חג החנוכה הוא חג חנוק ולא משנה מי אתה או מי את – כולנו מרגישים את החנק בשלב כזה או אחר.
הסופגניות חונקות אותך בגלל כמויות השמן והמתוק, ואם לא בגללן אז בגלל המחיר. סופגנייה בודדת בקונדיטוריה מובילה יכולה להגיע למחיר של 15 שקל. פעם היינו קונים חמש סופגניות בשנקל ונחנקים רק מאבקת הסוכר.
המופעים והפסטיבלים חונקים אותך עד לרמה כזאת שאתה מעדיף לשבת בשבי של דעא”ש מאשר בכיסא פלסטיק לא נוח עם משענת שמתאימה לילד בן 5 במופע מוזר שהרגעים היחידים שאתה נהנה בו אלה הרגעים שבהם הכוכבת השופעת מלהטטת במכנסונים קצרים. אתה נחנק מהתור בכניסה, מהתור לבייגלה ולתקליט ב־50 שקל, מהפקק בחנייה, מהפקק בדרך הביתה ומהפקק של הטרופיות החדשות והמעצבנות. מה קרה לטרופית של פעם שהיית מפרק עליה את העצבים עם קש מחודד שיכול להרוג בן אדם?
הרמת הכוסית והדלקת הנרות בעבודה חונקות לך את הנשמה עם הברכה המאוד מקורית שהבוס שלך שילב בה משחקי מילים של אור ונס. האור היחידי שאני רואה במשרד מגיע ממסך המחשב, והנס שקרה לי עד עכשיו בחג הזה הוא שעדיין לא פיטרו אותי.
הטקסים בגני הילדים ובבתי הספר חונקים לך את המוח עם כמות הפלאשים שרצה לך באישונים ועם הגננת שחושבת שכתר מקרטון עם נר בודד זה המצאה שלה (על זה אני משלם 3,000 שקל בחודש לגן). ילדים קטנים ומנוזלים, כי חנוכה נופל על עונת מעבר, רצים לך בין הרגליים, ותמיד יש שם אבא מושלם שחושב שהוא השמש בחנוכייה כי הוא מרביץ תמונות ומתנדב לעזור על הבמה עם הילדים החולניים, בזמן שכל מה שלי עובר בראש זה מי מחוסן ומי לא נגד חצבת.
רוצים להישאר מעודכנים?
לזכור להדליק חנוכייה בכל ערב זה דבר שחונק לי את הזמן כי זה יושב לי בדיוק על השעה הפנויה היחידה ביום שיש לי לעצמי. אי אפשר להתאמן אחרי העבודה כי צריך להגיע ישר הביתה להדלקת נרות, ואין מצב להתאמן אחרי ההדלקה כי ברגע שנכנסת הביתה לא ייתנו לך לצאת. טקס הדלקת הנרות בחנוכה הוא שווה ערך לטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות מבחינת הזמן שהוא לוקח כי צריך לשכנע את הילדה לעמוד על כיסא ולא על השיש, כי האשה מתעקשת שנשיר את כל השירון של חנוכה עד הסוף, וכי תמיד – אבל תמיד – הנר האחרון לא יעמוד כמו שצריך וייפול שוב ושוב עד שתשקול ברצינות תהומית לשפוך על עצמך חומר דליק ולהפוך לשמש ראשי.
אולי אני סתם מרגיש חנוק בגלל שדצמבר מגיע אחרי נובמבר ואני מתכחש להוצאות המטורפות שהוצאנו בחודש הסיילים הארור הזה, עד שפירוט האשראי מגיע ב־10 בדצמבר. קוראים לזה חג האורות כי 90 אחוז מבתי האב בישראל לא רואים את האור בקצה המנהרה אחרי שהם מבינים כמה המינוס שלהם גדל.
בנימה אופטימית זו אאחל לכם חג אורים שמח ומלא בנסים קטנים. כמו למשל למצוא שטר של 200 שקל ביציאה מהפסטיגל או כמו לגלות שאשתך הזדכתה על חצי מהקניות שהיא עשתה באינטרנט בבלאק פריידי או כמו להוציא מחלה ביום שבו מדליקים נרות בעבודה.
