להישיר מבט "בהתנפלויות ברבריות, כמו מלחמות בין עמי אירופה, לא האמין איש יותר משהוא מאמין במכשפות וברוחות רפאים".
את הדברים האלה כתב הסופר היהודי-אוסטרי סטפן צווייג בספרו "העולם של אתמול" בעיצומה של מלחמת העולם השנייה במקום גלותו בברזיל, רגע לפני ששם קץ לחייו מתוך שברון הלב על המציאות שריסקה את חלומותיו.
על אף כל הסימנים המוקדמים, סירבו אנשים כמו צוויג להאמין שהאסון בוא יבוא. ולא שחסרו סימנים.
בישראל בכלל ובחיפה בפרט, יש ליהודים שתי אפשרויות: להתכחש למציאות ולקוות שהחלומות והסיסמאות על הדו קיום ישנו אותה, או להישיר מבט אל המציאות ולהתמודד איתה.
במאי האחרון, ראיתי במו עיניי את ההמון המוסת של האלפים שהניפו דגלי אויב וקראו קריאות נאצה בלב המושבה הגרמנית. בהמשך השליכו אבנים, הציתו פחים וזרעו הרס. גם בקבוקי תבערה הושלכו, וברשת ניתן למצוא תיעוד של יהודי חוטף בקבוק תבערה שנזרק אליו מתוך חלון של בית בחיפה.
שוחחתי עם מפקד המשטרה בשטח במושבה הגרמנית בזמן המהומות והוא הודה בפניי, שלמרות הוותק הרב שלו, הפרות סדר כאלה בחיפה הוא עדיין לא ראה.
מה הגורם למהומות אלה?
כל הניסיונות לתלות את השנאה הלאומנית שהתפרצה ברחבי ישראל ובחיפה בפרט בסיפורי קיפוח ובעיות כלכליות, אינם אלא טמינה של הראש בחול.
כמו האמרה המפורסמת, שמי שהכלי היחיד שיש לו זה פטיש, יראה בכל בעיה מסמר, כך גם אלה מתוכנו שמנסים לטשטש כל תודעה לאומית או דתית, מסרבים לראות לאומנות בצד השני, גם כאשר קריאות איטבח אל-יהוד ודגלי אש"ף וחמאס מונפים לנגד עיניהם. אין ספק שערביי ישראל וערביי חיפה זכאים למלוא הזכויות האזרחיות כמו בכל מדינה דמוקרטית. ברור גם שלא כל הערבים השתתפו בהפגנות ובקריאות הנאצה.
אולם גם זאת יש לומר: לא הייתה הוקעה של הפורעים והמסיתים. אין גם היום.
נרטיב הנכבה – ציון הקמת מדינת ישראל כאסון מקבל לגיטימציה ולימוד הנרטיב המזויף הזה שמביע אבל על ניצחונה של ישראל במלחמת הקוממיות, מקבל מימון מהעירייה. מי שמקדם נרטיב שבו הקמת מדינת ישראל היא אסון בעיניו, לא בא לדרוש זכויות אזרחיות נוספות, מחאה על קיפוח או אפילו נסיגה לקווי 67 למען "האחים הפלסטינים". זוהי קריאת תגר נגד עצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל.
רוצים להישאר מעודכנים?
יש גורמים בתוך עירנו, אזרחים שאולי אנחנו פוגשים בתור לסופר או לבית המרקחת, השוללים את עצם קיום המדינה שלנו ומבכים את תבוסת האויב במלחמה שבה רצה להשמיד אותנו. גילויי הלאומנות בקרב ערביי ישראל ובתוכם ערביי חיפה הולכים ומתעצמים. לעומת זאת, היד המושטת של העם היהודי לדו קיום ולשלום נשארת תלויה באוויר.
כאשר גורמים לאומנים מכהנים כחברי מועצת עיר ואף שותפים להנהגתה וכאשר נציגי מפלגה אנטי ציונית מובהקת חברים בכירים בקואליציה שמנהלת את המדינה, התמריץ ללאומנים השוללים את קיומנו ברור. כשאנחנו מגלים הבנה לנרטיב שקרי ומזויף של האויב, אנחנו מגלים חוסר אמונה בצדקת הדרך שלנו, והמסר לאויבינו ברור.
"היהודי אינו לומד מן ההיגיון אלא מן הקטסטרופה", אמר מקס נורדאו לז'בוטינסקי, "הוא אינו פותח מטרייה למראה שמיים מעוננים, אלא נרטב תחילה ואז לוקה בדלקת ראות".
עלינו לחדול מתכונה רעה זו.
סטפן צוויג הבין באופן טראגי שההכחשה וההתעלמות אינן משנות את המציאות. אל המציאות יש להישיר מבט.
האם בשנת 2022 נשכיל סוף סוף להישיר מבט למציאות?
- אריאל קלנר הוא ח"כ לשעבר מטעם הליכוד
