בואו נודה על האמת – הגברים של היום לא יודעים לבנות סוכה. אלא אם הם גרים בבני ברק או שהם בני טיפש עשרה שבונים סוכה לתפארת כי בראש שלהם מדובר בזולה להתמזמזויות במשך שבוע שלם. גם הגברים שעדיין מנסים לבנות סוכה קונים אותה מוכנה, כך שכל מה שצריך לעשות זה לחבר את המוטות ולקשור סכך באזיקונים. וכמובן שלא מדובר בסכך אמיתי שקוטפים מעצי דקל גבוהים תוך לקיחת סיכון, השקעת מאמץ והגרת זיעה, אלא בסכך עד שבא גם הוא מוכן.
גם פעולת קישוט הסוכה הפכה למשהו זניח. כבר לא גוזרים שרשראות נייר כמו פעם או מוציאים את המזוודה הישנה של סבתא מעיר הולדתה עם התמונות ההיסטוריות אלא פשוט סוגרים פינה עם בד מצויר ומוסיפים פילטר באינסטגרם.
האושפיזין הפכו לכמה חבר’ה קבועים שמצאו מקום מושלם לשחק בו את הפוקר שלהם בלי שהאשה תצעק עליהם להיות בשקט כל שתי דקות, ובמהלך היום אתה מוצא את עצמך יושב בסוכה בשביל קצת שקט מהבית כי השירותים תפוסים.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל כל זה לא תקף אם אתה לא גבר שמארח בחג, כמוני למשל. וזה הדבר הכי טוב שיצא לי עד כה מלגור בדירה שכורה. התירוץ של “בעל הבית לא מרשה לי לבנות סוכה” (או לארח בו זמנית יותר מארבעה אנשים) תמיד עובד במקרים כאלה. אבל כנכד לסבתא פעילה התירוץ הזה לא עוזר, וכך אני מוצא את עצמי בכל חג נאבק בסוכה ה”קלה” להרכבה ביחד עם בני הדודים שלי. תמיד, אבל תמיד, נשארים עם מוט מיותר או שחסר מוט קצר. הדלת תמיד, אבל תמיד, תקועה במקום, ואיכשהו יש מוט שמפריע בכניסה וצריך לדלג מעליו. דמיינו לעצמכם שישה גברים בטווח הגילאים 16 עד לגיל העמידה עומדים מול עשרות מוטות חלודים פזורים בחצר, בלי שום הוראות הרכבה (כי למה שנשמור דבר כזה), ומנסים להבין מאיפה מתחילים. בסוף אני מוצא את עצמי עומד על כיסא מתנדנד ומחזיק מוט ברזל ארוך בשמש היוקדת עד שבן הדוד הגאון יעביר את המוט המתאים לחיבור. תוסיפו לזה שהאחד לא רואה, השני סובל מפריצת דיסק, לשלישי יש האנגאובר והרביעי עסוק בסנאפצ’ט, ונשארתם רק עם עבדכם הנאמן שהספיק להחליף שלוש חולצות ספוגות זיעה. וכמו בכל שנה, בסוף מגיעה הדודה שעושה את זה בעיניים עצומות ועוזרת לנו להרים את הסוכה תוך עשר דקות. כי מאחורי כל סוכה נורמלית עומדת דודה עם פתיל קצר.
כילד האמנתי שסוכות הוא החג הכי יפה כי ישנים בסוכה על מזרון עם כל בני הדודים, וגם כנער אהבתי את החג הזה מהסיבה שאותה כתבתי בתחילת הטור. אבל ככל שהתבגרתי הפך החג לסוג של עצם בגרון עם חול מועד שלא ברור אם כדאי לי לעבוד בו או לקחת חופש בשביל לא לעשות כלום כי הוא קצר מדי בשביל חופשה רצינית בחו”ל. מלבד עוד מתנות שצריך לקנות והפעלות לילדים שצריך לארגן, אין בו כלום. אין בו מאכלים מיוחדים או טקסים מגניבים, והדבר היחיד שטוב בו הוא שנשאר הרבה אוכל טעים אחרי הצום של יום כיפור.
עכשיו, אם תסלחו לי, אני צריך לחבר את הסוכה לאינטרנט כדי שאוכל לשלוח את הטור לעורך בזמן.
