטיביים. בהרבה מקומות בעולם יש מוקדים כאלה, ובמוקד שאנחנו היינו בו יש הרבה מאוד כפרים קטנים – שילוב של מקומיים עם אנשים מכל העולם. זה מרכז ניו ווייב כזה, והרבה אנשים עוסקים בחקלאות אורגנית. אני עבדתי באינטרנט והתעסקתי בנושאים שקשורים לחינוך. עשיתי פרויקטים משלי ויעצתי לאחרים. ההתמחות שלי היתה להביא מוצרים לצרכנים”.

 

המצעים של סוהם. "הבד הזה נוגע בך במשך שליש מהחיים שלך"

המצעים של סוהם. "הבד הזה נוגע בך במשך שליש מהחיים שלך"

 

 

אוהב לישון

וזה מה שלב עושה גם בפרויקט הנוכחי שלו – מסחר אלקטרוני – אבל עם טוויסט, שאמנם קרה כבר בעבר אך מבחינתו זו לא פחות ממהפיכה צרכנית. הוא פתח את סוהם – חברה שמשווקת ברשת מצעים איכותיים במחירים שפויים לחלוטין. אז במקום לדבר על מנטרות, על רוחניות ועל גורו, הוא שקוע עמוק במושגים כמו כותנה מצרית, צפיפות חוטים וסאטן.

“עד היום מעט אנשים ניסו למכור מצעים באינטרנט בצורה שהיא באמת מתאימה לצרכן של האינטרנט”, הוא מסביר את ההבדלים, “יש כמובן חנויות מקוונות של הרשתות, אבל זה לא נוח, זה מסורבל, וקשה לראות הכל כי יש הרבה דגמים והרבה אי בהירות. חברה כמו שלי באה עם מודל רזה מאוד – אני לא משקיע בחנויות ולא משלם ארנונה ושכר למוכרות. זהו מודל שהוא טכנולוגי במהותו ושחוסך לי הרבה מאוד עלויות. אני לא מתפרש על 50 סוגי מוצרים אלא מביא רק את הטוב ביותר. יש לי סאטן, שזו הכותנה הכי טובה, מה שקוראים בטעות כותנה מצרית, בצפיפות של 500 חוטים, שזו הרמה הכי גבוהה, רק במחיר הרבה יותר נמוך ממה שאפשר היה להשיג בארץ”.

אלו נחשבים המצעים הכי יוקרתיים שיש.

“המצעים שלי הם מתוצרת הארץ והם נמכרים כמותגי יוקרה בכל העולם. לא סתם מפעל הטקסטיל הזה הוא היחיד ששרד בארץ בזכות איכות המצעים שנמכרים לייצוא. בארץ כשנכנסתי לחנות וביקשתי לראות מצעים כאלה, במקרה הטוב היו לוקחים אותי לאיזה מדף אחורי, עליון, מורידים קופסה מאובקת ומבקשים 1,200 שקל. הלו, כנסו לפרופורציות, זה לא הגיוני. משהו לא מסתדר פה כי בסופו של דבר זה בד. גם אם זה בד יקר, יש גבול”.

למה למכור דווקא מצעים?

“אני קשור מאוד לנושא של שינה מהרבה כיוונים. קודם כל, כמו כולנו, אני אוהב לישון טוב, אני אוהב לחלום ואני אוהב שיש לי תנאים טובים לישון. אל המצעים האלה הגעתי כי אני חושב שמגיע לנו ליהנות מזה”.

אתה מאמין שהמצעים שלך יעזרו לי לישון טוב יותר?

“בהחלט. זה לא שאם החלפת את המצעים, איכות השינה שלך תשתנה באיזושהי צורה, זה לא העניין. אבל החוויה של להיות במיטה תשתנה, כי בסופו של דבר במיטה אנחנו בלי בגדים, אין בד שנוגע בעור שלנו יותר ממצעים. גם אם אנחנו מחליפים מצעים בכל שבוע, הבד הזה נוגע בך במשך שליש מהחיים שלך. אני מאמין שבשבילי זה משמעותי, וכן – אני אשן טוב יותר. קודם כל, המגע עצמו והנעימות שלו. להיכנס למיטה ועוד יותר מכך – לצאת ממנה – זה המבחן. להיכנס למיטה זה נחמד, אבל המבחן האמיתי זה להתעורר בבוקר ולצאת מהמקום הנעים הזה, מהסביבה הנעימה הזו. גם בשינה, אם נעים לך כשאת נרדמת ונעים לך כשאת מתעוררת, אז נעים לך. אבל מצעים הם רק חלק מהעניין – כעת אני מוכר גם שמיכות, וזה מאוד משמעותי בחוויית השינה. אני עובד על הכנסה של מוצרים נוספים. אנחנו ממש בתחילת הדרך, העסק נפתח בחודש שעבר”.

מעבר למחיר, מהי המהפכה הצרכנית שעשית?

“כשגרתי באירופה נכנסתי לחנות כלבו יוקרתית, וביקשתי משהו טוב בלי להבין יותר מדי. הביאו לי מצעים של כותנה מצרית. יכול להיות שזה היה תוצרת הארץ – אני לא אתפלא בכלל למרות שיש יצרנים טובים גם בפורטוגל ובעוד מקומות. מיד התלהבתי אבל זה היה יקר מאוד. קניתי גם שמיכה שהיתה גדולה מאוד, ואז הבנתי שעוד אחת מהבעיות בשוק הישראלי היא הסטנדרטיזציה המוזרה – גודל המצעים שמוכרים בחנויות הוא לא סטנדרט, כמו גם גודל השמיכות שהוא לא ממש הגיוני. מה זה שני מטר אורך לשמיכה כשאני 1.90 מטר? איך זוג אמור להסתדר עם רוחב של 240 ס”מ. אם אחד מתגלגל שמאלה הוא סוחב את השמיכה לשני. את מדברת על איכות השינה, ואני מדבר על שלום בית. שם קניתי מצעים במידה הנכונה ושמיכה רחבה וארוכה, וכך אני מוכר גם בחנות. גם לאנשים גבוהים מגיעה שמיכה מותאמת”.

אני תמיד קונה את המידה הקטנה של הסדין והיא אף פעם לא מתאימה למזרן שלי.

“מידת המזרן הכי פופולרית בארץ היא 140X190 ס”מ, ובחנויות המידה הכי קטנה של מצעים היא 160X200 ס”מ”.

זה נכון, אבל למה?

“פשוט מאוד – את קונה סט גדול יותר ממה שאת צריכה כי אין סט במידה שלך, ואת נדרשת לשלם עליו יותר. חלק מהעניין שהאינטרנט משנה הוא שקיפות מלאה. אצלי ברור מאוד מה מקבלים, מהו המחיר, ואין יותר מדי משחקים. זה לא כמו המודלים הישנים של הקמעונאות בתחום הזה, ופה האינטרנט משנה את הסטנדרט. הוא בנוי להתאים את עצמו לצרכן. אנחנו נותנים מענה לביקושים. אני שומע מהמון לקוחות שאומרים לי שהרבה זמן הם מחפשים את הדבר הכי בייסיק ולא מוצאים. זה השינוי שהאינטרנט מביא – צורה אחרת של לעשות עסקים בשקיפות ובאמינות. אנחנו חיים בעולם של ריוויוז ומחויבים לשביעות הרצון של הצרכן. זה לא כמו פעם שאם הצרכן לא מבסוט אז לא נורא, מי יידע מזה בכלל? היום בעידן הרשתות החברתיות והמדרג, אנחנו מחויבים לסטנדרט גבוה מאוד”.

מה לגבי מדיניות החזרות כפי שנהוג באינטרנט?

“אצלי הכלל הוא פשוט מאוד – אין לקוחות לא מרוצים. מי שלא מרוצה יכול לקבל את כספו בחזרה. אנחנו נותנים תקופת ניסיון של 90 יום. כמעט אין החזרות, אבל זה יכול לקרות וזה בסדר. אם מישהו מחזיר לי מצעים שנפתחו והשתמשו בהם, אני תורם אותם. יש לי כבר הרבה שנים קשר עם עמותה כלשהי מעסקים אחרים שעשיתי. באינטרנט אתה לא יכול למכור בלי לתת אפשרות החזרת מוצרים. איך אתה אמור לקנות בלי לגעת ולחוש? אתה חייב לתת ללקוח אפשרות החזרה. כשהמוצר הוא טוב כמו המוצר הזה, ההחזרה היא מועטה. לפחות זה לא משהו שנזרק לפח, והמוצר מגיע למישהו שיעריך אותו באמת. אני יודע איך המוצרים מתקבלים בצד המקבל, זה וואו מבחינתם. זה אחד מהקטעים שאני מאוד אוהב – נושא ההחזרות. זה לא משהו שהמצאתי, זה סטנדרט של עבודה, וכך פועלות חברות דומות בחו”ל”.

 

אננדה לב. "אני בוחר להיות אופטימי” (צילום: שגיב גנון)

אננדה לב. "אני בוחר להיות אופטימי” (צילום: שגיב גנון)

 

בלי יוגה

אם שאלתם את עצמכם מדוע הכותנה המצרית היא הכותנה הטובה ביותר ולמה הבדים שנארגים ממנה הם היקרים בעולם, לב מסביר: “תחום המצעים, כמו תחומים אחרים, נמצא במין מסך ערפל של דיסאינפורמציה. האתר שלנו הוא מפורט מאוד ואנחנו מסבירים מהם ההבדלים. 90 אחוז מהכותנה שגדלה כיום בעולם היא מסוג UPLAND, שהמקור שלה הוא במקסיקו והיא מעולה. קל לגדל אותה, היא זולה מאוד, אבל זו ליגה אחרת. הסיבים שלה הם קצרים יותר, ולאחר עשר כביסות מתחילה תופעה של התכדררות – הקצוות של הסיבים נהיים עיגולים, ואי אפשר למנוע את זה. הכותנה המצרית היא נדירה, יקרה ותובענית. לא הכי קל לגדל ולעבד אותה, ולכן היא עולה כפול, אבל האיכויות שלה הן שונות. אם אנשים יבינו שמצעי כותנה מצרית שונים ממצעי כותנה רגילה, אז אני יכול להסביר להם ששווה לפחות לתת הזדמנות ותקופת ניסיון. בסופו של דבר הם יכירו וימליצו. מי שמכיר, יודע מהו הערך שלהם. קיבלתי פידבקים מהממים מלקוחות ומהתעשייה. פנו אלי סוחרי כותנה שהתרגשו ממה שאני כותב, כל מיני אנשי עסקים ובעיקר לקוחות, גם כאלה שמבינים וגם כאלו שהתנסו לראשונה. אני לא רוצה יותר מדי להלל את המוצר, אבל היופי הוא שיש פה גארנטי. אני מסביר למה הוא שווה. זה מוצר פרימיום, אבל הרף שלו ירד בגלל שאני מוכר במחיר שפוי, ויותר אנשים יכולים לשדרג את המצעים שלהם. מי שקנה עד עכשיו במחיר הזה מוצר פחות איכותי, תהיה לו החלטה קלה מאוד לעבור למוצר עדיף”.

ומהי בעצם הכותנה המצרית? 

“שמה המקורי של הכותנה המצרית כנראה אבד מהעולם. הזן המקורי והייחודי של הכותנה נמצא בפרו – אחת מהציוויליזציות העתיקות בעולם – שם התגלה אחד מהבדים הכי עתיקים שנמצאו בעולם, משהו כמו 6,000 שנה. בד זה עשוי מאותו גנום של כותנה. יש שרידים ארכיאולוגיים שמראים איך לאורך אלפי שנים עבר הצמח הזה תהליך של השבחה גנטית, ולפני כ־3,000 שנה הגיעו הפרואנים להרכב הגנטי של הצמח הנוכחי. עם המפגש של העולם החדש והעולם הישן הלכו לאיבוד הסודות של כותנה זו ונשכחו למשך הרבה מאוד שנים. קצת לפני מלחמת האזרחים האמריקאית הצליחו בפעם הראשונה לעבד את אותה הכותנה. היא נקראה בשם Sea Island Cotton והיתה מבוקשת מאוד, במיוחד באנגליה. לאחר המלחמה ייצורה הופסק לגמרי כי היא גודלה על ידי העבדים ששוחררו בעקבות המלחמה ולא היה מי שיגדל אותה”.

לדבריו של לב, “כמה עשורים לפני כן הביא מגדל צרפתי את אותו הזן למצרים, ובגלל תנאי אקלים ושפע המים בעמק הנילוס הצליחו לגדל אותו, אבל למצרים היה קשה להתחרות במחירי הכותנה שגידלו עבדים והם לא הצליחו לשווק אותה בעולם. כשנגמרה האספקה מארצות הברית, זו היתה שעתם היפה של המצרים. הם לקחו את ההזדמנות בשתי ידיים ומילאו בענק את החלל שנוצר בעולם בעקבות מלחמת האזרחים. הם החלו לייצר עבור האנגלים, וכך הכותנה המצרית קיבלה את שמה, על אף העובדה שמוצאו של הזן הוא באמריקה”.
אננדה מוסיף כי בעולם יש לזן שמות נוספים, כמו פימה או סופימה: “אנחנו מנסים להשריש את השם כותנה ארוכת סיבים, שזה הכינוי הגנרי שלה אשר מכסה את כל השמות של הזן הזה בעולם. בארץ מכירים אותה ככותנה מצרית. חלק מהאנשים בתעשייה לא מכירים את ההיסטוריה הזו, וזהו עוד אחד מהדברים היפים באינטרנט – אפשר בקלות להפיץ מידע ולשנות תפישות של אנשים. אולי זה דבר שולי, אבל לסחוב טעות כזו לאורך כל כך הרבה שנים זה מביך. לקרוא לכותנה ‘מצרית’ למרות שהיא לא ממצרים זו טעות מביכה”.

איך מגיבים המותגים הוותיקים למוצרים שלך?

“קיבלתי את הרושם שהם מודעים לכך שנכנסתי לשוק. אני לא יודע איך הם מתייחסים לזה, אבל אני מניח שהם ציפו לזה כי למי שנמצא בתעשייה ברור שהמהפכה הצרכנית הזו הולכת לקרות. השוק מגיב מהר, וזה היופי בקפיטליזם. ניעור קטן, ודברים קורים גם אצל אחרים. ככה זה בכל תחום באינטרנט. מישהו צריך להיות הראשון שיעשה קצת זעזוע ויוציא את כל השחקנים האחרים מהאדישות של ‘ככה זה היה ועד שזה לא ישתנה אנחנו לא עושים שום דבר אחר’. וכמו בכל מהפיכת אינטרנט, מי שמרוויחים הם קודם כל הצרכנים. אגב, אני לא היחיד, יש עוד חברות דומות, רק שאני קצת יותר אגרסיבי בנושא התמחור. זה מה שיפה בפרויקט הזה – אני פשוט מגדיל את נתח השוק של מוצרי הפרימיום. אני לא מנסה למכור לכולם מוצר פרימיום, ולכן אני לא מהווה איום וגם לא מתכוון להיות. אני מוכר את הדבר הקטן שלי כדי להביא לאנשים חוויית שינה, כזו ששרים עליה”.

אתה מתפרנס ממשהו כל כך חומרי שזה הכי מנוגד לתפישת העולם הרוחנית.

“הכי חומרי, אין יותר חומרי מזה, אבל זה חושי. אומרים שהנשמה חיה לנצח, שהיא יכולה לחוות מה שהיא רוצה, אבל הגוף הוא זמני, והחוויה הזו של מגע וחמשת החושים היא חשובה לנו ולקיום שלנו. אני מרגיש שמה שאני עושה הוא בעל ערך, ולא מפריע לי שזה חומרי. אני לא מנסה למכור רוחניות אלא את הערך הכי חושי שיש. אני לא מרגיש שהעבודה שלי תהיה הגשמה של הבנה רוחנית, כי הבנה רוחנית חיה בכל אספקט מהחיים שלך, מלווה אותם ומשפיעה על מי שאתה. כל אחד שנפגש עם מורה רוחני בכל מסורת, אם זה גורו או רב, מי שנפגש עם ידע שנוגע בו, זה משפיע עליו ועל איך שהוא מתנהל. זה לא חייב להיות הכותרת לכל דבר שהוא עושה”.

אתה פותח את היום עם יוגה?

“אני לא עושה יוגה. אני בא ממסורת רוחנית שהיא לא של יוגה, למרות שהשמות אננדה וסוהם קשורים ליוגה, אבל במקרה שלי הם רק שמות. אני לא מרגיש צורך לחיות את החיים שלי עם תרגול מסוים. אני לא צריך לעשות יוגה, אני לא צריך לעשות מדיטציה, אני לא צריך לעשות כלום”.

מהי משמעות השם סוהם?

“שם זה שם, המותג נותן לו משמעות. כמו שאומרים שהבן אדם עושה את השם, גם כאן השם יהיה בסיס ונמלא אותו בתוכן שיתחבר לכוחות שלנו, ובשאיפה שיהיו כמה שיותר טובות”.

ומה זה אננדה?

“אננדה זה מושג מהמסורת ההודית, כך שאי אפשר ממש לתרגם אותו. בדרך כלל מתרגמים אותו לאושר פנימי, וזה דבר שקיים אצל כל אחד כחלק מובנה מהפנימיות שלו”.

בוא נחזור למשהו יותר ארצי. אתה גר בווילה שלך בדניה, נוח לך פה במעוז הבורגנות?

“חזרתי לחיפה לפני שלוש שנים. אני לא חושב שאני יודע להסביר במשפט למה חזרתי. בקוסטה ריקה גרנו ביער, ולפני זה גרתי במושב אביאל במשך הרבה שנים. בגלל הצטברות של נסיבות היה ברור שזה זמן טוב לחזור לחיפה, ואני גם אוהב מאוד את העיר. כמובן שעצוב לי על הרבה מאוד דברים שקורים פה, אבל זו עיר מהממת. מבחינתי, להסתכל מהחלון זה לא דבר שיש בתל אביב. אני מרגיש שבחיפה אנשים קרובים יותר לטבע בגלל ההר והים. אני חושב שכולם אוהבים את חיפה אבל מצטערים על מצבה העגום. אני מקווה לטוב ושדברים ישתנו. בינתיים מה שקורה קורה, ומה שלא קורה מצער. אני בוחר להיות אופטימי”.

הצבעת בבחירות לראשות העיר?

“בוודאי, אבל אני לא מגלה למי. אני רק אגיד שאני לא בכת של עינת קליש רותם. הייתי פעיל בזמנו באחד מארגוני הסביבה, במגמה ירוקה. האג’נדה שלי לגבי חיפה היא סביבתית, וכל מועמד נמדד אך ורק ביחס לעניין הסביבתי, שהוא בוער. באופן אישי אכפת לי מאוד מנושאי תחבורה וחינוך, אבל העניין הסביבתי יותר. אני תומך בכל מועמד ששם את זה בראש מעייניו, ואני שופט את הנבחרים אך ורק לפי התוצאות. בינתיים אנחנו מחכים לראות בשורה גדולה בתחום. לצערי, וזה לא ברמה המוניציפלית, נוסף לנו עוד עניין חמור – אסדת הגז – ואני מקווה שמקבלי ההחלטות יעשו את הבחירות הנכונות בקשר לבריאות שלנו”.

 

הבדים הפרואניים. "לקרוא לכותנה ‘מצרית’ למרות שהיא לא ממצרים זו טעות מביכה”

הבדים הפרואניים. "לקרוא לכותנה ‘מצרית’ למרות שהיא לא ממצרים זו טעות מביכה”

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחיפה?

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו – חיפה והצפון"


 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

5 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שכחת לשים את זה במדור שיווקי. .
    נשמע שלא הולך לבחור.

  2. ירח

    אהבתי כל מילה ומילה, את הגישה ואופן ההסתכלות על הדברים , כמכלול וגם בפרטים.
    מזה 30 שנה אני משתמשת אך ורק בסדיני פרקל "כותנה מצרית"
    ואכן לא קל להשיגם ונחירם בשמיים.
    נתקלתי בפייס כבר לפני שבועיים בפרסומכם, ומה רבה הייתה אכזבתי, ועתה שיבעתיים, אחרי ההתיחסות הככ מפורטת וחשובה לעניים המידות.
    בהתחשב בהיות זוגי שני מטרים… ואני כלל איני קטנת מידות… העדפנו לבחור במיטה של 2 מטרים על 2.20 …
    וסדינים?
    הלנצח אייבא סדינים באיכות טובה מארה"ב ?

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר