בשבוע השפה העברית נזכיר, כי השורש ח.נ.ך מופיע בתנ"ך רק בבניין קל – פָּעַל; לַחְנֹךְ – Dedication. לפיכך המשמעות העמוקה של המעשה החינוכי היא הענקת ייעוד ומשימת חיים לנער/ה שבאחריותנו: חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ…(משלי כ"ב ו'). רק במשנה ובהשפעת החינוך היווני והופעת בתי הספר ברחבי האימפריה הרומית, כמו גם בירושלים, מופיעה לראשונה המילה חינוך בבניין פִּעֵל: "הַתִּינוֹקוֹת אֵין מֵעָנַיִן אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל מְחַנְּכִין אוֹתָם לִפְנֵי שָׁנָה וְלִפְנֵי שְׁנָתַיִם – בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִין בְּמִצְוֹת" (יומא פ"ח משנה ד). כאן המשמעות היא לאלף, לאמן, לתרגל. לא עוד רק Dedication, כי אם גם Education. לא רק משמעות וייעוד בעולם, כי אם גם משמעת, הרגלים ואימון.
דווקא בשעת משבר עולמי, אקולוגי, בריאותי וערכי יש לחזור לשורשים וליסודות החינוך מאפלטון ועד ימינו, ולזכור חמישה עקרונות שיש בהם כדי להקנות משמעות, מסגרת וחזון למעשה החינוכי ולהתחזק מהם:
הקשר, רלוונטיות ומעשיות: "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל לִשְׁמֹעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה", סידור התפילה.
הידע / התורה ראוי שיהיו רלוונטיים וקשורים לחיינו: לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא… כִּי בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ (דברים ל' י"ב) "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ" – זו הרלוונטיות, "לַעֲשׂוֹתוֹ" – זו היכולת להגשים במציאות המורכבת תפיסות וערכים כאורח חיים. "ההקשר" עוזר לנו להבין תהליכי עומק בעולמנו הפנימי והחיצוני ומאפשר לנו להשתמש במידע העומד לרשותנו ליצירת ידע תרבותי ומוסרי חדש. "ההקשר" מאפשר לנו לספר סיפור גדול מאיתנו שיוצר שייכות, מחויבות ומשמעות בחיינו. באנגלית נאמר, כי זה לא רק ה-TEXT אלא ה-CONTEXT.
סקרנות אינטלקטואלית ורגשית: "בְּיַלְדוּתִי נֶאֱלַצְתִּי לִקְטֹעַ אֶת לִמּוּדַי בִּשְׁבִיל לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר", ג'ורג' ברנרד שו.
האדם מטבעו סקרן, ילדים שואלים אלפי פעמים עד הגיעם לשערי בית הספר: "למה?". העונים נכון בקיאים במידע ויעברו את המבחנים בהצלחה רבה, אך רק השואלים יעגנו את המידע ויהפכו אותו לחלק באישיותם החברתית והמוסרית.
רוצים להישאר מעודכנים?
משמעותיות: "מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה לָמָּה שֶׁלְּמַעֲנוֹ יִחְיֶה יוּכַל לָשֵׂאת כָּל אֵיךְ", פרידריך ניטשה.
ניסיונות רבים בפילוסופיה למצוא את המניע האחד, זה הדוחף את האדם ומאפשר לו התפתחות. כאשר רעיון גדול הוא בעל משמעות בעינינו, אנו מוצאים טעם להיאבק, לחקור ולחיות לאורו ולצידם של א/נשים הדוגלים בו.
בחירה: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב… וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים", דברים ל' ט"ו.
"הבחירה" היא תנאי חשוב לחשיבה, ללקיחת אחריות, לביקורתיות, לעצמאות וליצירתיות. מרכיב הבחירה הוא חיוני בשלב התפתחותם של התלמידים/ות כאנשים אוטונומיים, מועצמים ומשמעותיים לעצמם ולחברה.
קהילתיות: יחסים, שייכות וזהות. "עָלֵינוּ לִהְיוֹת הַשִּׁנּוּי שֶׁאָנוּ רוֹצִים לִרְאוֹת בָּעוֹלָם", מהאטמה גנדי.
מערכת היחסים שבין המבוגר לצעיר היא מודלינג משמעותי ביותר לתלמיד/ה בכל מישורי חייו/ה ולערכים והמיומנויות אותם אנו רוצים להקנות לו/ה: אהבה, תשוקה ללימוד, שאלת שאלות, בחירה, אחריות על הלמידה, חקר, כבוד לתרבות גבוהה, מוסר, רוחניות ומשמעות.
- הרב אופק מאיר הוא מנכ"ל מרכז החינוך ליאו באק
