יש דבר אחד שאני אוהב בבחירות וזה יום החופש בתשלום שמקבלים מהמדינה. חוץ מזה אני תמיד סקפטי בנוגע לתוצאות ולרוח השינוי שנוחתת על העיר, כי בואו נודה על האמת – גם אם ראש העיר שאנחנו רוצים ייבחר, והוא שונה בתכלית מראש העיר הקודם, מהר מאוד הוא ייבלע בתוך הפוליטיקה המקומית ויצעיד את העיר במקום או בדרך שבה היא צועדת כבר שנים. הגיע הזמן שיקום מישהו ויצעק את זה – שינוי לא מגיע מהראש! שינוי אמיתי מגיע מלמטה, ולמטה נמצאים התושבים וקצת מעליהם מועצת העיר. לא משנה איזה ראש עיר ייבחר, ולמען האמת גם לא כל כך אכפת לי, כי אם לא נפגין ולא נצא במחאות בלתי פוסקות על הדברים שמפריעים לנו, גם ראש העיר הכי טוב בעולם לא יעזור לנו. לא משנה מה מפריע לכם – חינוך, תשתיות, זיהום, בנייה לא חוקית, רמזור קצר או חתול תקוע על עץ – כל עוד לא תתאגדו ותצעקו, דבר לא ישתנה.
יש עוד כמה דברים שמפריעים לי ביום הבוחר, כמו למשל בזבוז מטורף של נייר על פתקאות הצבעה או על פליירים מכווני מטרה שבסופו של דבר נופלים על עובד עירייה מסכן שהוא הדבר האחרון שראש העיר הנבחר יחשוב עליו ביום שאחרי.
מפריעים לי גם כל רודפי הקולות שהופכים לצדיקים ליום אחד ונזכרים שיש קשישים ונכים בעיר שצריכים עזרה בניידות. פתאום כל מונית הופכת לנגישה וכל פעיל מוכן להוציא מכיסו לספיישל עבור הבוחר שמתקשה בתנועה.
מפריע לי שנבחרי הציבור הנוכחיים ואלו שדורשים את הכס נזכרים להציף את כל תחלואות העיר מהצד האופוזיציוני ואת כל נפלאות העיר מהצד הקואליציוני. הדיסוננס המטורף בין הטוב לרע מתנקז כולו ליום אחד של פיצול אישיות נורא. בחיי לא עברתי ממצב של ייאוש למצב של תקווה ובחזרה כל כך הרבה פעמים ביום אחד, ובעיני זה נראה כמו יום המוכר ולא יום הבוחר.
והדבר שהכי מפריע לי ביום הזה הוא שאני מבזבז המון כסף שלא היה צריך לצאת מהכיס שלי אם הייתי עובד.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל יש גם כמה דברים טובים ויפים ביום הזה, כמו למשל שלגננות אין יום חופש והילדה הולכת לגן כרגיל או אם האשה עובדת במערכת הבחירות ולך יש חופש מוחלט לשחק יום שלם בסוני. אני גם אוהב לפעמים להסתובב בין דוכני הפעילים ליד הקלפי ולהציב בפניהם שאלות נוקבות בענייני תקציב ושקיפות ולהתמוגג מאושר כשהם מגמגמים תשובות לא ברורות.
בסופו של דבר, בחירות הן מסע פרסום משומן שבו מנסים למכור לנו את אותן שטויות ישנות בעטיפה חדשה. מתמודד צעיר ונעים מראה מול מתמודד בא בימים שראה כבר הכל. מתמודדת שנושאת בגאווה את דגל השוויון המגדרי מול מתמודד שרץ בכל פעם מחדש ומסיים בסופו של דבר עם תיק זניח במועצה. מתמודד מהמגזר הדתי שמשום מה יוצא נגד המתמודד מהמגזר החרדי. הירוקים מול הערבים, העסקנים מול החברתיים, האשכנזים מול המזרחיים, אוהדי הכדורגל מול חובבי התיאטרון, ההורים מול הרווקים, והיד עוד נטויה.
בשורה התחתונה, אין ולא יהיה חדש תחת השמש מהסיבה הפשוטה שהתושבים עייפים מסיסמאות ריקות מתוכן, ומי שנותן מזמנו והולך לקלפי זה אותו אדם שהבטיחו לו משהו. לכן אדגיש ואומר – לכו להצביע. לא משנה למי, העיקר להצביע. ושלא נצא עייפים.
